פנדורה
פנדורה ו ג היו חברים("ידידים") טובים. היום כבר לא. פעם, כשפנדורה וג רק הכירו, הכל היה חדש וטרי. הם התראו כמה פעמים בשבוע ודיברו, ודיברו ודיברו. אחת משלוש האחרות שאלה את ג " על מה כבר אפשר לדבר? זה לא בריא !" וג ענה, אפשר הרבה, אבל נכון, לפעמים זה לא בריא. פנדורה וג התקרבו ונעשו לחברים טובים מאוד, או כך הם חשבו לפחות. היא ספרה על מעלליה השונים והמשונים והוא הוסיף מילה פה ומילה שם. היא ספרה לו על פלוני ופלונית והוא סיפר לה על שלוש האחרות הנפלאות וגם על ה'. והיא אמרה , היא נשמעת לי כמו בחורה מדהימה, אתה לא נראה לי אחד שנופל סתם. והוא השיב, היא הרבה יותר ממדהימה ,יקירה, הרבה יותר. יום אחד , הביא לה ג את אחד הצבעונים מגנו, ואמר, לפעמים אינני יכול לדבר במילים, אני מקווה שזה יעזור . פנדורה אמרה תודה, אני גם מקווה. יום אחר , הביא לה ג אחד מחלוקי הנחל שבגנו ואמר, לפעמים המילים הן כמו חלוקי נחל, תתחילי מכאן ותוסיפי עוד ועוד ועוד, עד שתוכלי להגיע למחוז חפצך. פנדורה אמרה תודה, אני גם מקווה. עם הימים הוא הראה לה עוד ועוד פרחים מגנו, לפעמים ורד ,לפעמים חרצית, לפעמים ציפור גן עדן. ועל כל אחד מהם אמרה היא, תודה, הם מאוד יפים, אתה גנן מוכשר ! ג אמר, תודה! אך אינני גנן, יקירה, אני פשוט מאוד אוהב פרחים. אבל, היא הוסיפה , אחרי יומיים הם נבלו לי שלא כמו פרחים רגילים והפכו לעפר. מדוע זה ג ? מדוע ? ובכן פנדורה, אמר לה ג , אני מגדל אותם בשיטות משלי, ועל כן הם קמלים במהירות רבה יותר מרוב הפרחים, הם" פרחים ליומיים" ,במקרה הטוב. משקה אני את אדמתי בכלור, ומעניק להם אורך חיים קצר אך זוהר יותר . פנדורה הביטה ב ג ושאלה , וה' היא יודעת על הגן שלך , ועל הכלור ? אני חושב שכן, ענה לה ג , אני חושב שכן. הם המשיכו לדבר ולדבר ולדבר. יום אחד , פנדורה ביקשה לספר משהו לג , משהו שעליו לא דיברו עד כה. היא פתחה בפניו את תיבתה והוא אמר, אבל יקירה , זה בסדר! אני כאן, לפחות לעכשיו. ויום עבר , ופנדורה פתחה את תיבתה בשנית וג אמר, אבל יקירה , גם זה בסדר ! , אני כאן, לפחות לעכשיו. וכך עברו להם שבוע, ושבועיים ושלושה. בוקר אחד , ראתה פנדורה את ג וקראה לו לעוד שיחה קטנה. מה שלומך ג , הכל בסדר ? בסדר, ומה איתך פנדורה, הכל בסדר ? בסדר , השיבה פנדורה. אם כך, רציתי לשאול אותך , למה בדיוק אתה מתכוון כשאתה אומר, "לפחות לעכשיו "? וג ענה, אמממממממ זה באמת חשוב עכשיו? אני כאן, לפחות לעכשיו . פנדורה התעצבנה ואמרה ,גגגגגגגגג לפעמים אתה מרתיח אותי! כן זה חשוב , ואני רוצה שתאמר לי בדיוק למה את מתכוון! עכשיו! ג היסס וענה, בסדר, אז ככה... הם שוחחו ארוכות (יותר מן הרגיל) וכעת פנדורה ידעה ב ד י ו ק למה ג התכוון בכל אותן הפעמים. היא חשבה ואמרה,אין אלו חדשות קלות לעיכול ג , אינני הולכת לשום מקום אך צריכה זמן לחשוב. ג השיב, אני מבין יקירה, כרצונך. למחרת בבוקר נפגשו השניים ופנדורה דיברה נמרצות בתגובתה על נושא ה "לפחות לעכשיו" ג ישב בשקט והקשיב והקשיב והקשיב. כעת הוא זכר את מה שאמרה לו ה', תבטח רק בעצמך. פנדורה המשיכה בדבריה וג ספג כל מה שירתה לשונה . בסיום, קם והחל ללכת, בשתיקה ,משתדל לעצור את דמעותיו, אך נכשל. וכמיטב במסורת, גם למחרת נפגשו השניים. הפעם ג דיבר מעט, ופנדורה הקשיבה. היא אמרה , לא התכוונתי לפגוע בך ג , אך ישנם דברים שאתה צריך לדעת. אני מבין, אמר ג . אז חברים? שאלה פנדורה . כן, חברים, חברים טובים, השיב ג. יופי , חתמה היא. עברו מספר שבועות (לא יותר מארבעה) ונפל דבר בממלכה— פנדורה וג כבר לא יפגשו באופן סדיר, לוח הזמנים שלהם לא יאפשר זאת. בהתאם לכך, יצטרכו להתאמץ במיוחד כדי לשמר את הקשר המוזר שלהם. השבוא הראשון גבה קורבנות משני הצדדים. פנדורה המשיכה לחשוף את תיבתה בפניו והא המשיך בדרכו " זה בסדר יקירה! " הוא אמר "אני כאן, לעכשיו" והיא נתכעסה ושפכה את חמתה עליו. הוא נעלב , היא התנצלה והיו הם שוב לחברים. יום אחד , חשף הוא את תיבתו בפניה והיא, נאלמה דום. לאחר כמה ימים, אמרה אני כאן, לא הולכת. ג זכר את היום ההוא, ידע שהיום ההוא לא יהיה כמו כל האחרים. ואכן צדק . באחד הערבים פתחה היא את תיבתה וסנטה בה את כל מה שהעז לומר לה ביום ההוא. והוא מצידו אמר בליבו, אין לי דבר לעשות מלבד לחבקה חזק עוד יותר! וכך, מצוייד בביטחון אדיר מאז פגישתם הראשונה , חזר נמרצות באוזניה, אנו חברים, לטוב ולרע, גם אם לפעמים יש רק רע והטוב הוא רק מילה. והיא החזירה, אולי זה בכלל לא שווה את זה. האם הינך סבורה כך? אני כבר לא יודעת... והוא שתק. שניהם שתקו. שקט שרר ביניהם ימים מספר. הם חדלו להפגש וחזרו להחליף מכתבים. כל הנעשה בכתב חיקה את הנעשה בעל פה . מריבות על כתמי דיו,פיוס ומריבות ,פיוס... עבר לו שבוע של התכתבויות נמרצות ושני המחנות עייפו מן הכתמת ידיהם. די!!! אינך מסוגל להבין ג , פשוט לא מסוגל להבין, אמרה פנדורה. אז תסבירי יקירה. אני מכיר בחוקיי ועל כן נוהג על פי הם. את תיבתך אני רואה באופן מסויים, באופן שלי. אני מצטער אם ההבנה שלי אינה מספקת, אך היא כל מה שיש לי לתת לך,מצטער, אמר ג. אולי אנחנו פשוט גורמים יותר מידי צער אחת לשני, אולי יהיה טוב יותר לחוד, אמרה פנדורה. לא יקירה! הפסיקי נא לברוח ממישהו שכן מבין משהו ממך לשם שינוי. אולי אתה צודק , אבל אני לא יכולה לראות דברים מסויימים כרגע. אני צריכה זמן לבדי. בסדר יקירה, קחי נא לך את כל הזמן שתרצי. תמיד תזכרי שאני כאן, אם רק תרצי. שבוע לאחר מכן, נפגשו השניים ופנדורה פתחה : אני חושבת שעדיף לנו להמשיך לחוד, אני אקח את התיבה שלי לפני שאפגע בך יותר מדי מכפי שכבר פגעתי. אולי אנו פשוט לא יכולים להמנע מלהכאיב אחד לשני. אני חושב שאת טועה . אולי לפעמים אנו מכאיבים אחד לשניה (הוא נשך את שפתו התחתונה), אך בסופו של דבר, אני יודע שהקשר הזה הוא דבר חיובי. שלום ג , תשמור על עצמך. להתראות פנדורה ,יקירה, שמרי על עצמך. ***************************************************************** מוסר השכל- הבריכה נפתחת כל יום ב05:30 שבת ב07:00 , ראשון סגור. חג שמח!
