"שערי שכינה"
הו, בת הקול האלוהית
הנושאת בכנפיה את תפילותינו למחוזות עד,
הנחיני, שכינה, בתוואי נפתולייך
למען תאיר דרכי בדבריי אלה שאשא לשבחך.
מילים הן מילים, הן מילים, הן מילים.
מילה לעולם לא תוכל להיות בית לרגש,
כשם שהרוח הגדולה לעולם לא תשכון בתוך בית.
לכן מילים הן דרכי מעש ותפילה,
אך לא תהיינה בית לשימושים ריקים מתוכן.
בראשית ברא השם עולם ומלואו ואורות נצח.
ומאז ולתמיד נמשכת יצירתו כמכחול אלוקי.
אך באים אנשי מעש ואומרים
כי המכחול האלוקי אינו אלא דרכי מעש –
אל שקר של מילה ומספר שיתיימרו לשאת ולתפוס הכול.
ואותם אשאל:
אומרים אתם כי היקום נברא ברגע,
וברגע ייעלם.
אך אם היקום אכן נברא כיצד זאת נע הוא
מהר יותר מהמהיר ביותר?
אומרים אתם שהשמש הגדולה יכולה להעלם ברגע
לתוככי כלום אפל.
אך אם הייתה היא, היכן היא כעת?
אומרים אתם כי מה שנראה ונמדד
הוא רק אפס קצהו של מה שיש.
ומה שיש אפל ורחוק מהעין.
ומה שיש אינו כחול על שפת הים שאחוש בידיי,
או אף כחום המחמם ידיי אלה בשעת ערב.
אומרים אתם כי אותו יקום שנברא
נמהר, כה נמהר, עד כי ייקרע עצמו לדעת
וייעלם בחזרה לאותו כלום.
אז אם גודלו האינסופי הוא ככלום הקטן ביותר,
כיצד זאת הוא קיים?
אומרים אתם כי כל מה שנצפה
תלוי בעין הצופה כדי שיתקיים.
אז מי הוא זה הצופה על כוכבי השמיים?
אומרים אתם כי היקום אשר נברא
הוא רק אחד מאינסוף דומים.
אז מה משמעות הגודל
אם אין לה כל משמעות?
ואם הכול אין לו משמעות, גודל וזמן אמיתיים,
ואם כל הקיום אשליה הוא,
או אולי אף אעז ואומר – חלום –
מיהו זה החולם?
מיהו זה החולם אותי, אותנו, ואת כל כוכבי השמיים?
אז תאמר בת הקול:
רוצה אתה לדעת את סוד החיים –
את התכלית והסיבה לכל?
היה אשר תהיה,
ותן לחברך גם כן להיות.
הו, בת הקול האלוהית
הנושאת בכנפיה את תפילותינו למחוזות עד,
הנחיני, שכינה, בתוואי נפתולייך
למען תאיר דרכי בדבריי אלה שאשא לשבחך.
מילים הן מילים, הן מילים, הן מילים.
מילה לעולם לא תוכל להיות בית לרגש,
כשם שהרוח הגדולה לעולם לא תשכון בתוך בית.
לכן מילים הן דרכי מעש ותפילה,
אך לא תהיינה בית לשימושים ריקים מתוכן.
בראשית ברא השם עולם ומלואו ואורות נצח.
ומאז ולתמיד נמשכת יצירתו כמכחול אלוקי.
אך באים אנשי מעש ואומרים
כי המכחול האלוקי אינו אלא דרכי מעש –
אל שקר של מילה ומספר שיתיימרו לשאת ולתפוס הכול.
ואותם אשאל:
אומרים אתם כי היקום נברא ברגע,
וברגע ייעלם.
אך אם היקום אכן נברא כיצד זאת נע הוא
מהר יותר מהמהיר ביותר?
אומרים אתם שהשמש הגדולה יכולה להעלם ברגע
לתוככי כלום אפל.
אך אם הייתה היא, היכן היא כעת?
אומרים אתם כי מה שנראה ונמדד
הוא רק אפס קצהו של מה שיש.
ומה שיש אפל ורחוק מהעין.
ומה שיש אינו כחול על שפת הים שאחוש בידיי,
או אף כחום המחמם ידיי אלה בשעת ערב.
אומרים אתם כי אותו יקום שנברא
נמהר, כה נמהר, עד כי ייקרע עצמו לדעת
וייעלם בחזרה לאותו כלום.
אז אם גודלו האינסופי הוא ככלום הקטן ביותר,
כיצד זאת הוא קיים?
אומרים אתם כי כל מה שנצפה
תלוי בעין הצופה כדי שיתקיים.
אז מי הוא זה הצופה על כוכבי השמיים?
אומרים אתם כי היקום אשר נברא
הוא רק אחד מאינסוף דומים.
אז מה משמעות הגודל
אם אין לה כל משמעות?
ואם הכול אין לו משמעות, גודל וזמן אמיתיים,
ואם כל הקיום אשליה הוא,
או אולי אף אעז ואומר – חלום –
מיהו זה החולם?
מיהו זה החולם אותי, אותנו, ואת כל כוכבי השמיים?
אז תאמר בת הקול:
רוצה אתה לדעת את סוד החיים –
את התכלית והסיבה לכל?
היה אשר תהיה,
ותן לחברך גם כן להיות.