שני שירים משנת 99
...........פרשת דרכים הייתה רק דרך אחת: הדרך שבה הלכנו. תִּהיה רק דרך אחת: הדרך שבה נלך. כל הבחירות, ה`אילו` וה`אלמלא`, היו רק אשליות. כל ההיסוסים: `במקרה ש...` ו`נניח ש`... הם מקסם שווא. אחיזת עינֵי עצמנו. לא באיזשהו מובן פילוסופי, כביכול - כוחו של גורל, או שאלה תאולוגית: מה שנתון מול חופש הבחירה. פשוט: לא יכולה להיות יותר מדרך אחת: הדרך שעליה הוטבעו לרגע עקבותינו החיוורות (שעוד מעט ייעלמו גם הן). ...........רק רגע אנחנו רגישים יותר מדי. כל מריבה - מאורע. כל אהבה - תפנית קוסמית. מזמן לא התייחדנו עם הכוכבים. בתנועה הדוממת של הגלקסיות גם היווצרות של מערכת שמש או היכחדותה של מערכת שמש הן הבהוב שגרתי שכמעט אינו ניכר. כתרופה נגד האדישות המוחלטת הזאת לפחות ניסינו להמציא אלוהים. בעיניכם אני פסימי? אבל גם לי יש מה להגיד: מבוכת האינסוף והנצח לא הצליחו לגבור על הנצחון הפרטי הקטן שלי: כשילדַי אומרים לי - אבא, נברא הרגע. והגלקסיות נאלמות בהשתאות - כנגד המופלא הזה שישנו ואיננו, הזעיר הממלא מיד את האינסוף, שלעומתו כל היהירות האדישה של היקום המתרחב נראית כטקס חסר חשיבות, מנופח ומשעמם....
...........פרשת דרכים הייתה רק דרך אחת: הדרך שבה הלכנו. תִּהיה רק דרך אחת: הדרך שבה נלך. כל הבחירות, ה`אילו` וה`אלמלא`, היו רק אשליות. כל ההיסוסים: `במקרה ש...` ו`נניח ש`... הם מקסם שווא. אחיזת עינֵי עצמנו. לא באיזשהו מובן פילוסופי, כביכול - כוחו של גורל, או שאלה תאולוגית: מה שנתון מול חופש הבחירה. פשוט: לא יכולה להיות יותר מדרך אחת: הדרך שעליה הוטבעו לרגע עקבותינו החיוורות (שעוד מעט ייעלמו גם הן). ...........רק רגע אנחנו רגישים יותר מדי. כל מריבה - מאורע. כל אהבה - תפנית קוסמית. מזמן לא התייחדנו עם הכוכבים. בתנועה הדוממת של הגלקסיות גם היווצרות של מערכת שמש או היכחדותה של מערכת שמש הן הבהוב שגרתי שכמעט אינו ניכר. כתרופה נגד האדישות המוחלטת הזאת לפחות ניסינו להמציא אלוהים. בעיניכם אני פסימי? אבל גם לי יש מה להגיד: מבוכת האינסוף והנצח לא הצליחו לגבור על הנצחון הפרטי הקטן שלי: כשילדַי אומרים לי - אבא, נברא הרגע. והגלקסיות נאלמות בהשתאות - כנגד המופלא הזה שישנו ואיננו, הזעיר הממלא מיד את האינסוף, שלעומתו כל היהירות האדישה של היקום המתרחב נראית כטקס חסר חשיבות, מנופח ומשעמם....