שני דברים...
1. אני מתנדב בעמותה של ילדים בעלי צרכים מיוחדים כבר מעל 8 שנים. התחלתי בגיל 16 וכיום אני בן 24, הילדים האלה הם החיים שלי, כבר בצבא רציתי לפרוש מפאת חוסר זמן אך גיליתי במהרה כי איני יכול ואני אוהב אותם יותר מדי, אז נשארתי והמשכתי כמה שאני יכול, גם במחיר של להפסיד מדי פעם יום עבודה (קייטנת קיץ- 10 ימים, לוקחים חופש 10 ימים). בכל מקרה, כיום אני מרכז שבתות בנים, שבת בה אני וכ- 14 מהילדים שלי (חניכים, אבל אני קורא להם "הילדים שלי") נוסעים לשבת ישיבה וכ- 28 תלמידי ישיבה חונכים את אותם הילדים. זו שבת קשה מאוד בשבילי, ההורים "מפקירים" את חיי ילדיהם בידיי, כל ילד עם התרופה שלו, הטיטול שלו וכו'... אבל אני נהנה , ועושה זאת בלב שלם. בכל מקרה, שבת אחרונה, היינו בישיבה בה למדתי, וכבר מתחילת היום לא יצאתי מרוצה. קבעתי עם חונכים ב 12 כי ההסעות מגיעות ב 12:30 וחונכים איחרו בחצי שעה ויותר... אז בערב שבת, יצאתי לסיגריה (אני אמנם דתי, אך מה לעשות, גם אני בנאדם- נפלתי... ), כשהלכתי לעשן (בצד, מחוץ לתחומי הישיבה כשהחניכים כבר ישנים!!!) הצטרפו אלי 2 חברה מהישיבה עם סיגריות ועישנו איתי. לא הבאתי להם סיגריות ובטח שלא גררתי אותם. במקרה (רק מה') זה הגיע להנהלה והעיפו אותם (עם לא מעט האשמה שלי...) וסיפרו גם לעמותה על הסיפור. בשיחה עם העמותה הם טענו שאמנם לא גררתי וכד' אבל פגעתי בשמה הטוב והדתי של העמותה ולכן לא אוכל יותר לרכז שבתות, מה שפוגע בילדים, בהורים, בעמותה, ו...בי. העמותה רוצה שאני אמשיך להתנדב ויש בל"ג בעומר פעילות שהם רוצים שאני אצטרף... ואני לא יודע אם אני רוצה להמשיך. נכון שטעיתי, ונכון שפגעתי ב"שמה הטוב". אבל לקחת לי את הילדים? הרי לא פגעתי בהם... אוף, לא בא לי לפרוש אבל אני חושב שאחרי 8 שנים הגיע גם זמני... (גם הצוות וגם החונכים לא בעמותה יותר מ- 4 שנים...). לא באתי לספר כמה אני צדיק, באתי לשתף בכאב שלי ושתעזרו לי להחליט... ללכת בל"ג בעומר? לפרוש או לא? זו השאלה... 2. אתמול למדתי את "שבע נפל צדיק וקם" ספר יפה ומומלץ. בכל מקרה, עלתה לי תמונה לראש שבא לי לצייר. אקדים ואומר שאני אוהב פרדוקסים. ציירתי לא מזמן 2 בחורים דתיים מתנשקים תחת הכותרת "ברוך את ה'... שעשני כרצונו". והתמונה שעלתה לי אמש לראש זה בחור דתי, שמתכרבל בספה עם בן זוגו (התנוחה הרומנטית הזאת, מכירים?) שגם הוא דתי ושניהם לומדים מסכת סוטה... מה אומרים?
1. אני מתנדב בעמותה של ילדים בעלי צרכים מיוחדים כבר מעל 8 שנים. התחלתי בגיל 16 וכיום אני בן 24, הילדים האלה הם החיים שלי, כבר בצבא רציתי לפרוש מפאת חוסר זמן אך גיליתי במהרה כי איני יכול ואני אוהב אותם יותר מדי, אז נשארתי והמשכתי כמה שאני יכול, גם במחיר של להפסיד מדי פעם יום עבודה (קייטנת קיץ- 10 ימים, לוקחים חופש 10 ימים). בכל מקרה, כיום אני מרכז שבתות בנים, שבת בה אני וכ- 14 מהילדים שלי (חניכים, אבל אני קורא להם "הילדים שלי") נוסעים לשבת ישיבה וכ- 28 תלמידי ישיבה חונכים את אותם הילדים. זו שבת קשה מאוד בשבילי, ההורים "מפקירים" את חיי ילדיהם בידיי, כל ילד עם התרופה שלו, הטיטול שלו וכו'... אבל אני נהנה , ועושה זאת בלב שלם. בכל מקרה, שבת אחרונה, היינו בישיבה בה למדתי, וכבר מתחילת היום לא יצאתי מרוצה. קבעתי עם חונכים ב 12 כי ההסעות מגיעות ב 12:30 וחונכים איחרו בחצי שעה ויותר... אז בערב שבת, יצאתי לסיגריה (אני אמנם דתי, אך מה לעשות, גם אני בנאדם- נפלתי... ), כשהלכתי לעשן (בצד, מחוץ לתחומי הישיבה כשהחניכים כבר ישנים!!!) הצטרפו אלי 2 חברה מהישיבה עם סיגריות ועישנו איתי. לא הבאתי להם סיגריות ובטח שלא גררתי אותם. במקרה (רק מה') זה הגיע להנהלה והעיפו אותם (עם לא מעט האשמה שלי...) וסיפרו גם לעמותה על הסיפור. בשיחה עם העמותה הם טענו שאמנם לא גררתי וכד' אבל פגעתי בשמה הטוב והדתי של העמותה ולכן לא אוכל יותר לרכז שבתות, מה שפוגע בילדים, בהורים, בעמותה, ו...בי. העמותה רוצה שאני אמשיך להתנדב ויש בל"ג בעומר פעילות שהם רוצים שאני אצטרף... ואני לא יודע אם אני רוצה להמשיך. נכון שטעיתי, ונכון שפגעתי ב"שמה הטוב". אבל לקחת לי את הילדים? הרי לא פגעתי בהם... אוף, לא בא לי לפרוש אבל אני חושב שאחרי 8 שנים הגיע גם זמני... (גם הצוות וגם החונכים לא בעמותה יותר מ- 4 שנים...). לא באתי לספר כמה אני צדיק, באתי לשתף בכאב שלי ושתעזרו לי להחליט... ללכת בל"ג בעומר? לפרוש או לא? זו השאלה... 2. אתמול למדתי את "שבע נפל צדיק וקם" ספר יפה ומומלץ. בכל מקרה, עלתה לי תמונה לראש שבא לי לצייר. אקדים ואומר שאני אוהב פרדוקסים. ציירתי לא מזמן 2 בחורים דתיים מתנשקים תחת הכותרת "ברוך את ה'... שעשני כרצונו". והתמונה שעלתה לי אמש לראש זה בחור דתי, שמתכרבל בספה עם בן זוגו (התנוחה הרומנטית הזאת, מכירים?) שגם הוא דתי ושניהם לומדים מסכת סוטה... מה אומרים?
ואל תשכח ש"הטוב ניכר בהעדרו"- הם עוד יתחרטו על זה
