שניים משנת 1991
TEENAGE FANCLUB - BANDWAGONESQUE
יצא כאמור ב-1991, חודש ושבוע אחרי נוורמיינד.
יופי של אלבום, אלטרנטיבי/פאואר פופ או הצלולייד כבר ידע לאיפה לשייך אותו. החברה האלה סקוטים, לא אמריקאים. רבים עושים רפרנס לביגסטאר בהקשר של האלבום הזה.
יש הטוענים שהאלבום הזה לא נופל מנוורמיינד ומחזיקים ממנו האלבום של 1991, ואני מבין אותם לחלוטין. אני לא חושב כך מהסיבה הפשוטה, ונעזוב היסטוריה ואת החשיבות של נוורמיינד בצד כרגע.
באנדוואגוניסק, כאמור בלב שלם ממליץ עליו, שירים מקסימים, אחד אחד, מאוד מלודי, אין לי מה לומר פשוט כיף לשים ת'אלבום במערכת ולשמוע. וכיף לחזור לאלבום הזה, שזה עוד נקודה חשובה לטעמי. הדבר היחיד שלי חסר באלבום הזה זה EDGE. יש פה חדות בהחלט ויש פה יופי של אנרגיה, אבל זה לא מגיע לפיצוץ האנרגטי שפשוט נשפך לכל עבר בנוורמיינד. בין כל הגיטרות, יש פה עדינות מסויימת שכאילו מדחיקה את הסף, אולי אנרגיה פאסיבית, לא יודע. וקצת להיות פייר, לא הרבה אלבומים מגיעים להתפרצות הגעשית של קוביין, כריס ודייב.
אבל האלבום הזה סופר דופר לופר מומלץ.
WEEN - THE POD
האלבום הזה יצא 4 ימים לפני נוורמיינד. זה האלבום עם העטיפה שכולם זוכרים בגלל הפאראפראזה על שהם עשו על אחת העטיפות של לאונרד כהן.
אלבום סמי מעניין וקצת עקום באופן חיובי, אבל ארוך מדי ולא בנוי להיות משהו שיפרוץ עולמות כמו ההר געש של קוביין.
ספק אם הייתי נזכר בו אלמלא צלולייד היה מזכיר לי את שמם. פעם אחרונה ששמעתי אותו לא הייתי ביבשת הנוכחית, ובניגוד לבאנדוואגוניסק שסחבתי אותו עד לכאן, את הפוד השארתי במזרח התיכון...
TEENAGE FANCLUB - BANDWAGONESQUE
יצא כאמור ב-1991, חודש ושבוע אחרי נוורמיינד.
יופי של אלבום, אלטרנטיבי/פאואר פופ או הצלולייד כבר ידע לאיפה לשייך אותו. החברה האלה סקוטים, לא אמריקאים. רבים עושים רפרנס לביגסטאר בהקשר של האלבום הזה.
יש הטוענים שהאלבום הזה לא נופל מנוורמיינד ומחזיקים ממנו האלבום של 1991, ואני מבין אותם לחלוטין. אני לא חושב כך מהסיבה הפשוטה, ונעזוב היסטוריה ואת החשיבות של נוורמיינד בצד כרגע.
באנדוואגוניסק, כאמור בלב שלם ממליץ עליו, שירים מקסימים, אחד אחד, מאוד מלודי, אין לי מה לומר פשוט כיף לשים ת'אלבום במערכת ולשמוע. וכיף לחזור לאלבום הזה, שזה עוד נקודה חשובה לטעמי. הדבר היחיד שלי חסר באלבום הזה זה EDGE. יש פה חדות בהחלט ויש פה יופי של אנרגיה, אבל זה לא מגיע לפיצוץ האנרגטי שפשוט נשפך לכל עבר בנוורמיינד. בין כל הגיטרות, יש פה עדינות מסויימת שכאילו מדחיקה את הסף, אולי אנרגיה פאסיבית, לא יודע. וקצת להיות פייר, לא הרבה אלבומים מגיעים להתפרצות הגעשית של קוביין, כריס ודייב.
אבל האלבום הזה סופר דופר לופר מומלץ.
WEEN - THE POD
האלבום הזה יצא 4 ימים לפני נוורמיינד. זה האלבום עם העטיפה שכולם זוכרים בגלל הפאראפראזה על שהם עשו על אחת העטיפות של לאונרד כהן.
אלבום סמי מעניין וקצת עקום באופן חיובי, אבל ארוך מדי ולא בנוי להיות משהו שיפרוץ עולמות כמו ההר געש של קוביין.
ספק אם הייתי נזכר בו אלמלא צלולייד היה מזכיר לי את שמם. פעם אחרונה ששמעתי אותו לא הייתי ביבשת הנוכחית, ובניגוד לבאנדוואגוניסק שסחבתי אותו עד לכאן, את הפוד השארתי במזרח התיכון...
