שנה שלישית באותו גן?

[ליאת +]

שנה שלישית באותו גן?

הגננת שלנו (גן פרטי) מציעה לנו להשאיר את ה"בוגרים"- אלה שאמורים לעבור לגני טרום-חובה על פי גילם לשנה נוספת. המסגרת תהיה- 22 ילדים מגילאי שנתיים ועד ארבע. גננת+מטפלת (או אולי שתיים). אני מניחה שהרוב יהיו בני שנתיים-שלוש, ומספר בודד של בני ארבע . היתרונות ברורים- מבחינה כספית זה יצאת די דומה לגן חובה+צהרון. המסגרת מוכרת. שני מטר מהבית. אווירה חמה. גן שהוא כמעט הבית השני של אביתר, חופשות של גן פרטי, איכות האוכל שהם מקבלים שם- הלוואי על כולנו... (שמעתי שבצהרונים מחפפים לפעמים). ומצד שני: עולה השאלה אם זה נכון להשאר ב"חממה" (שגם עליה יש לי ביקורת) שנה נוספת , או שיאללה- הגיעה הזמן "לעלות כיתה"... אומנם, הגננת מבטיחה פעילויות נפרדות לגדולים, אבל בתכל'ס- אני לא יודעת כמה מזה יתממש (כי מנסיון העבר למדתי שכשאין הפרדה פיזית ממשית בין הקבוצות אז זה די מתמסס). יוצא שהפעילויות הן בעיקר חוויתיות ולא לימודיות- משחק בחצר, יצירה, סיפורים. פעילויות שאכן מתאימות לילדים בגילאים שונים. אין פעילויות שדורשות יותר לימוד. אני שואלת את עצמי האם באמת מסגרת חדשה (ו"לימודית" יותר) תעשה לו טוב, או שזה רק הדחף שלנו, כהורים (במיוחד בילד הראשון) לדחוף אותו כל הזמן קדימה.

 

[Shellylove]

על פניו נשמע לי

להשאיר אותו. אני בעד מסגרת רב-גילאית, אני חושבת שזה נותן הרבה הן לקטנים והן לבוגרים, כך שגם אם ההפרדה "תתמסמס", אני לא רואה בכך בעיה. בחינה לימודית? הם כל הזמן לומדים, מעצמם ואני מניחה שאת מרוצה מהצוות (אם הוא שם כבר שנתיים), אז הם בטח יתנו לו את הגירויים המתאימים. אם באמת מבחינה כלכלית זה כמעט אותו דבר- הייתי משאירה!

 

[ליאת +]

אני מכירה את המוטו הזה שלפיו

רב-גילאי זה טוב, אבל אני שואלת את עצמי עד כמה זה נכון. אם היה מדובר (בעולם מושלם) במסגרת של עשרה ילדים עם שני אנשי צוות- אז נראה לי נהדר שיש ילדים בגילאים שונים עם צרכים שונים ותרומה שונה למסגרת הגן. אבל כשמצב הדבר הוא די הרבה ילדים (22) - עם כח אדם די מצומצם- אז לפעמים נראה לי שהרב-גילאי זה שם כיסוי לבלאגן לא נורמאלי בגן. למשל- ילדים בני שנתיים צריכים עדיין טיפול פיזי די גדול- החלפת חיתולים, הרדמה בצהריים, החלפת בגדים, עזרה בשרותים ובגמילה. דברים שלא קיימים בגיל 4. יוצא שמרבית כח האדם נשאבת לפעילות הזו. דבר נוסף- גם כיום- אני לא רואה את אביתר מתקשר יותר מידי עם הקטנים ממנו (ילדים שצעירים ממנו בחצי שנה או מעט יותר).למעשה- זה די מדהים! הם ממש יצרו להם חבורות על בסיס גיל (וגם, לצערי , על בסיס מין, אבל זה כבר סיפור אחר), כשההבדלים הם די קטנים. בני השלוש פלוס משחקים רק עם בני השלוש פלוס, וגם מכרים ורבים עם בני גילם. ואותו דבר לגבי בני השנתיים וחצי. אביתר לא "ילך מכות" עם ילד בן שנתיין וחצי (אלא אם ההוא הציק לו), אבל כן יעשה את זה באופן יומיומי עם שלושת הבנים בני גילו (כן

אנחנו בתקופה די אלימה עכשיו).

 

[Shellylove]

תראי, אני רואה את

זה עובד בפועל אצלנו בגן. נכון שלא כל הזמן יש "ערבוב גילאים" ויש חברויות על בסיס גיל (ומין), אבל יש גם אינטראקציות מקסימות בין הילדים. סתם לדוגמא: באלבום הציורים ששלי קיבלה במתנה ליומולדת 3 מהגן היו 5-6 ציורים מאחת מהגדולות בגן (בת כ-5) ובה היא כתבה לה כמה היא אוהבת אותה. זה היה כל-כך נחמד! נכון, כוח האדם אצלנו רב יותר ויכול להיות שזה יוצר את ההבדל.

 

[אייבורי]

שאלה

למה לדעתך טוב להיות במסגרת רב-גילאית ?

 

[צימעס]

הורים שילדיהם לא הולכים לגן

מתארים אינטראקציה מצוינת בין ילדים עם שנה-שנתיים הפרש ביניהם (לשני הכיוונים, כמובן). אני מסיקה מזה שזה הטבע של הילדים, וגן חד-שכבתי מאלץ אותם למשהו שבעצם לא לגמרי מתאים להם. גן רב גילאי מאפשר (גם) את האינטראקציה ה"טבעית".

 

[דורית++]

הסקה בעייתית

יש אינטראקציה מצוינת בין ילדים בני אותו גיל, אז מזה אפשר להסיק שזה הטבע של הילדים? אבל, גם אם נקבל את הטענה, גנים עירוניים הם דו-שכבתיים, אז הם מאפשרים את האינטראקציה ה"טבעית" שהזכרת.

 

[תּמר]

גן עיריה/מועצה הוא בד"כ רב גילאי

בקדם חובה יש גילאי 3-5, ובגן חובה יש גילאי 5-6 (שני שנתונים). עדיין החלוקה לגנים נעשית לפי גיל, ואם בגן מסויים רוב הילדים יותר קטנים (בגילאי 3-4), לא ימליצו לילד גדול בן חמש להשתלב בגן. וצימעס, שמעתי דעה שהובאה בשם פסיכולוגים ופסיכיאטרים, שיש בעיות נפשיות הקשורות לכך שילדים/נערים גדלים עם קבוצת גיל בוגרת מהם. לא מדובר בילדים בגיל הרך, אלא בגיל ההתבגרות, ונראה לי שחשוב לדעת את זה. (דוגמה לשילוב בעייתי, הוא ילדים לפני גיל ההתבגרות או בתחילתו, המנסים להשתלב עם קבוצת גיל של נערים בשיא הגיל הזה או בסופו. זה עלול לגזול את הילדות בגלל תחומי העניין השונים, והמשיכה של הילדים לגדולים מהם.)

 

[Shellylove]

אבל הפעילות היא

בקבוצות נפרדות- יש גננת נפרדת לכל קבוצה.

 

[תּמר]

אצלנו אין גננות נפרדות לקבוצה

(רק גננת וסייעת בגן), והחלוקה לקבוצות אינה גילאית, אלא לפי התפתחות או צרכים של הילדים, לפי תחושת הגננת. ההפרדה לקבוצות היא רק בזמן פעילויות מסויימות, כמו פיתוח מיומנויות במוטוריקה עדינה וכדומה, ולא בזמן המשחקים שלפני ריכוז הבוקר והמשחקים בחצר.

 

[צימעס]

מענין. האידאל (בעיני)

הוא שיהיו, לאלה בני ה 11 גם אנשים שני 13-15, וגם בני 8-10 להיות אתם, במינונים הממתאימים להם. זה כמו הבעיתיות בגן של גילאי 3-6, בו לפני ה 3 אין תינוקות להתיחס אליהם, ולבני ה 6 אין גולים יותר ללמוד מהם. אבל זה עדיף, בעיני (הרע במיעוטו) מקבוצה בה כולם בני אותו שנתון.

 

[עירית ל]

אני לא יכולה לדבר על אביתר

אבל יונתן עולה בשנה הבאה. מה שכן, אני מקווה שלרב גילי של 3 עד 6. אני הגעתי למסקנה שהילד ירויח ובגדול מאינטראקציה עם גדולים ממנו, כי בני גילו עוד לא בשלים למשחק מתוחכם ויש גבול לכמות ההשתוללויות שבא לו. עניין הלימוד פחות מטריד אותי ויותר רמת האינטראקציה החברתית.

 

[ellama]

אצלי הילד לא היה פחות מ-5 שנים בגן

עם אותה גננת ותחלופה מינימלית של הצוות. הילד התחיל בגיל שנתיים ועזב בגיל 6.10 (יליד נובמבר). אני מרוצה עד מאד מהבחירה והדרך שבה הוא הלך. לגן רב גילאי יש הרבה יתרונות אולם היתרון הגדול שלכם , כמו שאני רואה אותו הוא בזה שילדיך יהיה בקבוצה הבוגרת ( לקטנים מנסיוני יותר קשה בגן כזה ). אני בעד לרפד ולאפשר כמה שיותר תנאי חממה לילד כי שום דבר לא בוער. הוא יגיע עוד שנה לגן עיריה ואז ,אם באמת יהיה לו טוב בשנה הזאת, הוא יתחזק ויגיע כוחות נפש שבעזרתם הוא יתמודד טוב יותר עם הגן החדש. חשוב מאד:לוודא שבאמת תהיה לו מספיק חברה בגילו וכמו שציינת בני מינו באותו הגן. לגבי פעיליות מיחודות לבני גילו : זה בהחלט נחמד , אך לא הכרחי. מה שלדעתי הכרחי בגילו זה לשחק לשחק ושוב לשחק. מקווה שעזרתי.

 

[דורית++]

גן פרטי לעומת גן עירוני

אני לא כותבת פה הרבה, אז קצת על עצמי - אני אמא לליאור ועמית, תאומים בני חמש, השנה בגן טרום חובה של המועצה. ההתלבטות שלך מוכרת לי, כי בשנה שעברה הייתי מאד מרוצה מהגן (הפרטי) והיה לי חבל לעבור לגני המועצה. לא היתה ברירה כי הגן הקודם לא הציע מסגרת לגיל של הילדים שלי, אז הם עברו. להפתעתי, אני מאד מרוצה מהמעבר. גיליתי כמה דברים: 1. בגן עירוני יש דגש על לימוד יותר מהפרטי שלנו. בגן לגילאים קטנים יותר הצוות לרוב מרוכז בטיפול והעסקת הילדים. ברור שכל גן לגופו, אני רק מתארת את המצב אצלינו. 2. היחס המספרי מטפלות - ילדים בגן פרטי מטעה. קודם כל, צריך לקחת את המספרים נטו, משום שגם כשמועסקות בגן ארבע מטפלות, בעצם תמיד אחת תהיה ביום חופש. אבל, העיקר הוא שבגן לקטנים תמיד תהיה לפחות מטפלת אחת (ולרוב יותר) עסוקה בהחלפת חיתולים, עזרה בהאכלה, ועוד עיסוקים שהצוות בגן עירוני אינו נדרש להם. לכן, צוות של שניים בגן עירוני זה כמעט כמו ארבע בגן לקטנים יותר. 3. המספר הגדול של ילדים בגילאים המתאימים איפשר לילדיי להרחיב את מעגל החברים במידה ניכרת, מה שלא ניתן היה בגן הקודם, בו היו בסך הכל 10 ילדים בשכבת הגיל שלהם. בקיצור, לדעתי לא כדאי לפסול על הסף את הגנים העירוניים. דורית

 

[אינה של יערה ואלה]

עדיף על גן שלישי באותה שנה

שזה יהיה המצב אצלנו, לצערי. נראה לי שהיתרונות של הגן עולים בהרבה על החסרונות. כתבת שחסרות בגן פעילויות שדורשות לימוד. לאיזה פעילויות את מצפה? (אני שואלת כיוון שאין לי שמץ של מושג מה היא פעילות לימודית לילדים בני ארבע). שיחה עם הגננת, תיאום ציפיות, ולכל היותר "השלמות" בבית, שלא נראה לי שיהיו נחוצות - יעזרו לך להגיע להחלטה. לדעתי, החמימות של הגן הפרטי, השקט והיחס האישי הם יתרונות עצומים גם יחסית לתכנים הרבים יותר שיש בגן עירייה. לגבי היותו של אביתר בין הגדולים ביותר - אביתר, כמו יערה, יהיה תמיד בין הגדולים בשנתון - נכון? (היא נולדה ב-24.1). כלומר, הוא יהיה בן מעל שלוש וחצי בספטמבר הבא. דווקא יתרון לדעתי ולא חסרון. בגן של יערה בעיר הקודמת שלנו היא היתה הגדולה ביותר בקבוצה, מה שדווקא עזר לה ללמוד את השפה ולהשתלב בקלות רבה יחסית. מצד שני, הגן היה במבנה של open space שבו היא יכלה להסתובב באופן חופשי במתחם של הבוגרים, והיא ניצלה את הזכות הזו עד תום. אבל מפגשים עם ילדים גדולים יותר יכולים להיות גם אחר הצהריים, בחוגים או עם ילדים של חברות. בקיצור, לא מחליפים גן מנצח

 

[ליאת +]

"לא מחליפים גן מנצח"- אהבתי

גם לי אין מושג אילו פעילויות לימודיות יש לילדים בני ארבע. אבל בטח יש משהו, לא

. בשישי הקרוב אני אראה את גני העירייה ואז באמת נוכל להשוות. ובאמת לעומת המהפכים שאתם עברתם אז לנו אין מה להתלונן. חשבתי עליכם הבוקר- דיברנו על האפשרות שנצטרך לעבור גם דירה וגם גן בערך באותה תקופה, וכמה זה יהיה לו קשה, ואז הזכרתי לעצמי שיש ילדים שנולדת להם אחות, והם עוברים למדינה אחרת, ואז שוב באותה מדינה- אז יחסית לכך אנחנו די סטיבליים (וסליחה על השימוש הציני במצוקותיך כדי להכניס את עצמי לפרופורצות

)

 

[אינה של יערה ואלה]

השתמשי במצוקותי חופשי, תמיד תהיתי

מי הם הילדים הרעבים בהודו שבגללם אני צריכה לאכול את הגיבץ' - אז הנה אני אותם ילדים

אנחנו לא מתכננים מעברים נוספים לשנה וחצי הקרובות. בגן היהודי יתפנה מקום רק בספטמבר, וכדי לא לעבור שוב החלטנו שהולכים לגן השכונתי עד שיערה תגיע לגיל טרום-חובה, ואת השלמות היהדות נעשה לה בבית

בינתיים היא משתעממת להנאתה בבית, רואה הרבה יותר מדי טלויזיה אבל לומדת יופי של אנגלית תוך כדי, עד שנתחיל ללכת לגן בתחילת מרץ. אה כן, ואין שום תכנון לאחים נוספים בעתיד הקרוב, כך שאני מאמינה שהגרוע ביותר מאחורינו

 

[צימעס]

אני בעד,

בגלל המשפט הזה: "יוצא שהפעילויות הן בעיקר חוויתיות ולא לימודיות- משחק בחצר, יצירה, סיפורים. פעילויות שאכן מתאימות לילדים בגילאים שונים. אין פעילויות שדורשות יותר לימוד. "

 

[דורית++]

אבל בכל גן הפעילויות הן חוויתיות

הרי הם לא יושבים עם מחברות וכותבים סיכומים. משחק בחצר, יצירה, סיפורים, כל אלה הם הדברים שנעשים בגנים עירוניים. אולי פעם מישהו יסביר לי למה גנים פרטיים נחשבים כל כך טובים יותר? בגלל מספר רב יותר של מטפלות? את דעתי על זה כבר כתבתי. מהגנים שהיכרתי, אלה העירוניים מצוידים טוב יותר ומותאמים יותר לילדים (לא דירת קרקע שכורה באיזשהי וילה, אלה בניה מתוכננת מראש לגן). אז למה?

 

[Kalla]

אני מניחה שכמו כל דבר, זה תלוי...

למשל, היינו בביקור בגן העירייה הקרוב לביתנו כדי להתרשם ולהחליט אם לרשום את הילדים לשנה הבאה. נורא חשובה לנו הקרבה לבית וגם הכסף, מה לעשות, משחק תפקיד, כי עם 4 ילדים כל הוצאה כואבת. ראינו ילדים מקסימים (פשוט בובים כולם), גננת שעשתה רושם נהדר, ציוד לא רע בכלל. אבל מה, שטח הגן מאוד קטן וצפוף יחסית למספר הילדים שיש בו. רק חדר אחד לא גדול וחצר. גם הגננת עצמה ציינה שזה החסרון הגדול של הגן ובמזג אוויר גרוע זה קצת מעיק שכולם דחוסים כל היום, כמה ימים ברציפות, בתוך חדר אחד קטן. הגן של ויצו שאליו הם הולכים עכשיו, פשוט מוסד מפואר ועשיר בהשוואה לגן הזה. אז נכון שזה לא העיקר, אבל זה בכל זאת חסרון שאין להקל בו ראש. אז אם אני משווה את זה לגן הפרטי שהבן הגדול שלי היה בו, אז אין לי ספק במה בא לי לבחור. חצר ענקית, שטח ירוק ענק עם מתקנים ומשחקי חוץ (ממש פארק), צמחייה מגוונת ופינת חי, בריכה אמיתית עם שיעורי שחייה בקיץ, ארוחות חמות ומגוונות וחוגים שבני נורא אהב כלולים בתשלום, טיולים והצגות ועוד בסגנון, ברור שזה אפילו לא בר השוואה. אבל מה, כשהוא היה בגן הזה הוא היה בן יחיד. אז יכולנו לעמוד בהוצאות ולהקדיש יותר זמן ומאמץ להסעות גם לגן וגם לחברים (הגן לא היה ליד הבית וכך גם הילדים באו מאזורים שונים). היום אין לנו את הלוקסוס הזה. אני מוכנה להוציא את הגרוש האחרון בשביל רמה (אנושית וחינוכית), אך לא בשביל פאר ובונוסים שאולי מאוד נחמדים, אך אינם חיוניים. אז נצטרך לחשוב טוב טוב מה עוטשים בשנה הבאה, אך מה שבטוח, אם לפתע באורח פלא יימצא מימון לגן הפרטי, לא יהיו מאושרים מאיתנו.