שמתי לב למשהו

[א ו פ ט י מ י ת 3]

שמתי לב למשהו../images/Emo10.gif

בחשיבה שלי, שכנראה משבש לי את כל העשייה בחיים. אני רוצה להגיע למטרה הסופית שאני מציבה לעצמי, ומפחדת מאוד מהדרך אליה. ובגלל הפחד הגדול מהדרך, אני לחוצה בזמן העשייה, מדלגת על שלבים, לא מרוכזת, עצבנית ואני עושה הכל מהר מהר ורק בכדיי להגיע לסוף. אבל אני כמובן לא מגיעה לסוף כמו שרציתי כי בעצם לא עברתי את הדרך לשם כמו שצריך ולכן לא הצליח לי. זה קורה לי המון ובכל התחומים, אפילו בדברים יום יומיים פשוטים. האם עוד מישהו חווה את זה? הצטברו לי כל כך הרבה דברים לעשות, והכל תקוע כנראה בגלל שאני לא יכולה אפילו לחשוב על להתחיל. מהפחד מהדרך. צריך להתמקד ולהתרכז בדרך, גם אם היא ארוכה ולנסות אפילו להינות ממנה ואז או שמגיעים או שלא. אוף, איך עושים את זה?

 

[אופירA]

בלי דוגמא, קשה להבין איך זה בא לידי ביטוי.

 

[מדען חלל]

ברוווור

מה שאת מתארת זה חלק מהמחלה האנושית.. זה קטע ששמת לב לזה, כי כולם מכירים את זה אבל אף אחד לא רואה בזה בעיה כי הם כל כך מנותקים מהמציאות. קוראים לזה להוריד את הרגע הזה לדרגת אמצעי. הם חיים בשביל הרגע הבא... כל הזמן הדבר הבא הדבר הבא.. כל הזמן מנטלית נמצאים בעתיד, במה יהיה.. ובכך מפספסים את כל החיים שלהם בשביל עתיד חלומי שלעולם לא באמת מגיע.. והם כאילו רודפים אחרי הבלתי ניתן להשגה ולעולם לא חווים נחת. אז אני אומר לך ... הגעת, והנה את עכשיו, וזהו. אין לאן להגיע באמת .. זה חלום. כאן זה המקום שאת צריכה להיות, כאן ועכשיו, איך אני יודע? כי הנה את. ואני ממליץ לך על הספר כוחו של הרגע הזה ... או אפילו ספר יותר טוב של אותו סופר .. ארץ חדשה. שנכנס בפרוטרוט לכל העניין הזה.. ספר מדהים לכל הדעות.

 

[פרפרי אהבה]

אם אני מבינה את זה נכון, את לא נהנית מהדרך

מהעשייה עצמה כי את מפחדת ואז בסוף מתפספסים דברים וזה לא יוצא כמו שציפית. אני האמת די מכירה את זה, אני מאוד פרפקטציוניסטית ולמעשה רק בשלב הלימודים למדתי למתן את זה וללמוד להנות מהעשייה, אז גם אם לא יצא מושלם כמו שחשבתי בראש שלי, יצא הכי טוב שיכולתי לעשות כי נהניתי מהדרך, עשיתי מה שיכולתי. רוצה לפרט מה הצטבר ואולי נוכל לעזור לך לקדם את זה?

 

[א ו פ ט י מ י ת 3]

בערך,

העשייה הופכת להיות סיוט. אני מבולבלת, עצבנית, למשל, אני מחליטה לבשל משהו במטבח, אז נשרף לי או נשבר לי או שנשפך לי. או למשל, אני קונה לי ספר שנראה מעניין, אני באה הביתה, מתחילה קוראת מס עמ' וזהו. יש לי מס' ספרים מותחלים שלא סיימתי. או שאני מחליטה לסדר את הארונות בגדים, אני מוציאה הכל ומתחילה למיין, מתחילה בהתלהבות ואז עוזבת את כל הבלגן באמצע כי אני לא מסוגלת לקחת החלטות מה לזרוק ומה להשאיר. אם אזרוק, לא ישארו לי בגדים, ולקנות חדשים זה ממש לא קל לי, אני מאוד מתקשה למצוא בגדים חדשים שמוצאים חן בעיניי, שלא לדבר על העניין הכספי, אני לא עובדת כרגע ואין לי אפשרות לבזבז כל כך הרבה. וככה זה בהרבה מאוד עשיות קטנות וגדולות בחיי. ככה כל דרך הופכת לסיוט עד שאני ממש נמנעת מלהתחיל. אם פעם הייתי נלהבת להתחיל פרוייקטים, לעשות כל מיני דברים. היום אני ממש מתעלמת מדברים שעליי לעשות כי אין לי חשק בכלל להתחיל מכיוון שאני יודעת שזה יגמר בתסכול גדול.

 

[פרפרי אהבה]

נשמע שאת זקוקה לסדר בחייך-

ופעם נאמר לי על ידי מעסיקה לשעבר שסדר בחיים מתחיל מדבר כל כך פעוט כמו טישו מקופל ולא מדובלל. אני מאוד אוהבת לעבוד בצורה מסודרת ונקייה ומאז שהתחלתי לעבוד ככה, הדברים נראו אחרת- למשל גיליתי תחביב חדש יחסית בשנה האחרונה שזה אפייה ובהתחלה עבדתי לא מסודר ולא יצא משהו ולאט לאט צברתי ניסיון של איך עובדים במטבח ומאז יש ריחות טובים במטבח (ובטן שמנה לי ולבן זוג

). אז זאת דוגמא איך סדר עוזר לארגן את החיים. כתבת שאת לא עובדת. אולי יש אפשרות למצוא עבודה זמנית? לעבוד כעצמאית בטיפול בילדים/שיעורים פרטיים- כל דבר שיתן לך קצת אוויר לנשימה. אני חושבת שאת צריכה להלחם בעצמך לא לוותר לעצמך- התחלת משהו, תעשי הכל כדי להמשיך- תיצרי לעצמך תנאים שעושים לך טוב- למשל אם מסדרת ארון- להפעיל את המזגן, להביא שתייה קרה, לשים מוזיקה ברקע. מה דעתך?

 

[א ו פ ט י מ י ת 3]

פרפרי אהבה,

אני חייבת למצוא עבודה. אבל מתקשה מאוד. אני פוחדת להתחיל לחפש אפילו מקום עבודה. מכיוון שאני מגיעה מבולבלת כל כך לראיונות. אני בוחרת עבודות בתחום שעסקתי בו במשך 12 שנה ואני בכלל לא רוצה להמשיך לעסוק בזה. נשחקתי. אבל זה מה שאני יודעת לעשות. והראיונות ממש לא מוצלחים. אני יוצאת ממש רע. שוב אותה בעיה. הלוואי שהייתי מוצאת לי עיסוק שיעניק לי בעיקר פרנסה וגם שאוכל להרגיש כיף, סיפוק וצמיחה. אני צריכה לצאת קצת מחברת ילדים, אני מבלה במחיצת ילדיי וחבריהם יותר מידיי, אני צריכה קצת חופש מהקטנים/גדולים האלו. מתחשק לי מאוד לעבוד בעבודת כפיים. (180 מעלות לעבודות משרדיות שעסקתי בהם). כמו קדרות למשל. אבל לא באופן עצמאי, אלא במפעל, ליצור ואפילו לעשות עבודות שבלוניות. אין לי מושג איפה מוצאים את זה בכלל. ומה שהכי מוזר זה החשיבה שלי. למה בכלל זה יצליח לי הריי אף פעם לא ניסיתי עבודות יד כאלו, אז למה זה מושך אותי כל כך.

 

[מדען חלל]

נשמע לי שאת צריכה להכרגע