שמשון הגיבור
-שימשון -יחידת מסתערבים שפעלה בעזה ,כפועל יוצא מפעילות בסיכון גבוה ,ומצבים רבים של הרג בשיטות יותר טראומתיות ,גרם לריבוי יחסי של "סריטות בקרב הלוחמים " שימשון - שימשון הגיבור שעל שמו נקראה היחידה ,לחם בפלישתים ,מת בנסיבות הרואיות בעזה . אי אפשר יותר להסתיר -כמקובל ביחידות כאלה ,לא נהגו הלוחמים לדבר על מה שעשו בצבא ,ולא החצינו בעיות נפשיות ,(וגופניות). גיבור גדול היית, - ברבים מהמצבים לוחמים משוחררים מאבדים כיוון בשיחרור ,וחוזרים כל הזמן לעבר, חייל בסיירת אלוהים -לוחמים רבים השוו את המצב שבו צריך לבחור אם לירות או לא ,להחלטות של אלוהים "מי במוות ומי בחיים" מה ששם עשית- לרוב בעלי טראומות לא מזכירים במפורש את המקום שבו חוו את הטראומה ,כמו ילד מוכה שקורה לאביו "האיש הזה" וכו' הולך איתך תמיד -אין צורך להסביר ,יש דברים שאי אפשר לשכוח... שימשון לא שוכח ,בלילה הוא צועק זה לא אני -שוב הטראומה והזכרון ,יש דגש על צעקות מתוך שינה ,באופן לא רציונלי ,ועל נסיון להתכחש לדברים קשים שעשה במסגרת תפקידו. שימשון מתקלח ,מנסה להיות נקי -כחלק מפעילות הסיערוב עוברים מצבים של ליכלוך בכוונה ,יש שאומרים שזה מגעיל ברמות שאי אפשר לשכוח . בנוסף מצבים של מגע עם דם של האויב או חברים לנשק הם מצבים שיכולים לרדוף למשך תקופות (אני יכול לסמן על היד במדויק איפה נגע בי דם של מחבל) לא אכלתי עם היד הזו שבוע.... להיפטר מהריח -שוב ריח דם ריח סערוב ריח מלחמה. מה יכולת להבין- הרבה פעמים רק אחרי השחרור לוחמים מתחילים להבין באיזה רמות סיכון הם היו ואיזה דברים הם עשו ,לא חסרים מקרים שההבנה הזו מסבכת מאוד את הבן אדם. לאן שאתה בורח האקדח הולך איתך תמיד- שוב הנסיון לשכוח והזכרון שלו מרפה ,חוץ מזה יש דגש על האקדח ,הנשק שהוא אחד הדברים הכי צמודים וחשובים שיש ללוחם אם לא החשוב שבהם שביום אחד בשיחרור נלקח ממנו ... שימשון התפרע ,רק ביצע את מה שאמר לו אלוהים -הבן אדם נדפק סופית ,ההרגל להרוג או לקבוע עובדות ע"י כוח מביא במקרים הקיצוניים את הלוחם לשעבר לבחור באלימות כפתרון . ע"ע רצח התיירים בדרך לאילת ע"י יוצא סיירת רימון. בסוף אתה תמות עם הפלישתים, גם ההבנה שהפלישתים או הזכרונות מהלחימה ילכו איתו עד המוות וגם מחאה על כך שכשאנחנו הורגים אותם אנחנו פוגעים גם בנו. אתה לא יכול עצור-היציאה משליטה של הטרוף של הבן אדם ומעגל הדמים. --------------------------------------------------------- כמה הבהרות ,כל מה שכתבתי מבוסס רק על המילים והקונטציות שלי ,לא על ביוגרפיה ולא על הוכחות. אני לוחם לשעבר (לא בסיירת אבל עם אלוהים...)ואם היה צריך הייתי חוזר לשם גם היום ,אני לא חושב שבגלל טראומות צריך לוותר על פעולות המחאה שלי היא יותר בכיוון שבמקום לטפל בבעיות הנפשיות של הלוחמים /לוחמים לשער ,פשוט מקטלגים אותם כחולים וסוגרים עיניין. לשימחתי הבעיה די דילגה עלי . מי שהגיע עד כן מוזמן להגיב ...
