הכל שקט מדי
New member
שמיים בלי ציפור. זרים ומקוללים.
מתקרבים לאמצע החודש, הירח מתמלא כל יום ומלבין עצמו כל לילה עוד קצת הלילות שלי מלבינים יחד איתו. החלומות שלי מסוייטים. הנשימות שלי קצרות. הריאות שלי ריקות מדי. (או מלאות ניקוטין). הלב שלי מלא מדי (או מתרוקן מהר מדי ). . (או מתרחק. או בורח. או יותר מדי נשאר). ואני מריחה ריח של עץ דובדבנים שפורח לו בדיוק בשלב הזה של השנה בצבעי ורוד- לבן שמנסים לחייך אותי. שמנסים לאהוב. אני שומעת את הדמעות שלי בוכות מבפנים. אני שומעת את הלב שלי צועק. אני מרגישה את העיניים שלי. אני מרגישה את הידיים שלי. את הבטן. את הגרון כאילו כל הגוף שלי מוכן לזה. אבל הם לא רוצות לזלוג. ועכשיו אני צריכה לצאת שוב. ומה יהא עליי מחר? ומחרתיים? ועוד שבוע או שנה? הכוחות שלי אוזלים ממני. נמאס לי לרצות ונמאס לי להתרצות. אין לי אוויר יותר למחשבות.
מתקרבים לאמצע החודש, הירח מתמלא כל יום ומלבין עצמו כל לילה עוד קצת הלילות שלי מלבינים יחד איתו. החלומות שלי מסוייטים. הנשימות שלי קצרות. הריאות שלי ריקות מדי. (או מלאות ניקוטין). הלב שלי מלא מדי (או מתרוקן מהר מדי ). . (או מתרחק. או בורח. או יותר מדי נשאר). ואני מריחה ריח של עץ דובדבנים שפורח לו בדיוק בשלב הזה של השנה בצבעי ורוד- לבן שמנסים לחייך אותי. שמנסים לאהוב. אני שומעת את הדמעות שלי בוכות מבפנים. אני שומעת את הלב שלי צועק. אני מרגישה את העיניים שלי. אני מרגישה את הידיים שלי. את הבטן. את הגרון כאילו כל הגוף שלי מוכן לזה. אבל הם לא רוצות לזלוג. ועכשיו אני צריכה לצאת שוב. ומה יהא עליי מחר? ומחרתיים? ועוד שבוע או שנה? הכוחות שלי אוזלים ממני. נמאס לי לרצות ונמאס לי להתרצות. אין לי אוויר יותר למחשבות.