שמות לפרקים

[roni64]

שמות לפרקים

במחצית הפרק הפותח את "הגמל המעופף ודבשת הזהב" מופיע המשפט הבא: "אם ההקדמה מיותרת, כפי שכותב המחבר, מדוע הוא כותב אותה - שואל הקורא". ניסיתי להזכר איפה בדיוק טען המחבר שההקדמה מיותרת, ולא הצלחתי. שקעתי במחשבות קודרות על הסניליות המתקדמת שלי, קראתי את הפרק מתחילתו, ולא מצאתי. רק בחיפוש נוסף שמתי לב שכותרת הפרק היא "הקדמה מיותרת". נוכחתי לדעת, ולא בפעם הראשונה, שכמעט בכל ספר אני מדלגת אוטומטית על שמות הפרקים, כאילו הם חסרי משמעות. כשמדובר בכותרת ארוכה, כמו בספריו של אריך קסטנר, או כמו ב"שם הורד", אני קוראת כל מילה. כותרות קצרות פשוט חומקות מעיני, כאילו רשום שם מספר הפרק ולא תוכנו. וחבל, שהרי שם מוצלח לפרק הוא חלק אינטגרלי מהסיפור כולו. זה קורה גם לכם?

 

[suki da yo]

ואני עושה את זה תמיד

גם אם הכותרת ארוכה. גם אם מדובר בכותרת של חלק שלם מהספר, בדף נפרד. תמיד אני מוצאת את עצמי שואלת את עצמי אם כבר עברתי פרק או לא...

 

[Mנטה]

קוראת רק אם הכותרת ארוכה ../images/Emo8.gif

 

[רונן אתגר]

ואני קורא רק את הכותרת../images/Emo6.gif

 

[Boojie]

ספר מקסים.

מומלץ מאד למתרגמים, לסופרים, ובאופן כללי לכל מי שאוהב ספרים. משעשע וחמוד, ואפילו מחכים. ולא, לפחות במקרה של הספר הזה, לא יצא לי לפספס את כותרות הפרקים. במקרה של ספרים אחרים דווקא כן.

 

[Rivendell]

אני דווקא מהמקפידים

ואולי זה באמת בגלל אריך קסטנר. כי בתור ילדה ממש אהבתי את ההקדמות שלו לפרקים, והתרגלתי שצריך לקרוא את זה. לא מזמן אגב כשקראתי קצת שוב ב"פצפונת ואנטון" ראיתי ששם הוא אפילו עשה דיון על כל פרק

אבל את הכותרת הקטנות שלו אני אוהבת עד היום, וזה כנראה הרגיל אותי לקרוא את שמות הפרקים. מה שכן - לאחרונה באמת התופעה הזו קצת נעלמה - שמות לפרקים. ברוב הספרים היום יש או מספור, או חלוקה לחלקים גדולים, או פשוט... כלום

ספרים שכתובים בבום אחד, בלי הפסקות. אני חושבת שהפעם הראשונה שנתקלתי בזה הייתה באיזה ספר פנטזיה באנגלית, אבל מאז נראה שזה הפך לסגנון הדומיננטי. הפעם האחרונה שראיתי שמות לפרקים בספר הייתה ב"מעשה השפחה" ואני זוכרת שזה קצת הפתיע אותי, כי התרגלתי שאין.

 

[Mנטה]

מספרים ושמות

בספרים של ג'יימס הריוט יש מספרים לפרקים ואין תמונות, בספר השלישי מופיעות פתאום תמונות וברביעי יש שמות לפרקים וזה זוועה ! כל החינניות של הסדרה פתאום הופכת למשהו שונה לגמרי רק בגלל הפרט הקטן הזה ! מדהים איך לפעמים דברים קטנים כל כך משפיעים. ותארו לכם את הספרים של נחום גוטמן בלי שמות פרקים !...

 

[een ogenblik]

אצלי בגלל ג'רום ק. ג'רום

אמנם ל"שלושה בסירה אחת" אין שמות לפרקים, מלבד מספריהם, אך מתחת למספר מופיעים בראשי פרקים נושאי הפרק. יש בזה משהו מאוד משעשע בקריאת רשימה תקצירית שכזו שפרטיה אינם קשורים זה לזה, כאשר מכירים את הסיפור לפרטיו. דוגמא נהדרת הוא פרק רביעי: "בעיות תזונה - מגרעותיו של נפט כתחליף לאוויר - יתרונות הגבינה כבת לוויה בנסיעות - אשה נשואה מפקירה את ביתה - אמצעים נוספים לקילקול מצב הרוח - אני אורז את הציוד - על מברשות שיניים - ג'ורג' והאריס אורזים - מונמורנסי מתנהג בצורה מחפירה - אנו הולכים לנוח." רק הקראת רשימה זו בקול רם גורמת לאיש שלי לפרוץ הקול רם, ונראה לי שאני הולכת לעשות בדיוק זאת עכשיו.

 

[Mנטה]

טוב נו, שלושה בסירה אחת הוא אחד

הספרים הכי שווים שיש בספריה

וכמובן פחות טוב ממנו וגם פחות מצחיק (מה שמשאיר את כל הטווח שבין מושלם לגרוע פנוי כמובן) נמצא "יומולדת שמח נוח" של נועם זיו, ספר מופתי לדעתי שגם ממנו אני נוטה להישפך מצחוק תדירות.

 

[een ogenblik]

אח, "יומולדת שמח, נוח"

זכורה עדין הפעם בה האיש דמע מרוב צחוק והשתנק, וכדי לעזור לו ניסיתי להקריא לו את הקטע בקול רם, כדי שלא יהרוס את הספר לחלוטין. הבעיה היחידה שזה היה פרק 21: קבוצת הכדורסל של נוח מובסת על ידי צופי-יפו הקתולים, נוח ממשיך לעודד את קבוצתו מהספסל. ודרכו של נוח לעודד, היא לספר את סיפור הפיכתו לקצין בצנחנים, וכדי להסביר את זה, צריך לחזור לסיפורי הטירונות, ומסע האלונקות, והמסדר, והנשק הלא נקי... וכאן כבר התפקעתי מצחוק בעצמי, ולא ממש הגעתי לעימות עם אלוף הפיקוד.

 

[hadasbaril]

נוסיף גם אותו לרשימה

בקשר לרקים-שהתיתי תלמידה בתיכון תמיד ניסיתי לקרוא רק פרק אחד לפני השנה. אחרי זמן כולשהוא פתאום גיליתי שהגיע הפרק השמיני.מסתבר שאני בכלל לא רואה כותרות. וOFF- אני נוטשת אתכם ונוסעת עוד שעה למכינה ישראלית קדם צבאית למנהיגות חברתית (שיום אחד אני אזכור את סדר השמות כמו שצריך). בכול מקרה לנסיעה הצטרפו-למאטיס... \של קציר, כביסה של סוזן אדם וכול משבריך וגליך של רביקוביץ.להפסקות הוירטואליות בלו"ז. ולסיעה כמובן.אז תהנו פה ואני אבקר בבתות או אתגנב לאינטרנט במשרד בשעות מוזרות.

 

[s i l v a]

ל "הנסיך הקטן" בתרגום הישן,

לכל פרק ממוספר יש גם כותרת ואילו בתרגום החדש זה לא קיים. וזה חסר לי לי מאוד... ואני קוראת את "בטון" של תומאס ברנארד, שעד כמה כבר התרשמתי מסתיים לאחר כמאה עמודים, ללא הפסקה – וזה לא מפריע לי...

 

[התפוז של ולנסיה]

אני מאלה שקוראים הכל

כולל את "תודה ל..." ואת "מוקדש באהבה ל..." ואת הערות וביאורי המתרגמים, העורכים והסופרים עצמם. אני קוראת כל מה שנכתב בספר בצורה כמעט טקסית. זה לא הרבה, אלא אם קוראים טולקין (אני חושבת שבשר הטבעות התייאשתי מעצי המשפחה של ההוביטים

)...