טוב אז אני אסביר משהו
לזה שאני אמא שלה יש משמעות בעיני. המשמעות הכי גדולה שיש. זה לא ברור לי מאליו. יש אולי כמה שמכירים קצת מקרוב את הסיפור, אבל כיון שאני שמחה בו אין לי שום בעייה לחשוף אותו שוב. אלה באה לי בהפתעה מוחלטת, בדרכי לתואר שחלמתי עליו, מתוך מערכת יחסים שהיתה בפני קריסה סופית. גרתי בארץ אחרת, רחוקה, תפרנית ולא מגובשת על עצמה בשום תחום. ופתאום- משהו גדל בתוכי. והתחברתי למשהו הזה מיד. אנשים תמיד שואלים אותי אם לא התלבטתי. לא, לא התלבטתי. עזבתי את הלימודים ואת כל מה שהיה לי שם, וחזרתי לכאן. רק כשאלה היתה בת שנה ומשהו התחברתי לאינטרנט, לאט לאט גיליתי את עולם הפורומים ובמשך תקופה מסויימת אלה היו בעיקר פורומים של חינוך, תינוקות, קצת אח"כ- משפחות חד הוריות. כשהתבקשתי לתת כינוי, הקלדתי אוטומטית את הכינוי הנוכחי. בלי לחשוב, בהכי ספונטניות. ככה אני מגדירה עצמי היום ואם בעיני מישהו זה אומר ביטול עצמי, השתעבדות למקצוע ההורות ושאר השערות שונות ומשונות, תרשו לי לגחך כי אותו מישהו לא מכיר אותי. באופן טבעי, כחד הורית, עולמי סובב סביב היקרה שלי הזאת, הקטנה ששינתה את חיי. אבל יש הרבה חיים שלא קשורים בה עדיין ואיכשהו אני מקווה שאני מצליחה לשלב. אבל רק מהכינוי להחליט כאלה גזירות על מישהו שת'כלס את לא מכירה... בחייאת תני קרדיט (או שממש לא). אני לא אתנצל שניסיתי ניקים אחרים והם לא התקבלו. אני מציגה עצמי כיום: חגית אמא של אלה עוסקת בחינוך בת 29 (תחביבים, תחומי ענין)... אבל להיות אמא של האוצר שלי זה בהחלט הדבר הכי חזק שלי בשנים האחרונות. ובאהבה גדולה. ובלי שום צורך להתנצל על מה אני כן או לא. וככה טוב לי.
