שמות וכינויים...

[SideKick]

שמות וכינויים...

הודעה שקשורה לכאן והתפרסמה בפורום אלימות מינית ונגררה גם אל פורום פמיניזם ומעמד האשה תחת הכותרת: מחשבה מטרידה: הקשר לפורום אלימות מינית הוא עקיף עד קלוש, ובכל זאת... חזרתי כרגע מפורום חינוך ביתי חלופי בפורטל שכן ושמתי לב למשהו שהטריד את מנוחתי. הפורום זרוע נשים שכותבות בנושא היקר לליבן, אבל מדי פעם מבקרים שם גם גברים. כינוייהן של רבות מהנשים הם: אמא של XXX או מיני וריאציות אחרות המבהירות את השיוך המשפחתי של אותן כותבות. (מיותר לציין שבקרב קהל הגברים אין כמובן אפילו אחד המכנה את עצמו בצורה המשייכת אותו לילדיו). לא העליתי את תהייתי שם בפורום, אבל אני מעלה אותה כאן. אוסף כל כך גדול של נשים שאינן מסוגלות לראות את עצמן באופן עצמאי, ולא בשיוך ל... עגום משהו. http://www.bsh.co.il/forums/AllMessages2.asp?Fnumber=53 http://www.bsh.co.il/forums/AllMessages2.asp?Fnumber=51

 

[galit31]

לא מכירה את הפורומים הספציפיים אבל

בואינט יש פורומים שעברו לשם אחרי שיואל נסגר ושם היה ממש נהוג שגם אמהות וגם מעט האבות שגלשו שם הזדהו בתור ההורה של X אבל לאט לאט זה משתנה וגם הניקים משתנים

 

[אמא של רום]

נו.... זה כבר מוגזם...

הסיבה היחידה שזהו הכינוי שלי היא ששמי הפרטי היה כבר תפוס עם ובלי שם המשפחה ואני ממש לא יצירתית מספיק בשביל לקרוא לעצמי ע"ש מכות (למרות שיש לי דאן שני האייקידו....). ואגב זו היתה החלטה נכונה כי חברי זיהו אותי מיד אחרי ההודעה השניה - גם מי שלא הייתי איתם בקשר מזמן....(ולא רק כאילו המכירים את רום).

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

למה זה מטריד אותך?

זה די ידוע שנשים מזוהות עם התפקיד ההורי שלהן יותר מאשר גברים. זה בולט במיוחד בפורומים שעוסקים בילדים אז... למה זה מטריד א ו ת ך???

 

[SideKick]

באופן אישי...

מטריד אותי לא כי נשים מזוהות עם התפקיד ההורי שלהן יותר מאשר גברים. מטריד אותי שנשים מגדירות את עצמן דרך התפקיד ההורי שלהן. לא הייתי מרחיקה לכת עד לכדי תגובתה של מישהי שם בפורום פמיניזם ומעמד האשה, אבל אני בהחלט רואה בכך מקום לתהייה. כל בנאדם רשאי לבחור לעצמו את הכינוי שלו, זה מה שיפה כאן (אפילו אם זה על שם מכות, למרות ש-SideKick זה לא רק מכה, יש כאן משמעויות נוספות, אבל נניח לרגע אותי בצד, זה לא העניין). פשוט ההעצמה של התופעה כאן בפורום הזה היא בהחלט מקום לתהייה.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

את יכולה להרחיב?

 

[SideKick]

להרחיב מה?

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

למה זה מטריד? מהי המשמעות עבורך?

מה זה אומר על הנשים שכך מגדירות את עצמן? מה זה אומר על הגברים שלא? האם לדעתך נשים צריכות להפסיק, או גברים צריכים להתחיל? מה כל הנושא הזה אומר עליך? מה זה עושה לך פנימה? בקיצור, את מאוד מוטרדת - זה ברור. אבל לא ברור כל מה שמסביב (אולי כי אני ממש לא מוטרדת?!?)

 

[חגית אמא של אלה]

זה מה שנקרא בעיני

פסיכולוגיה בגרוש... הכינוי שלי הוא "אמא של אלה" אז זה מעיד על ביטול עצמי בכל שאר התחומים?? על סמך מה הקביעה התמוהה (והממש לא נכונה, כמובן) ???!! זה קצת יותר נעים בעיני מאשר למצוא לעצמי איזה כינוי סטייל "גלידה מתוקה" "חוף שקט" וכו' (אלו כינויים אמיתיים שראיתי ב"תפוז" והביאו לי קונוטציות של "נחש צפע..."). אני כמובן לא מזלזלת באף כינוי שאדם ממציא לעצמו, אני פשוט לא מבינה מה את רוצה להגיד.

 

[SideKick]

סוף כל סוף תשובה לעניין...

עכשיו הבנתי למה את כינית ככה את עצמך. לא יודעת למי כיוונת באמירתך פסיכולוגיה בגרוש. נאוה קצת ניסתה להכניס מילים לפי, מילים שהן לא ממש שלי. אז אנא התייחסי למה שאני כתבתי ולא לאיך שנאוה פירשה אותי. ועם נאוה אני כבר אסגור חשבון בהמשך

ובאשר לכינויים... אין ספק שכינוי שאנו בוחרים לעצמנו הוא בעל משמעות רבה. לא סתם כי במקרה השם שרציתי כבר היה תפוס. זאת בחירה. בחירה עם מחשבה מאחוריה, או לפחות עולם שלם של מודע ובלתי מודע. תהיתי כיצד דווקא כאן, בפורום הזה, יש את התופעה הזאת, שחוזרת כל כך על עצמה. ו... כן, כאדם וכאשה שעסוקה כבר המון המון שנים בפיתוח הזהות האישית-עצמית שלי, מטריד אותי כשאני רואה אנשים, ובמיוחד נשים, שמגדירות את עצמן כאמא של.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

חשבון??? עוד לא ענית לי!!!

למה זה מטריד אותך?????

 

[אמא של רום]

גם זו פסיכולוגיה בדרוש!

רציתי להכנס פורום ולכתוב משהו. התחלתי להרשם. בחרתי כניק את שמי הפרטי. קיבלתי ריג'קט. בחרתי משפחה. כנ"ל. כל צירוף של שם ומשפחה עם מספרים גרם לדחיה. התעצבנתי נורא, הייתי לחוצה להכנס ולכתוב כבר, ועלה על דעתי שם הבן. כתבתי והופ זה התקבל.... זה לקח בדיוק שניה, לא היתה מאחורי זה שום מחשבה. אם תבדקי ידוע שססמאות מורכבות לרוב משמות של בני משפחה. זה דבר ידוע שאם את רוצה לפרוץ למחשב נסי קודם כל צירופים של שמות בעלי המחשב ומשפחתו... זה קיים אפילו בסרטים של הוליווד.... יתר על כן לכי למדע ותמצאי שם שהרבה חוקרים לאחר שמיצו את שמם על המצאותיהם החלו להשתמש בשמות ילדיהם או נשותיהם. זה עתיק כדברי ימי האנושות. לכי לאוכלוסיה הערבית ותמצאי שם את אבו-עלע, אבו- מאזן וכיוב.... אוכלוסיה שהפמיניזם אינו בדיוק שמה האמצעי... נו באמת.....

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

לא ברור אל מי את מגיבה ../images/Emo6.gif

רק רציתי לדעת למה זה מטריד את SideKick לי אישית אין בעיה עם הכינויים. אני מניחה שבפורומים של חיזורים נמצא מעט "אימא של..." וגם בפורומים אחרים שעיסוקם אינו ילדים. אז... אל מי הגבת???

 

[SideKick]

והתשובה...

כמו שאמרתי לגבי בחירת כינוי - זוהי בחירה! את, נאוה, בחרת להישאר בשם שלך, שזאת אמירה מאוד ברורה. אני למשל לא כל כך גלויה ואמיצה ולפעמים נוח לי קצת כנראה להסתתר, ולכן בחרתי בכינוי. גם זאת אמירה. בפורום שאותו אני מנהלת כבר התחלתי לפעמים לחתום למטה בשמי הפרטי, שזה מבחינתי הישג גדול. הכינויים שאני בוחרת לעצמי כבר שנים, עוד לפני שהתחלתי לעסוק באמנויות לחימה, באים מעולם הלחימה ועולם חיות הטרף. למה? לכל אדם (בדרך כלל) יש החיה שהוא מזדהה איתה (ולא אכנס כאן לעוד למה פנימי שכזה). אז גם לי החיה שלי. את הכינוי SideKick ניכסתי לעצמי דווקא כשהתחלתי לעסוק באמנויות הלחימה. ממש בהתחלה. מצאתי את עצמי נאבקת קשות עם הבעיטה, שבבוא הימים נהפכה להיות בעיטת הבית שלי וגאוותי, אבל באותה תקופה אכלתי איתה הרבה קש. ודווקא מתוך הקושי, בחרתי לעצמי את השם. ואז מישהו יום אחד סיפר לי על המשמעות הנוספת של בעיטת הצד - כוח עזר (ביטוי הלקוח מעולם התוכנה והמחשבים), דבר שעזר לי להחליט גם להישאר עם השם. אני דווקא שוקלת בימים אלה לנטוש את הבעיטה ולחזור לעולם חיות הטרף, אבל כמו שאת יודעת נאווה, אני צריכה קודם להתבסס בבית משלי (מי כמוך יודע) ליד מחשב שלי, כדי לחולל שינויים נוספים. אז מה כינויים בסגנון "אמא של XXX" אומרים על כותביהם? אני לא יודעת מה זה אומר עליהן, אני יודעת מה זה אומר לי (ואני מתייחסת לגברים ולנשים כאחד, וזורקת בסגנון אסוציאטיבי כן לחלוטין): אדם שמגדיר את עצמו דרך ילדיו, אדם שהבאת צאצאים לעולם הוא הדבר החשוב ביותר מבחינתו, אדם שמטיל על ילדיו את האחריות הגדולה לשאת בגאון המשפחה ולהוכיח את עצמם, אדם שמבטל את עצמו למען ילדיו, אדם שאין לו שאיפות בחיים מלבד לגדל ילדים. אז בבקשה אל תתחילו עם - "מה זאת מדברת שטויות כי אצלי זה ממש לא ככה" ופסיכולוגיה בגרוש וכאלה. דיברתי מתוך הגרון שלי בלבד. אם אני הייתי מכנה את עצמי אמא של XXX - מה מתוך העולם שלי זה היה אומר עלי. אין זה אומר כלום על אף אחד ואחת מכם. לנאוה יש את הכשרון לסחוט מהאדם את תשובותיו הכנות (ולי יש את הכשרון לא לעמוד בפני נאוה), אז זו היא תשובתי. אשמח אם עוד אנשים יספרו כאן על מה הביא אותם לבחור את הכינוי, כי זאת תמיד חלופת מילים מעניינת, גם אם אין היא קשורה באופן ישיר לחינוך ביתי.

 

[אמא של רום]

אני ממש חולקת!

אני קרייריסטית, במקום הראשון בחיי עדיין עומדת הקריירה שלי כמנתחת. איני מוגדרת על ידי בני, למרות שהוא בהחלט גבוה מאד בסדרי העדיפויות שלי, אולם האל עדי שהקרבתי אותו לא מעט, אני לא מסוגלת בשיא הכנות להיות שלמה עם זה, ואני עדיין עושה את זה. אני כבר בת 35, ויש לי רק ילד אחד (מבחירה), כמעט בן 4 (מבחירה), אז את יכולה לראות כמה את טועה בהסיקך שילדים הם הדבר החשוב ביותר בחיי, שאני מבטלת את עצמי בשבילו וכו' וכו'. הדבר היחידי שאני מצפה מהבן שלי הוא שאני לא אהיה זו שתהרוס אותו אלא שאאפשר לו לצמוח כאדם חופשי ובטוח כמוני ושיהיה מאושר. וזה לא עניין של ציפיה - זו חובה. יתר על כן, את האדם הראשון שאני נתקלת בו בפורומים שהתייחס לכינוי שלי והסיק ממנו משהו. איכשהו כל האחרים התייחסן לתוכן הודעותי ולא לכינוי. אני חייבת להודות שחטאתי והחלפתי ניק כמה פעמים כדי לכתוב דברים שלא רציתי שיהיו קשורים אלי, ושוב זכיתי באותו היחס - לתוכן ולא לניק. ולא אכפת לי במיל מה העולם הזה אומר או חושב עלי. וגם לא העולם שבחוץ. אם היה לי אכפת לא הייתי מגיעה לעשירית ממה שהגעתי ובוודאי לא היה לי האומץ הדרוש עכשיו כשאני כ"כ קרוב לפסגה להחליט שכנראה זה לא זה ולשקול לעזוב... נראה לי שמי שנוטה לפסיכולוגיה בגרוש זו דווקא את, עוד יותר מנאווה. כי נאווה שואלת שאלות ואת מסיקה מסקנות. הדבר שאותו הייתי מיעצת לך לעשות הוא להסתכל מה יש בקנקן ולא מה מצוייר על העטיפה.....

 

[SideKick]

אם...

אם היית קוראת את תשובתי בעניין, היית מגלה שכתבתי מתוך עולמי הפנימי שלי, ולא כביקורת עלייך. גם לא הזמנתי תשובות, כי שוב - והדגשתי, זה רק שלי. את בחרת לקחת את זה כביקורת ולהסביר בצורה לא נעימה. מעניין למה?

 

[בלתי מלוטש]

התלבטתי קשות אם להיכנס לויכוח...

אך בתור הגבר היחיד שכותב כאן בשבועות האחרונים אני מרגיש צורך להגיד משהו (למרות שלא בטוח בכלל שהוא קשור לעובדת היותי גבר. נושא הג'נדר הועלה על ידי "הבועטת מן הצד" ולכן אני מתיחס אליו). ובכן: אין בעיני כל פסול בכך שמישהו מגדיר את עצמו כ"הורה של...". להיות הורה זה לא פחות חשוב מכל דבר אחר (ומן הסתם הרבה יותר חשוב מהרבה דברים אחרים). יחד עם זאת, אני מסכים עם "הבועטת" שזו בהחלט הגדרה עצמית מסוימת. אף אחד לא בוחר כינוי כזה סתם, והבחירה מבטאת משהו. נראה לי אך טבעי שבפורום שעוסק בעניני הורות וחינוך אדם יגדיר את עצמו בצורה כזו. אם תשימו לב כך אנו נוהגים רוב חיינו: בכנס מקצועי נציג את עצמנו כבעלי מקצוע או התמחות רלוונטיים לענין (ושם אף אחד לא יתחיל ויאמר שהוא הורה של....), בסדנא על זוגיות (מישהו השתתף?) נתחיל מכך שאנו בני זוג של..., בחוג ספורטיבי כלשהו אולי נספר על נסיוננו רב השנים בהרמת משקולות, וכן הלאה. כלומר אנו מצמצמים את זהותנו בהתאם לתוכן המפגש, ורק לאחר היכרות עמוקה יותר עם המשתתפים האחרים אנו לפעמים מוסיפים פרטים אישיים אחרים, בהתאם למקום ולהקשר. כמו כן, נראה לי מאד טבעי שהורים חדשים יחסית, שיש להן עדיין רק ילד אחד, יראו בגידולו את הייעוד העיקרי שלהם בחיים. כשנולד לך ילד ראשון הוא ממלא את כל עולמך, ולפרק זמן מסוים בחיים אני חושב שרוב ההורים רואים בזה את עיקר עיסוקם (נשים וגברים כאחד, אם כי כנראה שהנטיה לכך גבוהה יותר אצל נשים). אין ולא יכולה להיות לדעתי אהבה גדולה יותר מאהבת הורה לילדיו, ולכן איני רואה כל פסול בכך שאגדיר את עצמי כהורה של..., במקום למשל: עורך דין, רופא או חובב טאי-צ'י. כאמור, זה בולט לדעתי אצל הורים לילד ראשון, במיוחד אם ההורים עצמם חוו ילדות לא כל כך מאושרת, והם שואפים בכל כוחם לתקן, לשפר ולהיות ההורים הכי טובים שיש עבור ילדם. כאשר נולדים ילדים נוספים העיסוק הכמעט אובססיבי בהורות הרבה פעמים פוחת, ביחס ישר לירידה ברמת החרדה (כבר נוכחנו שאנחנו פחות או יותר בסדר, הילד גדל פחות או יותר באופן סביר, הרבה מחששותינו המוקדמים התבדו, המיומנויות ההוריות שלנו כבר יותר משופשפות, וכן הלאה). ולמי שלא מכיר את הבדיחה על המוצץ: כשלילד הראשון המוצץ נופל על הריצפה אנו ממהרים להרתיחו במשך 10 דקות. כשלילד השני נופל המוצץ אנו שוטפים אותו במי ברז. כשלילד השלישי נופל המוצץ אנו מנגבים אותו על כנף בגדנו. כשלילד הרביעי נופל המוצץ.... טוב, כאן זה קצת מגעיל אז אני אפסיק, אבל הפרינציפ ברור, וכך זה גם קורה בחיים עצמם. לכן, חגית ואמא של רום, נראה לי מאד טבעי שתבחרו בכינוי כזה, אך אנא - היו כנות עם עצמכן והסכימו עם "הבועטת" לפחות על כך שלבחירה הזאת יש משמעות... העובדה שכל כך מהר קפצתן ובעטתן בחזרה מעידה שזה דרך לכן על נקודה רגישה, וכדאי לכן לבדוק אותה בינכן לבין עצמכן. ולאמא היקרה של רום: את אומרת שאת קודם כל קרייריסטית. האמנם? הרי את אומרת בעצמך: "בוודאי לא היה לי האומץ הדרוש עכשיו כשאני כ"כ קרוב לפסגה להחליט שכנראה זה לא זה ולשקול לעזוב..." כלומר היום את בשינוי כיוון! ומה חלקו של בנך בשינוי כיוון זה? למה את כל כך מתגוננת כשאומרים לך שאת מגדירה את עצמך כאמא? את אכן אמא (נהדרת), ובחירתך בכינוי הנ"ל איננה סתמית. היא מעידה על השינוי הגדול שבחייך, או לפחות על היבט מסוים שלו... ובאשר לי עצמי: אני מניח שאם הייתי מצטרף לפורום הזה לפני 5-7 שנים הייתי בוחר גם אני בכינוי "אבא של..." (אם כי אני מסכים שלא הרבה גברים היו עושים כך, וזה כבר נושא לדיון נפרד). הכינוי הנוכחי שלי בא מפורום אחר שעסק בנושאי מימוש עצמי בעבודה, ושדרכו נכנסתי לעולם הפורומים, ולכן המשכתי איתו גם לפורום הזה. ול"בועטת" - מה שמפריע לי (אם כבר מדברים), זה שבחרת כינוי באנגלית... מה רע בעברית הנפלאה שלנו? אנחנו פורום בישראל, לא בארה"ב של אמריקה.. יום נפלא לכולם!

 

[אמא של רום]

למה אני בועטת?

אני פמיניסטית. אני חיה כך. אימי חיה גם כך, כך שגדלתי בבית פמיניסטי. דווקא כפמיניסטית המאמינה בערך עצמה העומד בפני עצמו, חורה לי מאד מאד על אנשים שמנסים לדחוף אותי למסגרות בהן הם מאמינים, ומסווגים אותי, ללא היכרות איתי ועוד מתוך ביקורת עלי כאילו אני בהמצאת הכינוי שלי מנציחה איזו מציאות עגומה שנשים חסרות הגדרה או משהו כזה. זה נורא אבל נורא הפריע לי. הסברתי איך נבחר הכינוי. אני אדם עצמאי. לא אכפת לי כלל מה החברה חושבת כשאני באה לעשות משהו עקרוני לי (כמובןם בהתחשב בחוקי החברה). עסקתי בקנדו והייתי האשה היחידה בארץ שעשתה זו אי פעם (אולי עכשיו יש עוד - לא יודעת) לא כי אני אשה ורציתי להוכיח משהו אלא כי התחשב לי ללמוד סיוף. עסקתי במכונאות רכב כשבא לי, כי זה עניין אותי, ומאידך ניגנתי על פסנתר כי זה הסב לי הנאה וציירתי כי אני מוכשרת בזה. אז מה? ממה שאני עושה או לא חייבים מיד לקפוץ למסקנות? אני חייבת לייצג מישהו? חייבת להיות כותרת לכל מה שאני עושה לפי מין? בחרתי במקצוע בו אני עוסקת כי זה מה שהכי עניין אותי. ולא עניין אותי שאני האשה היחידה או לא. מלכתכילה לא היה כל הגיון בהכנסת או הוצאת נשים מהתחום, סתם עניין כלכלי ותדמיתי כמו תמיד. לא הלכתי על זה בהתרסה כדי להיות האשה ש...( מה גם שהיום אני ממש לא לבד) ואני לא יוצאת מזה כי מישהו חסם שאת בפני כאשה. ולא אשאר רק כדי להוכיח למישהו שאשה טובה בזה. אני פשוט לא חיה כך. מרגיז אותי עוד יותר כי במקום להתייחס אלי באופן טבעי כמו כל אדם שבוחר לעשות או לא לעשות משהו - מה שאני עושה או לא נתון לפרשנות. לא ביקשתי את הפרשנות ואני לא שייכת למסגרת הזו ולא תאנסו אותי אליה. נקודה. ואני רואה בזה חדירה לא רצויה לפרטיותי - קודם כל בהגדרה ואח"כ בפרשנויות. זו הסיבה שאני קופצת, ושהבעוטת הרגיזה אותי כ"כ. (אגב תרגום ממש לא מתאים לזה). ולגבי שיקולי עזיבה: בגרתי ואני כבר לא רואה את מקצועי באותה דרך רומנטית שראיתי בעבר. היום אני מודעת מאד לצורך האישי שלי להתפרנס בכבוד, להרוויח, להתקדם. המקצוע שלי מוגבל והמחיר האישי שעלי (וכן, גם על משפחתי - בעלי ובני) לשלם גבוה ללא כל פרופורציה לתמורה. המקצוע רווי, אין בו אופקי קידום (גם לגברים למי שתוהה), ואין כל סיכוי לקידום כלכלי משמעותי. כמובן שצופה מן הצד לא יראה ולא יבין כמו שאני לא הבנתי. רבים מעמיתי לא מבינים ולכן לא מקבלים את ההחלטה ונידונים לשנות עבדות. חלקם מתפכחים לפני הפנסיה וחלקם אף פעם (כן רוב העוזבים הם דווקא הגברים). גם ההתפכחות שלי באה מאוחר. אבל היום מהמצב בו אני נתונה אני מבינה כמה אומץ נדרש מאדם לקום על רגליו, לכפור במוסכמות ולומר טעיתי, אפילו שהקדשתי לטעות זו כ- 15 שנה. אני מבינה היום כמה יותר קל להסחף ולמשיך לפגוע בעצמך מתוך תקוות שווא שיום אחד זה ישתנה. חלקו של בני בשינוי הזה די קטן. התחלתי לראות את הבעייתיות לפני כ- 5 שנים אבל לקח לי המון המון זמן, ונסיונות חוזרים לשנות את המציאות כדי להבין שזה לא שווה. נכון שזה שיש עוד אנשים שמשלמים את המחיר על לא עוול בכפם משפיע - אבל זה יותר בגללי - אני לא רוצה להוותר בלי כלום בסוף הדרך ומה שאני מקבלת מהעיסוק במקצוע פשוט לא מספיק כדי לפצות אותי על הוויתורים, והעומס האישי. בוא נאמר שבני הוא רק עוד נדבך - מבחינת זה שאני מפסידה עוד "לבנה" בנוסף למה שהפסדתי קודם. אני רואה את הדברים כמכלול ומה שעובר עלי הוא תהליך ארוך. למען האמת הייתי עוזבת מזמן רק שאין לי כוון אלטרנטיבי ולכן אני עוד פוסחת על הסעיפים ( אני עדיין נהנית מעבודתי בכל זאת ומבטלה לא יצמח לי כלום).

 

[אמא של רום]

אולי עוד הבהרה ישירות לבועטת

עצם חיפוש המכנה המשותף לכינויים והגדרת ( או חיפוש ממוקד של הגדרת)המניע לפי מגדר הינו שיתוף פעולה עם הייצוג המגדרי. חשבת על זה?

 

[אמא של רום]

ואחרון חביב לבועטת

בהודעת הפתיחה כתבת ואני מצוטטת: אוסף כ"כ גדול של נשים שאינן מסוגלות לראות את עצמן באופן עצמאי ולא בשיוך ל... למה שלא אתעצבן? מי את בכלל להגדיר אותי ככזו?????????