שמור בבטן...

אכן ילדת קיץ


המערכת יחסים שלנו באמת די מורכבת...
וכנראה שכרגע אני באמת אבחר לא להיחשף גם אם נורא קשה לי עם זה ולפעמים זה גם עומד לי על קצה הלשון.
אני מקווה באמת שבשנה שלישית אני אוכל כבר לשלב עבודה עם לימודים ואז גם לא להיות תלויה בהורים כל כך...

ובוודאי שאת מוזמנת לשלוח הודעה! בקשר לזה - היה לי פעם כינוי בפורום תפוז של אנימה ומנגה, אני פשוט כבר לא פעילה בפורום וזה שם משתמש שאני לא ממש מתחברת אליו =]
 
שמור בבטן...

היי,

אני חדשה בפורום

אני בת 24 וכרגע לא אזהה את עצמי בשם... אפשר לקרוא לי נאטסו אם ממש תרצו =]

רציתי לשתף קצת כי אני מרגישה שמה שעובר עליי יושב עליי ממש כבד ואני לא ממש יודעת איך להתמודד...
אני מזהה את עצמי כביסקסואלית כבר שנים. מאז התיכון בעצם. בחטיבה היה לי קראש מטורף על בחור ואז בתיכון היה לי קראש אחד או שניים על בנות... והבנתי שכל עוד זה תלוי בבנאדם אני יכולה להימשך לשני המינים.

באותו זמן אני סוג של בארון אבל בקטע מסובך... יש לי אמא ואחיות מקסימות שהאמת ממש מקבלות וסבלניות ותומכות.

אבא שלי לעומת זאת? ממש לא

הוא טיפוס לא פשוט בפני עצמו. ההורים שלי גרושים כי הוא פשוט... בנאדם מוזר. הוא לא רע - אבל הוא מאוד לא צפוי ונוטה להתפרצויות של חוסר סבלנות וזעם על דברים שהם לעיתים ממש שוליים. הוא לא יודע להתמודד עם אף אחת מהבנות כשהיא צריכה תמיכה רגשית, וברגעים שאני מצוברחת הוא ישר נעשה מאוד תוקפני, ככה שאני כמעט ולא משתפת אותו בדברים שעוברים עליי. הוא גם לא מתבייש להגיד כל כמה זמן שאם אחזור בתשובה ואהיה אם ל-10 בנים זכרים זה כנראה יביא לו הרבה נחת ואושר.

היום אני סטודנטית לאמנות ואחד הנושאים שהכי בוערים לי זה הנושא של מיניות ומגדר אבל אני מרגישה שכל עוד אני כלואה ולא משמיעה את קולי בקרב הקהילה הגאה, כמעט ואין לי מקום או אפילו יכולת אישית להביע את זה ביצירות שלי. זה אפילו תחושה קצת חנוקה הייתי אומרת.
אני גם משתדלת לא לצאת בגללו מול אנשים שהם לא חברים קרובים. אני מאוד מפחדת שאיכשהו הוא יגלה. הוא עובד במשרה שקשורה לנושאים חברתיים במוסד אקדמי ומקושר דרך המשרה הזאת לארגון הגאה שבמוסד, ככה שאני חוששת שאם אני אהיה פעילה אז זה איכשהו יתגלגל אליו.


שאלתי אותו פעם מה הוא היה עושה אם הוא היה מגלה שאחת מהבנות שלו תצא מהארון, והוא אמר שהוא לא יודע, ואז השיחה פנתה לכיוון מאוד שלילי.
הוא לא ממש הומופוב כמו שהוא חושב שזה משהו שהוא קשור להתפרקות של ערכים חברתיים ואג'נדות חברתיות, ואיזושהי אמירה אגואיסטית ונהנתנית כלפי החיים, אבל בכל מקרה יש לו מטען מאוד שלילי כלפי הנושא. הוא חושב שרק נשים מכוערות, לא מושכות, או שאולי יש אצלן משהו בכללי לא בסדר ירצו להיות ביחד עם נשים אחרות.

מצד אחד זה מבאס, מצד שני אני כל כך רגילה להתאכזב ממנו שכשהוא עושה משהו נכון - או אז רק אני מופתעת.

אבל כל עוד אני תלויה בתמיכה הכלכלית שלו לאורך הלימודים אני מרגישה כבולה, ומאוד בודדה.
אני ניסיתי לצאת למועדונים ומסיבות של הקהילה הגאה וגם להירשם לאתרי דייטים אבל גם כשאין לחץ מהלימודים אני בכל פעם מחדש מוצאת את עצמי מפחדת להתחיל קשר עם מישהי שאני לא מכירה, שלא מכירה אותי ולא יודעת מה הסיפור הזה עם אבא שלי.

עם בחורים אין לי את החשש הזה, והיתה תקופה שאמרתי לעצמי "טוב, אני אצא אז רק עם בנים!" אבל... אז הבנתי שזה לא ממש פשוט ויש בי צד שלם שרוצה להרגיש שיש לו בחירה אמיתית ולא ברירת מחדל.

לא יודעת... נשארו לי עוד 3 וחצי שנים לסיום התואר, ואומרים שהזמן עובר מהר...
כרגע אני לא בקשר עם אף אחד או אחת, אז מצבנו בסדר. אבל כל כך בא לי להרגיש חופשיה כבר מהלחץ הזה של "מה אם הוא יגלה?" זו התמודדות נפשית שכרגע אין לי בכלל כלים כיצד לגשת אליה...


נראה לי שאשמח לדעת אם יש לכם עצות או רעיונות מה אולי אתם הייתם עושים במצבי...?
 
שלום נאטסו

מאוד נגע ללב שלי מה שאת אומרת. לצערינו החברה שלנו [ובתוכה הכי נורא- ההורים שלנו] פעמים רבות לא מקבלים אנשים ששונים מהנורמה. אפילו ה"ליברלים" מתגלים הרבה פעמים כהומופובים או ביפובים ליברלים, סטייל "חלק מחברי הטובים ביותר הם כאלה, אבל הבן/בת שלי? בחיים לא!".

הרגשתי שאני במצב דומה בעבר, ומה שעשיתי היה להתנתק כלכלית מההורים. רק תהליך ארוך ורצוף מכשולים מצליח להביא אותי עכשיו יותר לשתף אותם ופחות לפחד מה הם יגידו, כי סך הכל: אנחנו בנות 24 [גם אני
], ואנחנו כבר מספיק בוגרות שלא נצטרך את האישור של אמאבא.

עכשיו ברור שזה שונה אם תלויה באבא בשביל לסיים את התואר, אבל האם אין אלטרנטיבות? האם את לא יכולה איכשהו לחסוך? לעבוד תוך כדי? למצוא מלגה? לבקש מאמא [אמרת שהם גרושים] שתתמוך בך במקום אבא? או אולי שילוב של הנ"ל?

ברגע שלא תהי תלויה בו כלכלית- מה הוא יגיד פחות חשוב בהרבה, כי אין לו סנקציות להטיל עלייך [כמובן שאם הוא אלים אז המצב בכלל קיצוני וצריך לטפל בו בלי קשר לנטייה מינית].

רציתי לשתף אותך שגם ההורים שלי לא בדיוק מקבלים את הנטיות האחרות בחברה. עד כה הייתי במערכות יחסים רומנטיות רק עם גברים, אז אני עוד בארון מולם, למרות שפעם ניסינו לדבר על זה וגיליתי פתאום להפתעתי שהם הומופובים בעצם [עד אז חשבתי שלא יהיה להם אכפת], אבל שוב- אני מתכננת לשתף אותם, כחלק מההשלמה שלי עם זה שהם חיים את אמונתם ואני חיה את אמונתי [מאוד "עוזר" לי שהנטייה המינית שלי היא ממש לא האישיו הרציני ביננו, יש דברים אחרים בדרכי שההורים שלי משמעותית פחות מקבלים].

דבר אחרון, הכי פחות מומלץ, אבל בהחלט אופציה שאין בה פגם- להיות בזוגיות/קשר אחר בתוך הארון. הרבה בנות שהן בי או לסביות הן בתוך הארון מול חלק מהאנשים בחיים שלהן [ואני נגד זה, אבל מקבלת את זה בהבנה והאהבה, הרי גם אני עדיין ככה מול ההורים, אבל אני מתכוונת לשנות את זה ברגע שתהיה לי זוגיות עם מישהי וזה לא יהיה באוויר], ככה שדווקא למצוא מישהי שתזדהה איתך ותבין אותך ביחס לזה שאת רוצה קשר שהוא בארון- זה החלק הקל
.

חוצמזה כיף לראות כאן בחורות בגילי
ברוכה הבאה ומקווה שתשארי. פורום זה דבר אנונימי.
 
תודה...


אני חושבת שאולי הדבר שהכי קשה לי איתו זה להודות בפני עצמי שאני בארון ולא יכולה להיות חופשיה לעשות מה שבא לי... ואולי זה גם גורם לי קצת לשנוא את עצמי כי אני לא מתביישת בנטייה המינית שלי ושאולי לאחרים זה עלול להצטייר ככה...
אני לא יודעת איך להסביר למישהי שאם אני אצא איתה שאני בארון בלי להתבייש בזה בעצמי, וזה גם נראה לי כמו turn off או deal breaker אצל הרבה מאוד בנות...

לגבי אלטרנטיבות -
בחרתי בתואר שבו לפחות בשנה ראשונה ושנייה יש עומס שלא מאפשר באמת גם לצאת לעבוד וגם להשקיע בלימודים. אם היו לי הוצאות שהן רק של מחיה סביר להניח שהייתי מסתדרת - אבל גם התשלומים לשכר לימוד וגם מחיה כרגע לא מאפשרים, לצערי. זה מצד אחד מתסכל, מצד שני אני גם יודעת להגיד תודה שיש לי את הגיבוי מצד ההורים... =]
ואולי באמת בשנה שלישית כבר להיות עצמאית.
 

אוהדאדם

New member
קשה מאוד

לצערי אין לי עצה חכמה. אני מאחל לך בהצלחה, אבל זה מקום מאוד לא פשוט. כל עוד אתה תלויה בו כלכלית, החופש שלך לעשות מה שאת רוצה די מוגבל...
 

Apikachu L

New member
אוי...נשמע מצב לא נעים

נראה לי אין מנוס אלא ליצור קשרים עם הקהילה באינטרנט. אם זה משהו שעלול להתגלגל אליו אז הבחירה שלך להמנע מובנת. אני גם מעריכה אותך על שיקול הדעת. אני בטח הייתי הולכת ועושה ואז מופתעת שזה התגלה.

הלחץ של "מה אם יגלו" הוא נורא לא נעים. זה לחץ של ארון. זה לחץ של להיות כלואה בפנים.
אני לא יודעת מה הייתי עושה, אבל אולי כן הייתי מנסה להעלות את הנושא של מה המשפחה חושבת על ביסקסואליות. אולי לא לצאת מול אבא שלך - אלא מול אמא והאחיות. להתייעץ על יציאה מולו בנושא. לראות אם זה רעיון טוב בכלל, מה לדעתן יקרה. בכל מקרה, לצאת מול בני משפחה אחרות/ים יכול להוריד חלק מהלחץ.

אה, וכמובן - ברוכה הבאה לפורום! משמח לראות אנשים חדשים.
 
למעלה