שמור בבטן...
היי,
אני חדשה בפורום
אני בת 24 וכרגע לא אזהה את עצמי בשם... אפשר לקרוא לי נאטסו אם ממש תרצו =]
רציתי לשתף קצת כי אני מרגישה שמה שעובר עליי יושב עליי ממש כבד ואני לא ממש יודעת איך להתמודד...
אני מזהה את עצמי כביסקסואלית כבר שנים. מאז התיכון בעצם. בחטיבה היה לי קראש מטורף על בחור ואז בתיכון היה לי קראש אחד או שניים על בנות... והבנתי שכל עוד זה תלוי בבנאדם אני יכולה להימשך לשני המינים.
באותו זמן אני סוג של בארון אבל בקטע מסובך... יש לי אמא ואחיות מקסימות שהאמת ממש מקבלות וסבלניות ותומכות.
אבא שלי לעומת זאת? ממש לא
הוא טיפוס לא פשוט בפני עצמו. ההורים שלי גרושים כי הוא פשוט... בנאדם מוזר. הוא לא רע - אבל הוא מאוד לא צפוי ונוטה להתפרצויות של חוסר סבלנות וזעם על דברים שהם לעיתים ממש שוליים. הוא לא יודע להתמודד עם אף אחת מהבנות כשהיא צריכה תמיכה רגשית, וברגעים שאני מצוברחת הוא ישר נעשה מאוד תוקפני, ככה שאני כמעט ולא משתפת אותו בדברים שעוברים עליי. הוא גם לא מתבייש להגיד כל כמה זמן שאם אחזור בתשובה ואהיה אם ל-10 בנים זכרים זה כנראה יביא לו הרבה נחת ואושר.
היום אני סטודנטית לאמנות ואחד הנושאים שהכי בוערים לי זה הנושא של מיניות ומגדר אבל אני מרגישה שכל עוד אני כלואה ולא משמיעה את קולי בקרב הקהילה הגאה, כמעט ואין לי מקום או אפילו יכולת אישית להביע את זה ביצירות שלי. זה אפילו תחושה קצת חנוקה הייתי אומרת.
אני גם משתדלת לא לצאת בגללו מול אנשים שהם לא חברים קרובים. אני מאוד מפחדת שאיכשהו הוא יגלה. הוא עובד במשרה שקשורה לנושאים חברתיים במוסד אקדמי ומקושר דרך המשרה הזאת לארגון הגאה שבמוסד, ככה שאני חוששת שאם אני אהיה פעילה אז זה איכשהו יתגלגל אליו.
שאלתי אותו פעם מה הוא היה עושה אם הוא היה מגלה שאחת מהבנות שלו תצא מהארון, והוא אמר שהוא לא יודע, ואז השיחה פנתה לכיוון מאוד שלילי.
הוא לא ממש הומופוב כמו שהוא חושב שזה משהו שהוא קשור להתפרקות של ערכים חברתיים ואג'נדות חברתיות, ואיזושהי אמירה אגואיסטית ונהנתנית כלפי החיים, אבל בכל מקרה יש לו מטען מאוד שלילי כלפי הנושא. הוא חושב שרק נשים מכוערות, לא מושכות, או שאולי יש אצלן משהו בכללי לא בסדר ירצו להיות ביחד עם נשים אחרות.
מצד אחד זה מבאס, מצד שני אני כל כך רגילה להתאכזב ממנו שכשהוא עושה משהו נכון - או אז רק אני מופתעת.
אבל כל עוד אני תלויה בתמיכה הכלכלית שלו לאורך הלימודים אני מרגישה כבולה, ומאוד בודדה.
אני ניסיתי לצאת למועדונים ומסיבות של הקהילה הגאה וגם להירשם לאתרי דייטים אבל גם כשאין לחץ מהלימודים אני בכל פעם מחדש מוצאת את עצמי מפחדת להתחיל קשר עם מישהי שאני לא מכירה, שלא מכירה אותי ולא יודעת מה הסיפור הזה עם אבא שלי.
עם בחורים אין לי את החשש הזה, והיתה תקופה שאמרתי לעצמי "טוב, אני אצא אז רק עם בנים!" אבל... אז הבנתי שזה לא ממש פשוט ויש בי צד שלם שרוצה להרגיש שיש לו בחירה אמיתית ולא ברירת מחדל.
לא יודעת... נשארו לי עוד 3 וחצי שנים לסיום התואר, ואומרים שהזמן עובר מהר...
כרגע אני לא בקשר עם אף אחד או אחת, אז מצבנו בסדר. אבל כל כך בא לי להרגיש חופשיה כבר מהלחץ הזה של "מה אם הוא יגלה?" זו התמודדות נפשית שכרגע אין לי בכלל כלים כיצד לגשת אליה...
נראה לי שאשמח לדעת אם יש לכם עצות או רעיונות מה אולי אתם הייתם עושים במצבי...?
