שלילי שמיני

[g a l i 2 6]

שלילי שמיני

בנות יקרות לא יאומן אבל זו בטא שמינית כבר, ממש מדכא, עד לאיזה טיפול אגיע בכדי לזכות באמהות הכסופה? אני כל כך שבורה, כבר ביום שבת התחילו לי כאבים של המכשושה וידעתי שזה לא יקרה הפעם ובכל זאת לא וויתרתי על התקווה וניסיתי להיות אופטימית (חסרת תקנה כנראה) וזה כואב, היה לנו טיפול ממש לא פשוט עם גירוי יתר קל שהוביל אותי למוקד עקב הקאות מרובות וכל זה היה כלום לעומת ההמתנה הנוראית שנגמרה בעוד אשליה עכשיו צריך לחשוב מה לעשות הלאה, בעיקרון זה הטיפול השלישי שלי אצל הרופא הנוכחי (וייסמן) ולא מרגיש לי נכון לעזוב אותו, הוא מקסים, אנושי, מקצועי וההתקשרות איתו מאוד נוחה ובל נשכח הוא גם בציבורי ולא בפרטי אבל אני בהחלט מצפה לשינוי דרסטי בפרוטוקול, סוריאנו הציע אולי פיפל או היסטרוסקופיה אבחנתית, ולפני הטיפול הבא אולטרסאונד כליות אז נראה... מקווה לאט לאט להרים את הראש לעבר הטיפול הבא גלי

 

[מייקילולי]

אוי גלי ../images/Emo201.gif

בדיוק אתמול בלילה חשבתי עלייך וקיוויתי שאת לא מעדכנת כי את עסוקה בלשמוח

. כל כך מצטערת לשמוע

תהי חזקה

בסוף זה יצליח

זה חייב להצליח

 

[ארץ דימיוני]

מצטערת לשמוע ../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif

 

[הגולשת3]

../images/Emo201.gif מצטערת לשמוע

מקווה שתרגישי טוב למרות המכשושה

 

[לולי72]

גלי, מבינה אותך, היום בבוקר עשיתי בטא

ואני יודעת בוודאות שזה השלילי השביעי שלי, גם אני שואלת, מתי שוב יהיה ילד, הילדה שלי כבר בת 6, אבל אני נורא רוצה עוד ילד, וזה לא משנה מה אומרים שיש לי כבר ילדה אחת, גם היא נורא רוצה אח / אחות ומגיע לה לדעתי וגם לי. אצלי אני יודעת שזה שלילי עוד לפני התשובה הרשמית כי כבר ביום שישי הגיעה ה

עם דימום וכאבים שיש לי עד עכשיו, אתמול כבר לקחתי אתופן מרוב כאבים. אז בכיתי לי יומיים אבל כמו שאני תמיד אומרת, מחר יום חדש, אחרי החגים נתחיל טיפול חדש, אני גם רוצה לקבוע תור לסוריאנו וגם חושבת אולי לשקול שוב ניתוח לפרסקופיה, הניתוח הראשון בוצע לפני שנתיים וחצי ולדעתי כל המקום כבר מלא במוקדים חדשים ואולי צריך לנקות שוב. שולחת לך

ולמרות שזה לא מנחם ואין מילים שיכולות לנחם, אנחנו צריכות להיות אופטימיות ולחשוב חיובי, אין ברירה אחרת.

 

[יעלוש79]

../images/Emo201.gif

 

[kululu2B]

ממש מצטערת לשמוע ../images/Emo201.gif

 

[מבוהלת ו]

גלי יקרה

צר לי לשמוע, ליבי איתך... מבינה מה את עוברת, הכאב, הפחד, כל הרגשות מתערבלים ביחד.. אבל חשוב לשמור על אופטימיות כי זה יגיע..את תראי... שולחת לך ים של חיבוקים.. ולולי, מצטערת לשמוע על בוא המכשפה..לא לאבד תקווה.. כולנו בסוף נהיה אימהות.. מחבקת המון...

 

[זואילי]

כ"כ מצטערת גלי ../images/Emo201.gif

גם אני אחרי עוד בטא שלילית. הפעם מהמוקפאים. את שואלת בדיוק את מה שאני שואלת את עצמי יום יום. צר לי על חוויית גירוי היתר - זה קרה משינוי מינונים או שזה היה כמו טיפול קודם? כי את אומרת שאת מצפה לשינוי דרסטי. כמה ביציות היו? וכמה הפריות? היו מוקפאים? מה היתה איכות העוברים? ממליצה לך גם לעשות פיפל. אם לא יועיל אז בטח לא יזיק. מה לגבי הנצה? עשו לך? אני לא יודעת לגבי אם לעזוב את הרופא או לא, כי אני האמת מאמינה יותר בשינוי מעבדה מאשר שינוי רופא (בטח אם הרופא יצירתי ומנסה כל מיני דברים). אולי תכתבי מה היו הפרוטוקולים הקודמים ונוכל לעשות איזה סיעור מוחות. (אפשר גם במסר).

 

[קרנון32]

גלי ../images/Emo201.gif שנשמע בשורות טובות בקרוב

 

[g a l i 2 6]

זואילי ובנות יקרות

ראשית תודה רבה על מילות העידוד אין לי ספק שזה יגיע אבל התסכול של מתי ושל מה שאנחנו צריכות לעבור בדרך קשה מאוד... לגבי מה היה עד כה, חודש אחרי הניתוח התחלתי טיפולים אצל רבינוביץ ואז היו הרבה יותר ביציות מהיום טיפול אחד 13, אחר כך 18, 12 כאשר תמיד מספר ההפריות היו חצי ממספר הביציות שהוציאו בשניים מתוך הטיפולים הללו היו גם מוקפאים בלסטוציסטים ובאחת מהפעמים הללו נקלטתי להריון כימי. לאחר כל זה מכיוון שאצל רבינוביץ עשינו טיפולים רצוף ללא הפסקה, (שטות אבל אז הייתי טירונית) הציסטות חזרו וגם ההידבקויות וזה רק 5 חודשים אחרי הניתוח ולכן עשיתי הפסקה של 3 חודשים עם לוקרין ובזמן ההפסקה עשינו חושבים והחלטנו לעבור רופא. שכחתי לציין שאיכות העוברים הייתה בינונית לאורך כל הדרך היה אחד עם 7-6 תאים ועוד כמה 3-4 וכך בערך כל פעם . לאחר ההפסקה עברנו לוייסמן ואז היו שני שינויים: אחד ההפריות היו מעולות - 8 תאים ללא שברים אבל חצי מהזקיקים ששאבו ריקים ולכן היה רק חצי הפריות מהחצי כלום רבע, למשל אם שאבו 10 ביציות, 5 היו זקיקים ריקים ומה - 5 הנותרים נוצרו רק 2 הפריות או 3 אבל באיכות טובה כך היו 2 טיפולים ובטיפול האחרון שאבו 12 זקיקים, 3 היו ריקים ומתוך ה - 9 היו 4 הפריות שעד ההחזרה החזיקו מעמד רק שניים אחד עם 6 תאים ואחד עם 3 תאים הפעם הגעתי לגירוי יתר בפעם הראשונה וזאת משום שוייסמן ניסה למשוך עוד יום לשאיבה כדי שהזקיקים לא יהיו ריקים ואכן היו פחות ריקים אבל אני לא חושבת שזה שווה את זה לגבי פיפל - סוריאנו הציע את זה ואני הולכת להציע את זה לוייסמן ולגבי הנצה, פעם קראתי ולא ממש זוכרת מה זה, אשמח לפרטים. הבדל נוסף לא פחות חשוב בין הטיפולים הוא שאצל הרופא הראשון הייתי נקייה הרבה יותר מהאנדו ואצל הרופא השני הגעתי כבר עם הציסטות והמוקדים החדשים ואין לי ספק שגם זה משפיע אבל בביקורת האחרונה שהייתי ביולי הוחלט שעדיין אין צורך בניתוח וניתן להיקלט ככה אז אני מחכה... תודה למי ששרדה את כל האורך הזה...

 

[לולי72]

גלי, גם אצלי זה די דומה

הפעם הזו מתוך 4 ביציות, הופרו רק 2, פעם שעברה מתוך 5 הופרו גם רק 2, מתסכל מאוד וגם אצלי אני בטוחה שיש מוקדים חדשים וכואבים, בסוף החודש יש לי ביקורת ונראה מה קורה.

 

[g a l i 2 6]

לולי

וניסית פיפל? או הנצה?

 

[לולי72]

לא, לא יודעת מה זה ואף פעם לא הציעו לי

 

[זואילי]

לולי, רק שתדעי

שלא בהכרח הדברים שאנחנו לומדות מפורום פוריות או מהתנ"ך של עולם הטיפולים (הספר של בר חווה) - הרופאים יציעו לנו. אבל אחרי 7 כשלונות - מותר לנו להגיד את דעתנו ולהתחיל לזרוק לחלל האויר הצעות "יעול". אני חושבת שכבר בטיפול 3 הגיע הזמן לשינויים. דבר מאוד חשוב שראיתי בטיפול האחרון שלך הוא הדימום המוקדם שהגיע. אינני יודעת אם גם ללא טיפולים היית מדממת בשלב זה, אבל בהחלט יש מקום לחזק לך את התמיכה! תראי, לקח לי כמה טיפולים והחלפת תמיכות עד שהגעתי לתמיכה האולטימטיבית שלי - זו שהביאה אותי ליום הבטא בלי דימומים. היו טיפולים בהם כשהייתי עושה את הבטא, זה כבר היה אשכרה היום האחרון לווסת... אז - במקרה שלך עלייך לדרוש. ולדרוש זה גם אם האחות תגיד לך שזה לא מקובל/לא הוכח/ לא מדעי/ לא תורם - תבדקי 5 ימים אחרי ההחזרה רמות פרוגסטרון (וE2) בדם. דברי על זה עם רופאך. תגידי לו שאם לא עשיתם את זה עד עכשיו אז את מעוניינת לבדוק את זה. לא יתכן שתדממי כמה? 4 ימים לפני הבטא? והעניין הזה לא ייבדק. זה הגוף שלך. את זו שעוברת את הטיפול. זה לא עולה לרופא שלך כסף!! ברגע שמתחילה הכתמה, בין אם זו השתרשות או לא - מדוע לא לחזק תמיכה? הרי אם מדובר בהריון - זה רק יועיל. ואת יודעת מה, גם אם זה יועיל מבחינה פסיכולוגית - זה גם לא פחות חשוב.

 

[לולי72]

זואילי את צודקת

ואכן זו לא פעם ראשונה שביום ה - 8 אני מדממת, ומה שיותר מוזר זה שבחודש מרץ, בפעם הקודמת, קיבלתי גם ג'סטון פעם ביומיים וקיבלתי את הנרות לא 200 מ"ל אלא 300 מ"ל ובאמת לא היה דימום ביום ה - 8, והפעם הסתפקו רק ב - 200 וכששאלתי ביום שישי את האחות שישבה שם במרפאת הפוריות, היא אמרה שלא צריך, בשביל מה ועכשיו כשאני קוראת את מה שאת כותבת, זה מעצבן אותי, כי אני יודעת שהייתי צריכה לעמוד על שלי ולבקש מרשם לג'סטון, אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

. בגלל שהם יוצאים לחופש בתל השומר, קבעתי בינתיים תור רק לד"ר סוריאנו לסוף החודש הזה, ואני רוצה לדבר איתו על אופציה של לפרסקופיה נוספת, את הלפרסקופיה הראשונה עברתי לפני שנתיים וחצי ובתקופה האחרונה חזרתי לסבול מכאבים עזים ביותר (גם לאחר הניתוח סבלתי אבל הרבה פחות). אולי אעבור שוב לפרסקופיה ואחרי זה טיפול נוסף, אני כבר לא יודעת....

 

[זואילי]

באותה סירה ../images/Emo201.gif

אני כבר יודעת.. בלי ניתוח אין לי שום טעם להמשיך את הטיפולים. הגעתי לקצה גבול היכולת הגופנית שלי. לולי מתוקה, מקווה שתנוחי עכשיו מהכאבים על הגלולות ואחרי התור שלך תדעי לאן נושבת הרוח. אחיות... מה אומר ומה אגיד... (ויש לי הרבה מה להגיד) בואי אספר לך מה היה לי בהחזרה האחרונה ובנושא התמיכה... רופא שלא אזכיר את שמו, החזיר לי את עובריי. ביקשתי ממנו שירשום לי בסיכום אמפולת אוביטרל לאותו יום. הוא אמר - לא צריך. אני עדיין שוכבת פשוקת רגליים ומתחילה דיון. מספרת לו שזו התמיכה שלי בנוסף לאוטרוגסטן. מספרת לו שעם כל תמיכה אחרת דיממתי לפני הבטא. הוא בשלו - אין שום צורך. אני מתעקשת. מסבירה לו שזה לא טיפול ראשון שלי. עשיתי כבר כמה וכמה כאלה. הוא בא ונעמד לצידי מעליי. אמר לי בתקיפות - אני לא מכיר את המקרה שלך ולא מכיר את התיק שלך. אני אסתכל ואחליט. אז אמרתי לו - אני אודה לך אם תסתכל בתיק ואפילו אם תוכל להתייעץ בעניין עם ד"ר אליצור שמכיר את המקרה שלי מצויין. הופה. דינג דונג. היזהרי, אגו לפנייך!!! הוא רכן כלפיי. חייך את אחד מהחיוכים הכי מרושעים שאי פעם ראיתי בחיי (לולי, באותו רגע פשוט נבהלתי) - וגער בי: אמרתי לך, אני אחליט! ויצא מהחדר. כשקיבלתי את טופס הסיכום, היה רשום שם אמפולת אוביטרל אחת היום... ואני שואלת, אז למה הסצנה? והנה, עוד רופא לרשימה השחורה שלי. שיהיה לנו רק טוב

 

[לולי72]

זואילי -איזה קטע

באותו יום של ההחזרה, ד"ר לב רון גם דיבר איתי ושאל על התמיכה, אמרתי לו בפירוש וגם בעלי שמע, שאני מקבלת תמיכה של גסטון, את כבר יודעת שלא קיבלתי אותה. והחלטתי לשמוע בעצתה של מייקי ולקחתי עכשיו גלולה. באמת מעצבן. גם ככה אנחנו עוברות כאבי תופת, את יודעת, אני אומרת לאנשים שאני בת 32 אבל מרגישה לפעמים כמו בת 90, אני כבר 3 ימים על אתופן, כי לא בא לי לעלות לקופת חולים ולקבל זריקת וולטרן, אין לי כח להזיז את עצמי, אני שוכבת עם כרית חממית, הבת שלי שהיא בת 6, מעסיקה את עצמה רוב היום לבד ואני כמו אמא מזניחה, בעלי במילואים, מרגיז.

 

[זואילי]

גלי יקירה

כולנו יודעות, בטח ובטח אחרי כ"כ הרבה טיפולים שכמות זו לא המטרה אלא איכות. דבר אחד מובן לחלוטין ממה שסיפרת - יש לך תגובה שחלתית טובה לגירוי. ועוד דבר - היה הריון כימי. אין לי מושג על איזה תרופות מדובר ומה המינונים (מה לקחת בעצם). גם בנושא זה לפעמים, ובטח ובטח כשת מגיבה טוב - אין צורך להפגיז בהורמונים. עדיף ללכת במתינות והתמדה וכך גם להבשיל יפה את הזקיקים. כשאני שומעת על מעל ל 10 ביציות שנשאבו אני אומרת וואו. אבל גם שאיבת 6 או 10 ביציות ומהם אחוז טוב של הפריות זה הישג שלא מזלזלים בו. שאלה נוספת היא איך הושגו ההפריות? בצורה הטבעית? או באיקסי? או חצי חצי? כי גם מזה ניתן ללמוד הרבה מאוד ולהפיק לקחים. שינויים בפרוטוקול עושים את ההבדל. החל משינוי תרופות, מינונים, כל מיני אקסטרות ועד לשינוי הפרוטוקול עצמו (נניח מעבר מארוך לקצר). זה - תלוי רק ברופא ועד כמה הוא פתוח ויצירתי. המשחק עם ההורמונים, לדעתי זה משהו שכשיש תגובה שחלתית טובה - רואים את זה (את השינוי) ברגע האמת במעבדה. שוב, אינני יודעת מה היה הפרוטוקול שלך והמינונים. אבל קחי בחשבון שעליה מתונה במינון ולפיכך בגודל הזקיקים, גם אם את "משלמת" ביותר ימי הזרקה - תביא להבשלת יותר זקיקים. לפעמים אפילו זה יעלה בויתור זקיק מוביל וממש גדול, אבל השאר יכולים לעשות את העבודה. בהמשך ניתן גם לשחק עם מינון האביטרל (יש נשים שמזריקות 2 או 3 אוביטרל לקראת שאיבה) - בקיצור, תמיד תמיד אפשר "לשחק". צריך רק לאסוף את כל החומר וללמוד אותו ולראות מה היה בפעמים קודמות. וגם אסור לשכוח, שלפעמים כל המוסיף גורע. כשיש חשד לגירוי יתר, גם לא חובה לקבל דווקא אוביטרל אלא דווקא דקא' קצר יכול לבוא במקום. ידוע שמה שאנחנו רואות במעקב זקיקים הוא לא בהכרח אחד לאחד מה שישאבו. אבל בהחלט ניתן "לגדל" זקיקים ולהפחית את אחוז הריקים. כשיש דוחות מעבדה והרופא "לומד" את התיק שלך - זה הזמן להנחות את האמבריולוגיות. נכון שהפריות בדרך הטבע (כולם נהנים יחד בצלוחית) עדיפות על הזרקת הזרע לביצית - אבל כולנו יודעות שיש תינוקות שנוצרו מאיקסי... אז שווה להשתמש בזה, בטח כשיש מס' גבוה של ביציות. הנצה - חור, או קצת "גירוד" במעטפת העובר שאמור לעזור לו להשתרש. עושים את זה כמובן כשהעובר התחלק ל 6 או 8 תאים. בד"כ תקבלי סטרואידים ואנטיביוטיקה אם ההליך יתבצע. פיפל - אני בעד לנסות. נכון - אין ספק שהמצב האידיאלי של הבטן היה אחרי הניתוח. אני יודעת עד כמה קשה להציב גבול כדי להחליט על ניתוח "נקיון" נוסף. מה שיכול לעזור בהחלטה הוא כמובן מצב איכות החיים. אז אחרי שקראתי את הארוך שלך... עניתי לך בארוך משלי

 

[g a l i 2 6]

זואילי יקרה

מסכימה עם כל מה שכתבת... תודה על התשובה המפורטת... אני משתמשת בפיוריגון שעלה לאט לאט והיום התייצב על 250 לאחר 5 ימים מחליפה את הפיוריגון במנוגון ולאחר כמה ימים כאלה השאיבה כמובן שלכל אורך הטיפול גם חצי דקא וחשוב לציין שמדובר בטיפול קצר אחרי כמה וכמה טיפולים ארוכים שבעייני העניין הזה מוסיף ממש איכות חיים מבחינתי שזה קצר ולא ארוך... כל ההפריות נעשות באיקסי בגלל שיש לנו גם בעיית זרע ובגלל זה חשבתי על ברטוב אבל הרופא שלי לא כל כך בעד ואמר שיסביר בפגישה אני מניחה שמשום שמתגברים על הזרע ומצליחים להגיע בסהכ לעוברים יפים אז באמת מה שאני הולכת להציע זה גם פיפל וגם הנצה ונראה מה הוא יגיד