זוכרת את השלילי הראשון שלי. היה מבעס תחת.
אני לגמרי מבינה אותך. תבכי כמה שאת צריכה, אבל תדאגי לעשות כל מה שדרוש כדי להתחיל בקרוב בטיפול הבא (כמובן, בהתאם למה שמנחה הרופא).
תזכרי, שטיפול ראשון זה כמו פנקייק ראשון על המחבת. נדיר שזה יוצא טוב.
ואיך עוד אנחם אותך? בגיל 25, יש המון זמן לניסוי וטעייה. אני לא מזלזלת חלילה בתחושות הקשות שלך. רק מבקשת שאחרי כל הבכי, תנסי להביט על חצי הכוס המלאה. יש המון חומר ביולוגי, המון זמן לבדוק מה עובד אצלך, בע"ה. המון זמן, אפילו לקחת הפסקות אם צריך. אני 41.5 ועדיין מוצאת בי איך להתנחם אחרי שליליים. אז את, בטח שיכולה.
אל תשכחי את עצמך בתהליך. לכי לשופינג, למני/פדי, למכון כושר, למסאז'. כל דבר שיכול לעשות לך (וגם לבעלול, לא לשכוח אותו!) טוב, אני בעד. זה נשמע טריוויאלי, אבל אלה הדברים שמגדילים משאבי אנרגיות שמדלדלים אחרי אכזבה כזו.
מאחלת לך שהטיפול הבא, יהיה האחרון.