שלילי ראשון

haych

New member
בוכים את הנשמה
ומתקשרים לרופא לקבל פרוטוקול חדש.

זה מה שהיה עוזר לי, להסתכל קדימה על הסבב הבא.
 

oneday10

New member
אצלי הראשון היה הכי קשה...

בוכים הרבה, מתאבלים על החלום שהתנפץ, וממהרים לקבוע את הפרוטוקול הבא.
לרוב ממליצים על חודש הפסקה. אצלי בזריקה הבאה כבר הרגשתי טוב יותר.
מקווה שהבא יהיה חיובי, אבל עכשיו את כבר לא תמימה ותהי מוכנה לזה יותר במידה ויקרה. אמרה לי פעם רופאה ש85% מצליחות תוך 5 החזרות.
 

חנוש1992

New member
מאמוש שולחת לך חיבוק ענק


מחר כבר תקומי יותר טוב ותראי עולם ורוד יותר... השלילי הראשון כואב מאוד כי באמת יש תמימות שהינה זה מצליח... אני בכיתי יומים ועבר לי וכבר רציתי שוב החזרה!
עזבי שאני כבר בהחזרה הרביעית כן?... בפעם הבאה יהיה לך יותר קל ותהיי פחות לחוצה
בהצלחה רבה מאמי ובע"ה להבא חיובי ענק
 

שירלי 666

New member
מסכימה גם עם הבוכים הרבה...

לא חושבת שיש דרך אחרת לקבל את זה במצבנו שאנחנו כל כך כמהות לילד...
אני מנסה להוריד לעצמי ציפיות (ומשלה את עצמי כמובן כי כבר חישבתי במידה וזה יהיה חיובי והכל יהיה בסדר מה יהיה תאריך הלידה המשוער...)... אז אם את מסוגלת להוריד לעצמך להבא ציפיות תשתדלי... (אני לא עומדת בזה בדיוק)
תחזיקי מעמד.. תנוחי... תטוסי בעולם תעשי דברים שאת אוהבת... תאכלי דברים שאסור בהיריון...
 

PAND76

New member
זוכרת את השלילי הראשון שלי. היה מבעס תחת.

אני לגמרי מבינה אותך. תבכי כמה שאת צריכה, אבל תדאגי לעשות כל מה שדרוש כדי להתחיל בקרוב בטיפול הבא (כמובן, בהתאם למה שמנחה הרופא).
תזכרי, שטיפול ראשון זה כמו פנקייק ראשון על המחבת. נדיר שזה יוצא טוב.

ואיך עוד אנחם אותך? בגיל 25, יש המון זמן לניסוי וטעייה. אני לא מזלזלת חלילה בתחושות הקשות שלך. רק מבקשת שאחרי כל הבכי, תנסי להביט על חצי הכוס המלאה. יש המון חומר ביולוגי, המון זמן לבדוק מה עובד אצלך, בע"ה. המון זמן, אפילו לקחת הפסקות אם צריך. אני 41.5 ועדיין מוצאת בי איך להתנחם אחרי שליליים. אז את, בטח שיכולה.

אל תשכחי את עצמך בתהליך. לכי לשופינג, למני/פדי, למכון כושר, למסאז'. כל דבר שיכול לעשות לך (וגם לבעלול, לא לשכוח אותו!) טוב, אני בעד. זה נשמע טריוויאלי, אבל אלה הדברים שמגדילים משאבי אנרגיות שמדלדלים אחרי אכזבה כזו.
מאחלת לך שהטיפול הבא, יהיה האחרון.
 

Maive1

New member
אוף עם השלילי הראשון


אני אפילו אספר לך שאני בחוויה שלי היו לי "שני שלילי ראשון"- השלילי הראשון מהזרעה, שהייתי בטוחה, הנה, זה יפתור את הבעיה (אח, התמימות...).

ואז, ש"עלינו כיתה" ל IVF, הייתי בטוחה- "זהו, הוצאנו את התותחים הכבדים", הוחזר בלסטוציסט מצוין, הרופא היה מאוד אופטימי, רירית מצויינת- בקיצור, הצלחה בטוחה!
ואז בטא קטן מחמש... לא האמנתי. חשבתי ש IVF זה כמו קסם, פותר הכל מיד (אח, התמימות# 2...). כבר כתבו פה פעמים רבות- אם היה ידוע מדוע עוברים מצויינים לא משתרשים, כנראה האדם הזה היה זוכה בפרס נובל.

כמו שכתבו לך פה כל היקרות, בוכים, מלא. מתאבלים. מרגישים חרא בלבן. מכווצ'צ'ים את החתול בחיבוק (תגובתו: עזבי אותי באימאשל'ך, מה אני אשם ?וברח...). מתעודדים עם הבן זוג איך שאפשר. מתפנקים במה שעושה לך טוב. והלאה, לקבל פרוטוקול חדש. מאחלת לך דרך קצרצרה ביותר לסוף הטוב!!.
 
למעלה