שלמה ידידי,אם מדברים על הרחבת החזית
אז הקרב האמיתי (שכנראה אבוד מראש) הוא הקרב על איכות האספלט (לאורך זמן) ואיכות העבודה של קבלני הצבע. הרי אין סיכוי שמעצ יגיעו למסקנה שצריך להשתמש בחומר בעל מקדם חיכוך של בד שמיר. בארץ הקודש יצליחו מקסימום לקבוע שימוש בשכבת צבע דקה, שזה בסדר גמור,בתנאי שעומדים ביתר התנאים הנ"ל. גם באירופה עושים שימוש בצבע, אבל תמיד בשכבה דקה, על אספלט מחוספס, וכל פעם שמחדשים, מוחקים את שכבות הצבע הקודמות. לפיכך, שימוש בצבע טרמופלסטי יעבוד רק בכפוף לשני התנאים האחרים: אספלט מחוספס שישאר כזה לאורך שנים, וקבלני צבע שעושם את העבודה. עכשיו אל תספר לי על אספלט באיכות גבוהה שמופיע בארץ לאחרונה - יכול להיות שיש הברקות כאלה פה ושם, אבל בעיקר בכבישים בין-עירוניים, וחוצה ישראל... וגם אלה צריכים עדיין לעמוד במבחן הזמן. בתוך הערים האספלט מחורבן ברובו המכריע, הוא ישאר כזה כי שם קל יותר לתחמן את המערכת (הקבלן מול העיריה), או את האזרח (העירייה מול האזרח) וכו'. בעניין איכות העבודה של קבלני הצבע, שצובעים שכבות על שכבות, ויוצרים שכבה עבה וחלקלקה של פלסטיק, במיוחד בצמתים... נו מה כבר אפשר לומר? איך אפשר להאשים אותם במדינה שבה הסטנדרט המקצועי מסתכם בגיבוב של מילים במחקרים ספרותיים, ואפס מעשים... דוגמא קלאסית להמחשת הבעיה היא המורים לנהיגה (על אופנועים). בניגוד למה שהיית מצפה ממני, אני לא בא אליהם בטענות על שהם לא מלמדים את הרוכבים לרכב (לא כולם, אבל רובם המכריע). הם בסך הכל מתאימים את עצמם למערכת ולתרבות המקומית. הם בסך הכל רוצים להתפרנס, ובכבוד, וזה באמת לא פשוט (עד בלתי אפשרי) לביצוע תוך שמירה על סטנדרט מקצועי שאינו נדרש, או יותר נכון אינו קיים, אצל רשויות הרישוי והתחבורה.
אז הקרב האמיתי (שכנראה אבוד מראש) הוא הקרב על איכות האספלט (לאורך זמן) ואיכות העבודה של קבלני הצבע. הרי אין סיכוי שמעצ יגיעו למסקנה שצריך להשתמש בחומר בעל מקדם חיכוך של בד שמיר. בארץ הקודש יצליחו מקסימום לקבוע שימוש בשכבת צבע דקה, שזה בסדר גמור,בתנאי שעומדים ביתר התנאים הנ"ל. גם באירופה עושים שימוש בצבע, אבל תמיד בשכבה דקה, על אספלט מחוספס, וכל פעם שמחדשים, מוחקים את שכבות הצבע הקודמות. לפיכך, שימוש בצבע טרמופלסטי יעבוד רק בכפוף לשני התנאים האחרים: אספלט מחוספס שישאר כזה לאורך שנים, וקבלני צבע שעושם את העבודה. עכשיו אל תספר לי על אספלט באיכות גבוהה שמופיע בארץ לאחרונה - יכול להיות שיש הברקות כאלה פה ושם, אבל בעיקר בכבישים בין-עירוניים, וחוצה ישראל... וגם אלה צריכים עדיין לעמוד במבחן הזמן. בתוך הערים האספלט מחורבן ברובו המכריע, הוא ישאר כזה כי שם קל יותר לתחמן את המערכת (הקבלן מול העיריה), או את האזרח (העירייה מול האזרח) וכו'. בעניין איכות העבודה של קבלני הצבע, שצובעים שכבות על שכבות, ויוצרים שכבה עבה וחלקלקה של פלסטיק, במיוחד בצמתים... נו מה כבר אפשר לומר? איך אפשר להאשים אותם במדינה שבה הסטנדרט המקצועי מסתכם בגיבוב של מילים במחקרים ספרותיים, ואפס מעשים... דוגמא קלאסית להמחשת הבעיה היא המורים לנהיגה (על אופנועים). בניגוד למה שהיית מצפה ממני, אני לא בא אליהם בטענות על שהם לא מלמדים את הרוכבים לרכב (לא כולם, אבל רובם המכריע). הם בסך הכל מתאימים את עצמם למערכת ולתרבות המקומית. הם בסך הכל רוצים להתפרנס, ובכבוד, וזה באמת לא פשוט (עד בלתי אפשרי) לביצוע תוך שמירה על סטנדרט מקצועי שאינו נדרש, או יותר נכון אינו קיים, אצל רשויות הרישוי והתחבורה.