ניסויי מעבדה לא מספקים תמונה
המטרה בניסוי היא לעמוד על עמידות הצבע בתנאים אמיתיים - גשם, תנועת כלי רכב, שמש, וכיוב', מה שכמובן אי אפשר לחקות במעבדה. כל הנושא הוא כמובן כסת"ח אחד גדול: לקביעת מידת ההתנגדות להחלקה אין דבר וחצי דבר עם צבע הסימון. מידת ההתנגדות להחלקה היא פוניציה של ניתוח פיזיקלי, הקובע מה מקדם החיכוך הנדרש כדי שמכונית\אופנוע המבצעים פעולות נהיגה שגרתיות (בלימה, האצה, סיבוב, סטיה מנתיב, וכו') על הכביש לא יחליקו. אבל מה, נראה לי שהסיבה לזה שיש בכלל ניסוי, נובעת מהחשש שמא שימוש בחומר לא נכון יגרום לסיכון משתמשים בדרך, סיכון שנזקיו יגוללו על הרשות. במידה לא מבוטלת, יש כאן פשוט אדנות שלטונית של בירוקרטיה שלוקחת את הדברים לידיה בקצב שהיא רוצה ו"מצפצפת" על האזרח ובטיחותו. מבחינת המסכת החוקית (ואני לא עו"ד...) לעניות דעתי האחריות ברורה: יש חובה לרשות התמרור המקומית לקבוע מידת התנגדות להחלקה, ויש סמכות למפקח הארצי על התעבורה לבצע כל פעולה שרשות התמרור המקומית לא בצעה. בפועל, מעורבים בכל הנושא גם מכון התקנים (השותף לניסויים כאלה ואחרים), מע"צ ועיריית חיפה שמבצעות ניסוי בצבע, וכן הועדה הבין-משרדית לבחינת הסדרי תנועה ובטיחות. נראה לי (כרגע...) שמקום ההחלטה הוא בועדה הנ"ל. למרות האמור, אני מתכוון להמשיך לעקוב\ללחוץ בכל גוף רלוונטי בנושא - ובו בזמן לשקול הרחבה של החזית.
