"שלח לחמך על פני המים"

[פלגיה]

"שלח לחמך על פני המים"

כי ברבות הימים תמצאנ (קהלת, כמובן) ברור שזה משל, אבל לא ברור לי איזה מין משל. אם אני "שולחת לחמי על פני המים" אני לא מוצאת אותו. הוא נרטב ונהרס ומתפורר לגמרי. יש למישהו הסבר?

 

[מוגג]

שדה שלחין.

(הפסוק קצת שונה אבל לא משנה. בעיתון הארץ כתב היום מישהו "אל תשליכני לעת זקנה ככלות חיי אל תעזבני"). הכוונה כאן היא לזריעת התבואה במקום שיש מים/גשם ואז יש סיכוי לצמיחתה.

 

[יוסי ר1]

פירוש יפה!

המשך הפסוקים אכן מדבר על סיכונים מול סיכויים בזריעה והמלצות לתכנון חקלאי זהיר. אבל דווקא כאן פירושו של רשי נראה גם הוא מכוון לנמשל, "עשה טובה וחסד לאדם שיאמר לך לבך עליו אל תראנו עוד כאדם שמשליך מזונותיו על פני המים". כלומר עשה צדה גם כשלאט ברור לך שמקבל החסד יכול להשיב טובה, כי גלגל חוזר הוא בעולם , וכשם שאתה מטיב עם זרים, כך זרים יכולים להטיב עמך. מעיין משל הפוך לסיפור הגולגולת הצפה על פני המים שבפרקי אבות, וגם שם הקביעה היא כי סוף הגלגל לשוב למקומו, ומי שרצח יירצח "אף הוא ראה גולגולת אחת צפה על פני המים אמר לה על דאטיפת אטיפוך וסוף מטיפייך יטופון". ישנן אגדות שונות על קיום הפסוק במלואו, אחת מהן בספר הילדים "מנורת המאור", משהו מעין סיפור המרגלית של יוסף מוקיר שבת, על פלוני שקיים כל יום 'מצות שילוח לחם על פני המים', וסופו שהדג שאכל את הלחם הצילו, או העניק לו מרגלית, ברח מזיכרוני סוף הסיפור...

 

[סוריאל]

מקורו בספר 'אלפא ביתא דבן סירא'

שהוא אוסף מעשיות עממיות (ממקור או בעיבוד יהודי) חלקן וולגריות למדי.

 

[פלגיה]

מבקשת סליחה

הפסוק המדוייק: שַׁלַּח לַחְמְךָ, עַל-פְּנֵי הַמָּיִם: כִּי-בְרֹב הַיָּמִים, תִּמְצָאֶנּוּ ולא השתכנעתי מההסבר. למרום הקרבה בין "שלח" ל"שלחין", נראה לי לא סביר להתייחס לזריעה בתור "לחם" שהוא המוצר המוגמר.

 

[RamiNir1]

אמנם..."בְרֹב הַיָּמִים"...מחייב יותר...

ואמנם...הדיוק מחייב...בטקסט מתועד "בְרֹב הַיָּמִים"... ואכן...יש הבדל לעומת "ברבות הימים"...אלא שההבדל הוא כמותי...בלבד...לא מהותי...ולא איכותי... לפי-כך, ניתן בהקשרים לא מחייבים...לדייק פחות...וגם לגלוש אל..."ברבות הימים"... *** מסכים ל"טעמך"...למרות הקרבה בין "שלח" ל"שלחין", נראה לי לא סביר להתייחס לזריעה בתור "לחם" שהוא המוצר המוגמר...

 

[hapax legomenon]

לחמך = מזונך

חשבי על האיכר שברשותו דגן. כעת עומדות בפניו שתי אפשרויות: 1. לאכול את הדגן. פעולה זו היא בבחינת "ללכת על בטוח", כי היא מבטיחה שהדגן לא יתבזבז. אבל אז מה יהיה בשנים הבאות? 2. לזרוע את הדגן. פעולה זו כרוכה בסכנה מסויימת, שהדגן לא יצמח וכך יפסיד האיכר את המזון שהיה לו. קוהלת למעשה אומר, שבלא סיכון מסויים, גם אין סיכוי לרווח. בהמשך הפרק הוא מוסיף: שֹׁמֵר רוּחַ לֹא יִזְרָע וְרֹאֶה בֶעָבִים לֹא יִקְצוֹר (פסוק ד) כלומר, מי שכל היום עסוק בחישוב סיכונים, לא יצליח להביא את עצמו לעשות שום פעולה, הכרחית ככל שתהיה.

 

[RamiNir1]

"לחמך"...לא רק מזונך...hapax legomenon

"לחמך"...יצירתך...מעשיך הטובים...יהנה "מישהו" ולא אתה...גם זה "משהו" בעל ערך חיובי...ולא "הָבֶל"... *** ואם "לחמך" בהקשר עכשיו למזונך...hapax legomenon...אז "לחמך" = "פרי יצירתך"... *** מכאן ואילך...המשך העתק של תגובתי הקודמת - כדלקמן: "על פני המים"...לשוט כמו "ספינה"...או כמו "עלה נידף"...אל עבר הלא נודע...אז ברבות הימים "תמצאנו"... *** ומוסיף קהלת..."תֶּן-חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה"...ולא מטפשות..."כִּי לֹא תֵדַע מַה-יִּהְיֶה רָעָה עַל-הָאָרֶץ"... כלומר...לא רק אתה חשוב...תחשוב גם על אחרים...בנדיבות... למען..."כִּי אִם-שָׁנִים הַרְבֵּה יִחְיֶה הָאָדָם בְּכֻלָּם יִשְׂמָח"... *** ותמיד כדאי למצוא את ההקשרים מתוך הקטע השלם - המתועד: "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל-פְּנֵי הַמָּיִם כִּי-בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ" "תֶּן-חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה כִּי לֹא תֵדַע מַה-יִּהְיֶה רָעָה עַל-הָאָרֶץ" "אִם-יִמָּלְאוּ הֶעָבִים גֶּשֶׁם עַל-הָאָרֶץ יָרִיקוּ" "וְאִם-יִפּוֹל עֵץ בַּדָּרוֹם וְאִם בַּצָּפוֹן--מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ שָׁם יְהוּא" "שֹׁמֵר רוּחַ לֹא יִזְרָע" "וְרֹאֶה בֶעָבִים לֹא יִקְצוֹר" "כַּאֲשֶׁר אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה-דֶּרֶךְ הָרוּחַ כַּעֲצָמִים בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה" "כָּכָה לֹא תֵדַע אֶת-מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת-הַכֹּל" "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת-זַרְעֶךָ" "וְלָעֶרֶב אַל-תַּנַּח יָדֶךָ" "כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ-זֶה וְאִם-שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים" "וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת-הַשָּׁמֶשׁ" "כִּי אִם-שָׁנִים הַרְבֵּה יִחְיֶה הָאָדָם בְּכֻלָּם יִשְׂמָח" "וְיִזְכֹּר אֶת-יְמֵי הַחֹשֶׁךְ כִּי-הַרְבֵּה יִהְיוּ" "כָּל-שֶׁבָּא הָבֶל"... (קהלת יא' 8-1)

 

[פלגיה]

גם הדגן הוא עדין לא "לחם"

בגלל זה הפירוש הזה קשה לי.

 

[גרי רשף]

בזיעת אפך תאכל לחם

נראה שכוונת הפסוק אינה שפעולת האכילה עצמה תהיה קשה ומאומצת, אלא כל הפעולות הנדרשות כדי להגיע לרגע האכילה עצמו: החריש, הזריעה, הקציר, האפיה.. כמובן וכמובן שהמונח לחם בא לומר אוכל, ולא רק אותו דבר מאפה המשמש להכנת סנדוויצ'ים.

 

[סוריאל]

וגם טוסטים

או לחם מטוגן (לשאינם/ן סופרי/ות קלוריות). או קציצות לחם.

 

[RamiNir1]

"על פני המים"...אל הלא נודע...

"לחמך"...יצירתך...מעשיך הטובים...יהנה "מישהו" ולא אתה...גם זה "משהו" בעל ערך חיובי...ולא "הָבֶל"... "על פני המים"...לשוט כמו "ספינה"...או כמו "עלה נידף"...אל עבר הלא נודע...אז ברבות הימים "תמצאנו"... *** ומוסיף קהלת..."תֶּן-חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה"...ולא מטפשות..."כִּי לֹא תֵדַע מַה-יִּהְיֶה רָעָה עַל-הָאָרֶץ"... כלומר...לא רק אתה חשוב...תחשוב גם על אחרים...בנדיבות... למען..."כִּי אִם-שָׁנִים הַרְבֵּה יִחְיֶה הָאָדָם בְּכֻלָּם יִשְׂמָח"... *** ותמיד כדאי למצוא את ההקשרים מתוך הקטע השלם - המתועד: "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל-פְּנֵי הַמָּיִם כִּי-בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ" "תֶּן-חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה כִּי לֹא תֵדַע מַה-יִּהְיֶה רָעָה עַל-הָאָרֶץ" "אִם-יִמָּלְאוּ הֶעָבִים גֶּשֶׁם עַל-הָאָרֶץ יָרִיקוּ" "וְאִם-יִפּוֹל עֵץ בַּדָּרוֹם וְאִם בַּצָּפוֹן--מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ שָׁם יְהוּא" "שֹׁמֵר רוּחַ לֹא יִזְרָע" "וְרֹאֶה בֶעָבִים לֹא יִקְצוֹר" "כַּאֲשֶׁר אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה-דֶּרֶךְ הָרוּחַ כַּעֲצָמִים בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה" "כָּכָה לֹא תֵדַע אֶת-מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת-הַכֹּל" "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת-זַרְעֶךָ" "וְלָעֶרֶב אַל-תַּנַּח יָדֶךָ" "כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ-זֶה וְאִם-שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים" "וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת-הַשָּׁמֶשׁ" "כִּי אִם-שָׁנִים הַרְבֵּה יִחְיֶה הָאָדָם בְּכֻלָּם יִשְׂמָח" "וְיִזְכֹּר אֶת-יְמֵי הַחֹשֶׁךְ כִּי-הַרְבֵּה יִהְיוּ" "כָּל-שֶׁבָּא הָבֶל"... (קהלת יא' 8-1)

 

[eyalnadav]

יש הסבר לפי הפשט

וגם סיפור, לאדם ששם לחם בים כל יום , היה דג שאכל את הלחם עד שנעשה גדול, מכיוון שהדג לא פחד מהאדם, הוא התקרב לחוף, והאדם בתחבולה צד אותו.

 

[אלי ו.]

פרשנות "דעת מקרא"

אני מקוה שסריקת דף אחד תיחשב יותר כ"קידום מכירות" מאשר הפרת זכויות יוצרים.

 

[בוהה ניכחו]

זה מאד בעייתי, הפירוש הזה

עם כל הכבוד למפעל העצום של דעת מקרא, ויש כבוד, האם זה תפקידו של התנך? לתת עצות חקלאיות נטו?

 

[סוריאל]

א. לתנ"ך אין 'תפקיד'

ב. קהלת משתייך, לפחות מצד סגנונו, לספרות החכמה, לכן אין זה מפליא שהוא משתמש במשלים. במקרה הזה נראה שהעצות החקלאיות הן דימוי להשקעה נבונה לטווח ארוך בכל תחום שהוא.

 

[בוהה ניכחו]

אני לא יודע אם לתנך יש תפקיד או לא

קרוב לוודאי שאלה שכתבוהו וערכוהו עשו זאת לשם משהו בעולם ( ולזה אני קורא תפקיד) ולא נראה לי שזה כולל מתן טיפים חקלאיים. אבל אם אתה אומר שזה רק משל להשקעה נבונה, ניחא.

 

[סוריאל]

"כתבו וערכו"?!

מה, את כולו? בבת אחת?! בודאי אינך תמים עד כדי להניח מחבר יחיד לתנ"ך כולו. ולגבי העורכים או המלקטים, קרוב לודאי שהשיקול העיקרי שלהם היה רצון לשמר כל ספר שנחשב עתיק וסמכותי. עובדה היא שלאחר זמן באו הרבניים והזדעזעו עמוקות מדברי הכפירה (או סתם שירי חשק) שנשתרבבו לאסופת ספרי הקודש; עורך רציני כבר מזמן היה דואג לסלק אותם, או פשוט לא כולל אותם, אבל פשוט לא היה עורך כזה (כנראה). לי, מכל מקום, קשה לראות איזה 'תפקיד' (או מסר, או תכלית, או משמעות, וכו') משותף יש לדברים, משלי ושיר השירים (למשל). ~מי יהיה הראשון שיוכל למצוא את התפקיד המשותף הנ"ל: רמי ניר או נדב אייל?~

 

[בוהה ניכחו]

כתבו וערכו

כך כתבתי, לא? (וכיוון דאתית להכי נימא בה מילתא: בהכרח היתה נקודת זמן מסויימת שבה נערך התנ"ך כפי שאנו מכירים אותו כעת, מכיל 24 ספרים, נוסחם כזה וכזה, והסדר הוא כך וכך, יחזקאל לא יופיע לפני ירמיהו וכו' וכו'. היה ארוע של עריכה, ומן הסתם, אותם עורכים יכלו לשנות כמה דברים ומן הסתם עשו זאת לשם משהו. )

 

[סוריאל]

ספק רב אם היתה מעולם 'נקודת זמן' כזו

הקורפוס המקראי (או אם תרצה, האסופה המקראית) לא 'נחתם ונערך' בדומה לקאנון(ים) הנוצרי(ים), אלא התגבש לאורך זמן, קרוב לודאי עוד בימי הבית, וספק אם לנגד מגבשיו עמדה מטרה ברורה יותר מאשר - אני חוזר על עצמי - שימור כתבים עתיקים (או הנחשבים עתיקים) מכל סוג שהוא. אחרת קצת קשה להבין למה נכנסו לתוכו קובץ שירי חשק, רומן הלניסטי סאטירי (בשניהם, אגב, אין שם ה' נזכר אף לא פעם אחת) ומסה פילוסופית-פסימיסטית. מאוחר יותר אכן התעוררו ויכוחים על תוכנו של הקורפוס ועלו הצעות להוציא ספר זה או אחר מתוכו (אם כך אכן יש להבין את ההוראה 'אינו מטמא את הידיים'), אבל כל ההצעות האלה מתייחסות כבר לקורפוס נתון: לא שמענו מעולם שספרי הומרוס אינם מטמאים את הידיים משום שאיש מעולם לא העלה על דעתו שהם מטמאים אותן, ובאותה מידה גם לא שמענו שספר חנוך אינו מטמא את הידיים, או שחכם כלשהוא ציוה לגנוז את ספר היובלים, פשוט משום שמעולם לא נחשבו לספרים קדושים. ודאי אפשר לדבר על מגמתו (המילה 'תפקיד' לא מתאימה כאן לדעתי. ספרים אינם מקבלים פקודות ואין מי שיגיד להם מה לעשות ומה תפקידם) של ספר זה או אחר או אפילו קובץ ספרים זה או אחר. אך המקרא בכללו רחב ומגוון מכדי שאפשר יהיה לדבר על מגמתו הכוללת (במובן של אידיאולוגיה כלשהיא, ולא סתם 'שימור כתבים עתיקים'). אגב, ויכוחים על סדר הספרים בתנ"ך נמשכו עד לימי הביניים, הרבה אחרי שהמקרא כשלעצמו נתקדש ו'נחתם' (רק לשם המחשה, השווה את סדר חמש מגילות בתנ"ך הוצאת קורן והוצאת ברויאר, או את מיקומו של ספר דברי הימים בהוצאות אלה).