Ginger L Honey
New member
שלוש אמהות...
בעלי ואני הגענו מבתים מפורקים.
מצאנו זה בזו אהבה ענקית הכוללת נחמה והבנה. ידיעה שאנחנו הולכים לבנות יחד בסיס חזק, כזה שאיש לא יוכל לערער. אנחנו לא נהיה הילדים שחוזרים על הטעויות של הוריהם..
אבל בסופו של יום, אנחנו לבדנו. אין לנו מודל חיובי ממנו אנחנו יכולים ללמוד ואפילו מעט עזרה לא נקבל.
אנחנו מנסים להכנס להריון, ואני כבר חוששת, למי אפנה אם לא אדע מה לעשות? את מי אשאל? אצל מי אוכל להפקיד לשעה את אוצר בטני העתידי, כאשר אזדקק לרגע לבדי עם בעלי?
אולי כדאי שאחזור להתחלה,
לפני כמעט בדיוק ארבע שנים מהיום טסתי לארה"ב. קבלתי הזדמנות לעבוד על פרוייקט. אלו היו אמורים להיות חודשים ספורים ולחזור לארץ. והזדמנות נפלאה עבורי לנקות את הראש (ובמקביל לעשות קורס צניחה!).
רצה הגורל והכרתי את מי שהיום הוא בעלי. זו היתה אהבה ממבט ראשון ומקפיצה ראשונה ממטוס יחדיו.
בעלי נולד למשפחה אמריקאית ממוצעת, וכל זה השתנה מיד אחר לידתו. אמו הביולוגית קבלה דכאון שלאחר לידה שעורר סכיזופרניה.
הוריו נפרדו כאשר היה פעוט מסיבות אישיות בינהם, אבל בעיקר כי נסתה לפגוע באהובי כאשר היה תינוק. לכל הכלות שחושבות שקשה להן לשבת באותו החדר עם חמותן. כיצד היתן מרגישות אילו הייתן צריכות להשאר מאופקות לצד אישה שנסתה לפגוע בבנה התינוק מפני שבכה יותר מידי?
אביו של בעלי מצא נחמה בתחתית הבקבוק, ונישא לאישה אותה מצא באותה תחתית. זו חמותי השניה... כן, כן, יש לי שתי חמיות. האחת סכיזופרנית והשניה אלכוהוליסטית...
אביו של בעלי בילה זמן מה בכלא לאחר שנתפס מספר פעמים נוהג בשכרות ולאחר מאסרו החליט לקחת את עצמו בידיים.
כבר למעלה מעשור שהוא נקי. אך אשתו מעולם לא הפסיקה לשתות. מצבה כ"כ חמור שהאף שלה מתחיל להראות סימני רקבון.
זו הסביבה בה אהובי גדל, ואיכשהו יצא אדם לתפארת.
אני משתדלת להיות מאופקת כאשר אנחנו נפגשים עם כל אחת מהן, אך אני גם מעט מפחדת מהן, הן עלולות להיות בלתי צפויות.
אמו הביולוגית של בעלי חיה על הרבה כדורים, אבל לפעמים היא מחליטה שלא בא לה לקחת אותם...
בעלי בעצמו לא ממש רוצה לראותן, אז איננו נפגשים לעיתים קרובות. וכאשר אנחנו נפגשים הוא מתנתק מהן ומשאיר אותי להתמודד איתן לבד. כאשר הולכים לבית אביו הוא יוצא עם אביו לחצר או אל השכנים ומשאיר אותי עם אמו החורגת לבד.
כאשר הולכים לאמו הביולוגית מבט נעוץ בטלויזיה והוא לא שומע מילה ממה שנאמר סביבו.
הוא אינו מודע לכך שהוא עושה זאת, כך הוא רגיל מאז שהיה ילד.
בכל זאת ההבנה שאני פה בכדי להשאר לא היתה קשה במיוחד. יש לי משפחה וחברים שהם אפילו יותר ממשפחה בארץ, שאליהם אני מתגעגעת בכל יום. אבל התאקלמתי יחסית בקלות.
עם אמא שלי מעולם לא הייתי בקשר קרוב במיוחד. אמא שלי היתה בקושי בת 20 כאשר נולדתי. ובגיל 25 כבר היתה גרושה+2 שחייה האישיים היו חשובים יותר משני הילדים המוזנחים שהשאירה בבית. גם אבי לא היה קרוב אלינו במיוחד. ביקור שבועי של שעתיים הספיק לו, ובסופו של דבר גם לנו.
כאשר הייתי בוגרת מספיק לעזוב את הבית, אמא ואני נעשנו חברות. לא קרובות במיוחד, אבל חברות. בשלב הזה היתה לאמי הצלחה כלכלית גדולה, אך בלי מבט לעתיד. היא היתה קונה לי מתנות ושמחה תמיד לתת עזרה כלכלית. לצערי, כבת 20+ שמנסה להתקיים בישראל העזרה הזו היתה נחוצה.
אך מאז שהייתי ילדה הייתי מודעת לאופי הבזבזני חסר האחריות לחלוטין של אמי. בילדותי זה התבטא בדברים קטנים.
למשל, היא היתה קונה גבינה צהובה בכל ביקור שבועי בסופרמרקט, בלי לחשוב לרגע אם כבר יש גבינה בבית. והיינו מגיעים למצב שגבינה סגורה היתה נזרקת, כי לא היינו אוכלים גבינה בקצב שהיתה קונה. בגיל 10 הייתי זוקרת אוכל שנקרב ובוכה, כאשר לה לא היה אכפת.
מסביב לאמבטיה שלנו היו בערך 30 בקבוקי שמפו, שמעולם לא היו מסתיימים. כל דבר שהיתה לו פרסומת בטלויזיה מיד הגיע לביתנו.
כאשר היתה מרוויחה יותר זה נעשה גרוע יותר. היא הגיעה למצב שהיתה מרוויחה המון, אך איכשהו תמיד בחובות. הייתי מתחננת כלפיה, תתחילי לשים משהו בצד, כי לא תמיד תרווחי ככה. אך למה שהיא תחשוב היום על הצרות שבטוח יהיו לה מחר? היתה פרילנסרית ולא נכנס לה דבר לפנסיה. אפילו לא שקל אחד.
כבר בילדותי הבטחתי לעצמי, שכאשר היא תפול לבור שחפרה לעצמה, בכסף לא אעזור לה.
מעט לפני שטסתי, משהו בה השתנה. החשיבה שלה החלה לאבד צל של הגיון. אבל לא הבנתי עד כמה זה באמת היה גרוע, עד שבאה לבקר אותי לראשונה בארה"ב, לכבוד החתונה שלי.
היא נעשתה פרנואידית לגמריי. החליטה שכולם מנסים לפגוע בה, גם ההורים שלה. היא אבדה את עבודתה ונכנסה לחובות אסטרונומים. כנראה שמדובר בחובות של מליונים.
לפני כשנתיים בדיוק בעלי ואני קנינו בית. ביום בו קנינו את הבית היא החליטה שגם היא תנסה את מזלה בארה"ב. הרי אני הצלחתי פה והתחתנתי, אז בטח שגם היא יכולה.
היא השאירה את אמה הקשישה ערבה לכל החובות שלה וברחה לארה"ב בלי להגיד מילה לאיש.
בואה גרם למתחים בזוגיות שלנו. כאמור היא הגיעה בערך יומיים אחרי שקנינו את הבית, אבל נכנסנו לגור בבית רק כמה חודשים מאוחר יותר. דבר שהיא לא הבינה כאשר החליטה לבוא ואנחנו גרנו בינתיים בדירת חדר. עזרתי לה למצוא חדר בדירה שם היא גרה כתקופה ובזבזה בלי לחשוב את שאר הכסף שהביאה עמה. הגיעה לפה באופן לא חוקי, בקושי מדברת אנגלית והחליטה שהיא תמצא מיד עבודה ובעל עשיר
היא התחילה לצאת עם גברים שהכירה און-ליין. היא אישה מהממת ביופיה ולא קשה היה לה למצוא מועמדים פוטנציאלים שיהיו הכרטיס שלה להשאר.
בסופו של דבר היא מצאה מישהו וכבר שנה שהם נשואים, ולשמחתי גרים במרחק 7-8 שעות נסיעה מאיתנו.
אך הגבר לו נשאה תפרן בעצמו. הם נשאו לאחר שהיא כבר בזבזה את כל הכסף שהביאה, ולא היה להם מספיק כסף לשלם את תהליך הגרין-כארד שלה (קרוב ל 2000$).
אז למרות שהבטחתי לעצמי שלא אעזור לה או לאיש כלכלית, וגם בעלי בעצמו אמר, שהוא לעולם לא יתן לאיש כסף גם לו לאבא שלו שהוא מאוד אוהב.
כן שלמנו לה את הגרין כארד.
עכשיו מצבם בסדר והיא עובדת, אך בכל פעם שאני שומעת ממנה אני חוששת. "מה היא רוצה עכשיו?"
היא מתקשרת אליי כק כשהם רבים ובכל פעם היא כמעט עוזבת את הבית ושאלת אם היא יכולה להשאר אצלי.
אני ממש חוששת מהיום שבו היא תבקש לחיות אצלי בבית...
אני מקווה בכל פעם שאני שומעת ממנה, שהיא תגיד שהיא חוזרת לישראל.
שהיא תנסה לטפל בבלגאן שהשאירה שם, בחובות שלה שהיא קברה בהם את סבא ואת סבתא שלי.
בחזרה לנושא, אין לנו עדין ילדים, אבל יש שלוש סבתות עתידיות מהן אני מפחדת.
אני אפילו לא רוצה שהן ידעו שאנחנו בכלל מנסים להכנס להריון.
אין לנו כאן אף קרוב משפחה אחר אליו נוכל לפנות. כל חבריי המקומיים מעט צעירים מאיתנו, איש מהם עדין לא נשוי.
החזקתי תינוק בזרועותיי אולי פעמיים בחיי.
כיצד אוכל ללמוד להיות אמא טובה?
בעלי ואני הגענו מבתים מפורקים.
מצאנו זה בזו אהבה ענקית הכוללת נחמה והבנה. ידיעה שאנחנו הולכים לבנות יחד בסיס חזק, כזה שאיש לא יוכל לערער. אנחנו לא נהיה הילדים שחוזרים על הטעויות של הוריהם..
אבל בסופו של יום, אנחנו לבדנו. אין לנו מודל חיובי ממנו אנחנו יכולים ללמוד ואפילו מעט עזרה לא נקבל.
אנחנו מנסים להכנס להריון, ואני כבר חוששת, למי אפנה אם לא אדע מה לעשות? את מי אשאל? אצל מי אוכל להפקיד לשעה את אוצר בטני העתידי, כאשר אזדקק לרגע לבדי עם בעלי?
אולי כדאי שאחזור להתחלה,
לפני כמעט בדיוק ארבע שנים מהיום טסתי לארה"ב. קבלתי הזדמנות לעבוד על פרוייקט. אלו היו אמורים להיות חודשים ספורים ולחזור לארץ. והזדמנות נפלאה עבורי לנקות את הראש (ובמקביל לעשות קורס צניחה!).
רצה הגורל והכרתי את מי שהיום הוא בעלי. זו היתה אהבה ממבט ראשון ומקפיצה ראשונה ממטוס יחדיו.
בעלי נולד למשפחה אמריקאית ממוצעת, וכל זה השתנה מיד אחר לידתו. אמו הביולוגית קבלה דכאון שלאחר לידה שעורר סכיזופרניה.
הוריו נפרדו כאשר היה פעוט מסיבות אישיות בינהם, אבל בעיקר כי נסתה לפגוע באהובי כאשר היה תינוק. לכל הכלות שחושבות שקשה להן לשבת באותו החדר עם חמותן. כיצד היתן מרגישות אילו הייתן צריכות להשאר מאופקות לצד אישה שנסתה לפגוע בבנה התינוק מפני שבכה יותר מידי?
אביו של בעלי מצא נחמה בתחתית הבקבוק, ונישא לאישה אותה מצא באותה תחתית. זו חמותי השניה... כן, כן, יש לי שתי חמיות. האחת סכיזופרנית והשניה אלכוהוליסטית...
אביו של בעלי בילה זמן מה בכלא לאחר שנתפס מספר פעמים נוהג בשכרות ולאחר מאסרו החליט לקחת את עצמו בידיים.
כבר למעלה מעשור שהוא נקי. אך אשתו מעולם לא הפסיקה לשתות. מצבה כ"כ חמור שהאף שלה מתחיל להראות סימני רקבון.
זו הסביבה בה אהובי גדל, ואיכשהו יצא אדם לתפארת.
אני משתדלת להיות מאופקת כאשר אנחנו נפגשים עם כל אחת מהן, אך אני גם מעט מפחדת מהן, הן עלולות להיות בלתי צפויות.
אמו הביולוגית של בעלי חיה על הרבה כדורים, אבל לפעמים היא מחליטה שלא בא לה לקחת אותם...
בעלי בעצמו לא ממש רוצה לראותן, אז איננו נפגשים לעיתים קרובות. וכאשר אנחנו נפגשים הוא מתנתק מהן ומשאיר אותי להתמודד איתן לבד. כאשר הולכים לבית אביו הוא יוצא עם אביו לחצר או אל השכנים ומשאיר אותי עם אמו החורגת לבד.
כאשר הולכים לאמו הביולוגית מבט נעוץ בטלויזיה והוא לא שומע מילה ממה שנאמר סביבו.
הוא אינו מודע לכך שהוא עושה זאת, כך הוא רגיל מאז שהיה ילד.
בכל זאת ההבנה שאני פה בכדי להשאר לא היתה קשה במיוחד. יש לי משפחה וחברים שהם אפילו יותר ממשפחה בארץ, שאליהם אני מתגעגעת בכל יום. אבל התאקלמתי יחסית בקלות.
עם אמא שלי מעולם לא הייתי בקשר קרוב במיוחד. אמא שלי היתה בקושי בת 20 כאשר נולדתי. ובגיל 25 כבר היתה גרושה+2 שחייה האישיים היו חשובים יותר משני הילדים המוזנחים שהשאירה בבית. גם אבי לא היה קרוב אלינו במיוחד. ביקור שבועי של שעתיים הספיק לו, ובסופו של דבר גם לנו.
כאשר הייתי בוגרת מספיק לעזוב את הבית, אמא ואני נעשנו חברות. לא קרובות במיוחד, אבל חברות. בשלב הזה היתה לאמי הצלחה כלכלית גדולה, אך בלי מבט לעתיד. היא היתה קונה לי מתנות ושמחה תמיד לתת עזרה כלכלית. לצערי, כבת 20+ שמנסה להתקיים בישראל העזרה הזו היתה נחוצה.
אך מאז שהייתי ילדה הייתי מודעת לאופי הבזבזני חסר האחריות לחלוטין של אמי. בילדותי זה התבטא בדברים קטנים.
למשל, היא היתה קונה גבינה צהובה בכל ביקור שבועי בסופרמרקט, בלי לחשוב לרגע אם כבר יש גבינה בבית. והיינו מגיעים למצב שגבינה סגורה היתה נזרקת, כי לא היינו אוכלים גבינה בקצב שהיתה קונה. בגיל 10 הייתי זוקרת אוכל שנקרב ובוכה, כאשר לה לא היה אכפת.
מסביב לאמבטיה שלנו היו בערך 30 בקבוקי שמפו, שמעולם לא היו מסתיימים. כל דבר שהיתה לו פרסומת בטלויזיה מיד הגיע לביתנו.
כאשר היתה מרוויחה יותר זה נעשה גרוע יותר. היא הגיעה למצב שהיתה מרוויחה המון, אך איכשהו תמיד בחובות. הייתי מתחננת כלפיה, תתחילי לשים משהו בצד, כי לא תמיד תרווחי ככה. אך למה שהיא תחשוב היום על הצרות שבטוח יהיו לה מחר? היתה פרילנסרית ולא נכנס לה דבר לפנסיה. אפילו לא שקל אחד.
כבר בילדותי הבטחתי לעצמי, שכאשר היא תפול לבור שחפרה לעצמה, בכסף לא אעזור לה.
מעט לפני שטסתי, משהו בה השתנה. החשיבה שלה החלה לאבד צל של הגיון. אבל לא הבנתי עד כמה זה באמת היה גרוע, עד שבאה לבקר אותי לראשונה בארה"ב, לכבוד החתונה שלי.
היא נעשתה פרנואידית לגמריי. החליטה שכולם מנסים לפגוע בה, גם ההורים שלה. היא אבדה את עבודתה ונכנסה לחובות אסטרונומים. כנראה שמדובר בחובות של מליונים.
לפני כשנתיים בדיוק בעלי ואני קנינו בית. ביום בו קנינו את הבית היא החליטה שגם היא תנסה את מזלה בארה"ב. הרי אני הצלחתי פה והתחתנתי, אז בטח שגם היא יכולה.
היא השאירה את אמה הקשישה ערבה לכל החובות שלה וברחה לארה"ב בלי להגיד מילה לאיש.
בואה גרם למתחים בזוגיות שלנו. כאמור היא הגיעה בערך יומיים אחרי שקנינו את הבית, אבל נכנסנו לגור בבית רק כמה חודשים מאוחר יותר. דבר שהיא לא הבינה כאשר החליטה לבוא ואנחנו גרנו בינתיים בדירת חדר. עזרתי לה למצוא חדר בדירה שם היא גרה כתקופה ובזבזה בלי לחשוב את שאר הכסף שהביאה עמה. הגיעה לפה באופן לא חוקי, בקושי מדברת אנגלית והחליטה שהיא תמצא מיד עבודה ובעל עשיר
היא התחילה לצאת עם גברים שהכירה און-ליין. היא אישה מהממת ביופיה ולא קשה היה לה למצוא מועמדים פוטנציאלים שיהיו הכרטיס שלה להשאר.
בסופו של דבר היא מצאה מישהו וכבר שנה שהם נשואים, ולשמחתי גרים במרחק 7-8 שעות נסיעה מאיתנו.
אך הגבר לו נשאה תפרן בעצמו. הם נשאו לאחר שהיא כבר בזבזה את כל הכסף שהביאה, ולא היה להם מספיק כסף לשלם את תהליך הגרין-כארד שלה (קרוב ל 2000$).
אז למרות שהבטחתי לעצמי שלא אעזור לה או לאיש כלכלית, וגם בעלי בעצמו אמר, שהוא לעולם לא יתן לאיש כסף גם לו לאבא שלו שהוא מאוד אוהב.
כן שלמנו לה את הגרין כארד.
עכשיו מצבם בסדר והיא עובדת, אך בכל פעם שאני שומעת ממנה אני חוששת. "מה היא רוצה עכשיו?"
היא מתקשרת אליי כק כשהם רבים ובכל פעם היא כמעט עוזבת את הבית ושאלת אם היא יכולה להשאר אצלי.
אני ממש חוששת מהיום שבו היא תבקש לחיות אצלי בבית...
אני מקווה בכל פעם שאני שומעת ממנה, שהיא תגיד שהיא חוזרת לישראל.
שהיא תנסה לטפל בבלגאן שהשאירה שם, בחובות שלה שהיא קברה בהם את סבא ואת סבתא שלי.
בחזרה לנושא, אין לנו עדין ילדים, אבל יש שלוש סבתות עתידיות מהן אני מפחדת.
אני אפילו לא רוצה שהן ידעו שאנחנו בכלל מנסים להכנס להריון.
אין לנו כאן אף קרוב משפחה אחר אליו נוכל לפנות. כל חבריי המקומיים מעט צעירים מאיתנו, איש מהם עדין לא נשוי.
החזקתי תינוק בזרועותיי אולי פעמיים בחיי.
כיצד אוכל ללמוד להיות אמא טובה?
