המקור הוא...
מסכת תענית, דף יא, עמוד א. וכך כתוב שם: 1) תנו רבנן, בזמן שישראל שרויין בצער ופירש אחד מהן, באין שני מלאכי השרת שמלוין לו לאדם, ומניחין לו ידיהן על ראשו, ואומרים: פלוני זה שפירש מן הצבור - אל יראה בנחמת צבור! 2) כל המצער עצמו עם הצבור - זוכה ורואה בנחמת צבור. ושמא יאמר אדם, מי מעיד בי?- אבני ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם מעידים בו, שנאמר (חבקוק ב): "כי אבן מקיר תזעק, וכפיס מעץ יעננה". דבי רבי שילא אמרי: שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם, הן מעידין עליו שנאמר (תהילים צא): "כי מלאכיו יצוה לך (לשמרך בכל דרכיך)".