שלום

[באתי מרחוק]

שלום

שלום לכולם אני חדש כאן איך אתם מתמודדים עם הבדידות בעולם החילוני???

 

[מחממנוע]

שלום לך

ברוך הבא, בוא שב נדבר, תתכבד, ולענין- הבדידיות יכולה להיו בכל מקום, תמיד תצטרך להעסיק את עצמך. אבל, אתה חייב לאהוב אנשים - שזה אומר להשקיע זמן והרבה סבלנות, להיות נחמד, למצוא תמיד דרך לא לריב, ובעיקר ליזום ולא לשבת בבית איך אני הא?

 

[yaniv1216]

אני דווקא לא מתמודד איתה.

אני לא מרגיש אותה..

 

[Le Fay]

"בדידות" או "לבדיות"?

לאחרונה חלק מאיתנו אומרים ברוכה הבאה, כשהיא מואילה לבוא זותומרת; ומקווים לה בשקט בין לבין. זה עניין של הרגל. אם הרגילו אותך להרבה רעש רקע תתקשה לחוש בנוח בלעדיו. אבל הרגלים אפשר להחליף. אחד הדברים שחלק מהחופשיים לומדים לעשות מגיל צעיר הוא למצוא בעצמם דברים שמעניינים אותם ולעסוק בהם, או לעשות את הדברים שהם עוסקים בהם מעניינים לעצמם. אלה שני צדדים של אותו מטבע. אלא שהתנאי הבסיסי לחיים כאלה הוא גילוי עניין בדברים שאינם אתה. קוראים לזה סקרנות, ובלעדיה אנשים אמנם נעשים מאד בודדים.

 

[נמאס להתבחשש]

../images/Emo45.gif

וחוצמזה חייבים להבין שהחוקים שונים התרגלנו להיות בסביבה שכולם חושבים כמוך והפעילות החברתית היא קולקטיבית וחלק מחיי הקהילה. עכשיו צריך קצת יותר להתאמץ אבל זה שווה כי אתה מוצא חברים ונושאים שבאמת מענינים אותך.

 

[Le Fay]

מובן שחלק מה"לבדיות" זה גם להיות

תחת פחות השגחה ופיקוח. מצד אחד את חופשיה יותר לקבוע מה טוב ומה רע בשבילך, מצד שני זה מחייב אותך לארגן לעצמך אמות מידה כאלה, זו לא רק הרבה עבודה אלא לעיתים קרובות נלוות אליה לא מעט סטירות לחי (למשל שותפים שנועלים אותך בפנים).

 

[נמאס להתבחשש]

../images/Emo46.gif אני שמחה שזה משעשע אתכם

זה דווקא טוב להינעל לפעמים. גמרתי סופסוף את "המשיסה" של אמיל זולה. שווווווווה!!

 

[miss mcmillan]

בדיוק רציתי לומר שיפסיקו לדרוך עליך

אבל את בלתי-דריכה כנראה.

 

[נמאס להתבחשש]

לא משקיעה אנרגיה בלהידרך

חבל על המאמץ. אלא אם כן את ההורים שלי אבל זה כבר סיפור אחר. (אמרנו לומדים עכשיו לא?!)

 

[Le Fay]

התכוונתי לגמרי ברצינות.

לי לא טוב להינעל.

 

[אומי5]

אנחנו גם שמחים שזה משעשע אותנו....

 

[uri80]

איך, דרך אגב, הצלחת לעשות את זה?

 

[נמאס להתבחשש]

שרשרת אירועים אופיינית.

 

[uri80]

פרטי, הדגימי והסבירי. אני אחרי

יום ארוך ולא יזיק לי איזה חצי חיוך.

 

[uri80]

אין זה נכון, ענת. יכולה להיות לאדם

סקרנות מפה ועד הודעה חדשה, אבל אין זה אומר שגם איתה לא יהיה בודד.

 

[miss mcmillan]

אני לא מסכימה איתך

לא סקרנות אמיתית, כי סקרנות מביאה אותך להסתכל מסביב, לחפש, ובסופו של דבר גם למצוא. אני לא מדברת על סקרנות מדעית טהורה, שיכולה להביא אותך להסתגר במעבדת אטום לשארית חייך, לגמרי לבד. אבל מלכתחילה לא על זה דיברנו.

 

[uri80]

זה בסדר, גם אני לא דיברתי על זה ../images/Emo13.gif

 

[Le Fay]

מה שמיס מקמילן אמרה.

דוקא חשבתי שאתה דוגמה מצויינת לבנאדם עם סקרנות אותנטית, אבל אם אתה אומר שזה לא עובד בשביל כל הסקרנים, אאמין לך. תן לעובבי לנסות את החלופה שלו ותשוו אחר כך?

 

[uri80]

אבל לא דיברתי על מה שמיס מקמילן

דיברה. לא דיברתי אך ורק על סקרנות מדעית או משהו כזה. אדם יכול להיות סקרן, לרצות להכיר כל תחום אפשרי, להכיר כל כך הרבה אנשים, עולמות אחרים, חוויות, להיות מוקף בהרבה חברים, חברות ואוהבים ועם זאת - גם להיות בודד לעיתים. אין הדבר סותר אחד את השני. נ.ב. החלופה של עובבי תחכה אצלי כמה שנים. אין ממש לאן למהר. לפחות שני אלה חמודים ביחד.

 

[Le Fay]

גם כל אחד מהם בנפרד ../images/Emo9.gif

בדידות היא תחושה (סובייקטיבית) שאין לך עם מי לתקשר ברובד הנחוץ לך. כשאתה עסוק ונלהב (מה שאני מכנה "אחוז תשוקה") אתה גם פחות פנוי להבחין בה, וגם שואב אליך אחרים שחלקם עשויים לתקשר איתך ברובד מספק בהמשך, אז הסיכוי שתחוש בדידות פוחת. לכאורה ככל שהרובד שחשוב לך לחלוק בו יותר ייחודי ומעמיק, תמצא פחות אנשים סביבך שיוכלו לתקשר בו; אבל דווקא המעטים האלה יתגלו כמתמידים יותר, כי הם זקוקים לזה בה במידה. לדעתי תקשורת ברבדים הנדירים האלה גם משביעה את הצורך בקירבה באופן ממצה יותר ומספקת 'דלק' משובח לפרקי זמן ארוכים. לצד זה יש כמיהות לקירבה מטפיסית מיתולוגית, כזו שמכרו לנו כל החיים וחלקנו מאמינים משום מה שהיא קיימת; ישנה בדידות קיומית, שמעטים מעזים להביט בה במישרין; ויש את תחושת החסך ההורמונלית, ששום תקשורת מילולית לא תוכל לפייס; אבל את השלוש האלה משאירה לפעם אחרת. להערכתי כשרוב האנשים אומרים "בדידות" הם לא מתכוונים לזה. לרוב האנשים מספיקה תקשורת מסדר גודל של 'ממצב, איך הולך ומיננים', אולי גם להריץ שמינית רעיון שאפחד לא ינסה להמשיך אותו באופן עקבי ואז לקטוע אותו בדאחקה. כשאנשים כאלה אומרים 'בדידות' הם כנראה מתכוונים לשיעמום, וגם לסוג הזה של בדידות התרופה הטובה ביותר שמכירה היא להפסיק להתמקד בקורקבן שלך ולהביט על סביבותיך בעניין. נ.ב. רבים ממכרי היו חוסכים לעצמם את ההסבר הארוך הזה ומשתמשים בקוד החילוני "קחי ספר", אבל לך מגיעה תשובה רצינית.