זה עולם ומלואו
אני אספר כמה שאני אוכל ותשאלו שאלות ואני אענה.. נבחרתי ומוינתי באלף ואחד מיונים ע"י משרד החינוך. כל קיץ יוצאות לארה"ב שתי משלחות של ישראלים, למחנה אשר במדינת מיין. במחזור שלי (2005 סקנד) היו כ65 ישראלים(מתוכם עשרה הם למעשה בוגרים שבאים לשם פעם שניה) אותו מספר של פלשתינאים וקובוצות קטנות יותר של אמרקאים(יהודים עשירים-דמוקרטים-רפורמים ברובם) וכן קבוצות של כ20 מצרים וירדנים. מיותר לציין שהמשלחת הישראלית כוללת ערבים-ישראלים. בחמנה יש דיאלוג יומי בן שעה וחצי וחוץ מזה כמובן שהמון המון כיף הנאה וגיבוש. באתר תוכלו לראות תמונות והסברים על כך שקצרה ידי מלפרט הכל( אם יש בעיות של אנגלית אני אשמח לתרגם הכל כמובן..) במחנה הכרנו את הצד השני, היו לנו וויכחוים קשים, של דתיים וחילונים מבינינו, של ערבים ישראלים("אני לא עומדת בהמנון") של שמאלנים וימנים. של ילדים בני טובים שהוריהם בכירים בשירות המדינה לבין ילדים של הורים מן השורה שמתגוררים בפריפריה. אבל כמובן שהנושא עצמו היה הדו-קיום הזה למשך כמעט חודש. עושים הכל ביחד. פרט לפגישה שבועית עם המלווים הישראלים(מורים שנבחרו מטעם משרד החינוך) הכל באנלית וביחד. אוכלים ביחד, ישנים ביחד, הכל יחד. אילו קשרים בניתי שם? אין לכם מושג, למדתי כ"כ הרבה עליהם, על ההגיון שלהם, למדתי להבין אותם, לעולם לא אסכים עם טרור, אבל הבנתי מה מקורו, הבנתי איפה אנחנו טועים ואיפה הם. כמובן שזה תהליך, אבל בהחלט עשיתי התקדמות שלא תתואר. הכרתי חברים מארצות ומקומות רבים. עכשיו ממש יש לי סיבה לנסוע לקהיר למשל וביום מן הימים אני מקווה להתארח אצל חברים בבית חנינה או רמאללה. כמובן שגם הכרתי אמרקאים רבים, יהודים ולא יהודים תומכי ואויבי ישראל. אשמח לספר עוד ולחלוק ממשלמדתי..פשוט תשאלו, שגיא