שלום...
אני קוראת פה מידי פעם בשתיקה... כלומר לא כותבת... אבל אני פשוט חייבת לפרוק את מה שעל ליבי כי אני לא יכולה לדבר על זה עם אף בנאדם בעולם... היום יש לי יומולדת. זה היה היומולדת הכי גרוע שהיה לי בחיים. אצלנו בין החברות הקרובות נהוג שביומולדת של כל אחת חוגגים לה, עושים לה טוב על הלב, נותנים לה להיות מלכה ליום אחד, את ההרגשה הכי טובה בעולם. נמצאים איתה, מבלים איתה ומשמחים אותה. בכל יומולדת של כל אחת מהחברות שלי אני באמת משקיעה, יושבת בבית ימים לפני וחושבת ומכינה ומארגנת כמה שיותר רק כדי שהיום הזה יהיה לה יום מיוחד כי יומולדת יש רק פעם בשנה ומבחינתי זה אירוע חשוב מאוד. כל שנה ביומולדת שלי החחברים שלי היו משקיעים בשבילי עד אין סוף, הפתעות מתנות ברכות קישוטים שטויות... וחוגגים ממש כל היום. היןם זה פשוט היה ההפך המוחלט. יש לי חברות מאוד קרובות והקשרים בינינו לא בהתדרדרות ולא שום דבר כזה... פשוט היה לי יום הולדת עלוב. היו לי תכניות וביטלתי אותן כי החברות אמרו לי שהן רוצות לחגוג איתי ושבטח יהיו לי המון דברים לעשות. אז סבבה, באמת האמנתי לזה. הלכתי לבצפר, קיבלתי מהחברים כמה עוגות וכתר וקצת ברכות וממתקים ובהפסקה כולם באו לזלול. היה ממש נחמד בבצפר, באמת. ממש סביר. חזרתי הביתה והחברות הבטיחו לי שלא ישעמם לי לרגע... החלטתי לנוח קצת עד שהן יבואו. והן לא באו. ישנתי שעה וחצי בערך (בלי להתכוון בכלל פשוט חיכיתי שהם יבואו) ואז התקשרתי לחברה הכי טובה שלי והיא אמרה שהיא בדיוק עושה שעווה ואחרי זה יש לה ישיבה בשש בתנועת נוער... אז בינתיים ידיד שלי בא ולקח אותי לטיול קצר בישוב ובאמת היה נחמד איתו. אבל מיהרתי לחזור כי החברות הבטיחו לבוא בשש. אגב, חברה אחרת טובה מאוד שלי החליטה שהיא חייבת דווקא היום לנסוע לחבר שגר רחוק אז לא ראיתי כל היום חוץ מבבצפר. בכל אופן, מיהרתי לחזור הביתה ואז פשוט ישבתי וחיכיתי והם לא באו... פשוט ישבתי לבד בבית שלי כמעט בוכה ביומולדת שלי. וכל החברות בעניינים שלהן. בערב ההורים ביקשו לצאת לקנות מתנה ולאכול במסעדה אז כבר ידעתי את זה מראש. בסוף באה החברה הכי טובה שלי אחרי הישיבה לחמש דקות בדיוק ומיהרה לרוץ לבייביסיטר. בשמונה וחצי באו כמה חברות והיו אצלי פשוט איזה 7 אנשים שלא קשורים אחד לשני, בדיוק ל-10 דקות כי הייתי חייבת לגרש אותם כי הבטחתי להורים. נסעתי עם ההורים באיחור והכל כבר היה סגור והייתי בדיכאון... הם ראו את זה וניסו להבין אבל פשוט לא היה לי כוח אפילו לחייך חצי חיוך. חזרתי הביתה עכשיו ובא לי לבכות. אני שונאת יומולדת כזה. למה זה הגיע לי? כל כך השקעתי בשביל כל החברות שלי השנה ובאמת מכל הלב ולא בשביל שיחזירו לי אבל אני כן מצפה גם ליחס מהן ביומולדת. כל כך התאכזבתי. פשוט הייתי חייבת לפרוק כי אי אפשר לדבר על זה עם אף אחד. אף אחד. מצטערת...
אני קוראת פה מידי פעם בשתיקה... כלומר לא כותבת... אבל אני פשוט חייבת לפרוק את מה שעל ליבי כי אני לא יכולה לדבר על זה עם אף בנאדם בעולם... היום יש לי יומולדת. זה היה היומולדת הכי גרוע שהיה לי בחיים. אצלנו בין החברות הקרובות נהוג שביומולדת של כל אחת חוגגים לה, עושים לה טוב על הלב, נותנים לה להיות מלכה ליום אחד, את ההרגשה הכי טובה בעולם. נמצאים איתה, מבלים איתה ומשמחים אותה. בכל יומולדת של כל אחת מהחברות שלי אני באמת משקיעה, יושבת בבית ימים לפני וחושבת ומכינה ומארגנת כמה שיותר רק כדי שהיום הזה יהיה לה יום מיוחד כי יומולדת יש רק פעם בשנה ומבחינתי זה אירוע חשוב מאוד. כל שנה ביומולדת שלי החחברים שלי היו משקיעים בשבילי עד אין סוף, הפתעות מתנות ברכות קישוטים שטויות... וחוגגים ממש כל היום. היןם זה פשוט היה ההפך המוחלט. יש לי חברות מאוד קרובות והקשרים בינינו לא בהתדרדרות ולא שום דבר כזה... פשוט היה לי יום הולדת עלוב. היו לי תכניות וביטלתי אותן כי החברות אמרו לי שהן רוצות לחגוג איתי ושבטח יהיו לי המון דברים לעשות. אז סבבה, באמת האמנתי לזה. הלכתי לבצפר, קיבלתי מהחברים כמה עוגות וכתר וקצת ברכות וממתקים ובהפסקה כולם באו לזלול. היה ממש נחמד בבצפר, באמת. ממש סביר. חזרתי הביתה והחברות הבטיחו לי שלא ישעמם לי לרגע... החלטתי לנוח קצת עד שהן יבואו. והן לא באו. ישנתי שעה וחצי בערך (בלי להתכוון בכלל פשוט חיכיתי שהם יבואו) ואז התקשרתי לחברה הכי טובה שלי והיא אמרה שהיא בדיוק עושה שעווה ואחרי זה יש לה ישיבה בשש בתנועת נוער... אז בינתיים ידיד שלי בא ולקח אותי לטיול קצר בישוב ובאמת היה נחמד איתו. אבל מיהרתי לחזור כי החברות הבטיחו לבוא בשש. אגב, חברה אחרת טובה מאוד שלי החליטה שהיא חייבת דווקא היום לנסוע לחבר שגר רחוק אז לא ראיתי כל היום חוץ מבבצפר. בכל אופן, מיהרתי לחזור הביתה ואז פשוט ישבתי וחיכיתי והם לא באו... פשוט ישבתי לבד בבית שלי כמעט בוכה ביומולדת שלי. וכל החברות בעניינים שלהן. בערב ההורים ביקשו לצאת לקנות מתנה ולאכול במסעדה אז כבר ידעתי את זה מראש. בסוף באה החברה הכי טובה שלי אחרי הישיבה לחמש דקות בדיוק ומיהרה לרוץ לבייביסיטר. בשמונה וחצי באו כמה חברות והיו אצלי פשוט איזה 7 אנשים שלא קשורים אחד לשני, בדיוק ל-10 דקות כי הייתי חייבת לגרש אותם כי הבטחתי להורים. נסעתי עם ההורים באיחור והכל כבר היה סגור והייתי בדיכאון... הם ראו את זה וניסו להבין אבל פשוט לא היה לי כוח אפילו לחייך חצי חיוך. חזרתי הביתה עכשיו ובא לי לבכות. אני שונאת יומולדת כזה. למה זה הגיע לי? כל כך השקעתי בשביל כל החברות שלי השנה ובאמת מכל הלב ולא בשביל שיחזירו לי אבל אני כן מצפה גם ליחס מהן ביומולדת. כל כך התאכזבתי. פשוט הייתי חייבת לפרוק כי אי אפשר לדבר על זה עם אף אחד. אף אחד. מצטערת...
