מלה של שון
New member
שלום!!!!
נעלמתי קצת. מכמה סיבות, העבודה בעיקר שלא מקאירה לי הרבה זמן פנוי בשילוב עם הנסיך המדהים שלי, והעובדה שמחשב יש לי רק אצל אמא ולא ממש יוצא לי להגיע לפה לאחרונה. אז מה שלומכם? מה חדש? איך הולך? אני פלוס מינוס בסדר. עברו עליי חודשיים קצת קשים בבחינת הסוכר. בערב ראש השנה גיליתי שהאמפולה של הלנטוס שלי שבורה ונראה שיומיים הזרקתי אויר. הגעתי ל458 ו4 פלוסים של קטונים... ממש לא נעים. למזלי הרופא המדהימה שלי הנחתה אותי כל שעתיים בטלפון וכך נמנעתי מאישפוז. ולפני כ3 שבועות התחלתי עם דלקת בדרכי השטן שמהר מידי עלתה לי לכליות כך שביליתי 5 ימים בבי"ח, עם ערכים מטורפים. אבלן עכשיו אני בסדר וטובת לב! בעוד כחודש אני סוכרתית שנה!! והחלטתי לעשות משהו לקראת זה. לפני שנה, כשהובחנתי, עולמי חרב עלי ( לילי , אני לגמרי מבינה אותך!) אך מהר מאוד הבנתי שיש לי שותף חדש לחיים ואני והוא צריכים ללמוד להסתדר ואפילו להיות " חברים", הרי עם אני אהיה " בסדר" עם הסוכרת, היא לא תעשה לי בעיות. וככה זה. אז לקראת התאריך החלטתי לעשוץ מין מסיבונת, מתוקה מתוקה אך ללא סוכר. ארוחת ערב סוכרתית בישביל כל אותם אנשים שהיו כ"כ לצידי כשכל זה היה נראה הרבה יותר שחור ממה שזה. לחגוג שאחרי שנה טוב לי, עם הסכרת כחלק בלתי נפרד ממני. לילי יקרה. זה לא קל, זה לוקח קצת זמן, אבל באמת שזה הרבה פחות נורא ממה שנדמה לך כרגע. תקופת ההסתגלוץ היא הכי קשה. אחר כך זה זורם. יש הרבה דברים חיוביים שאפשר ללמוד מכל זה. כשלי אמרו את זה לראשונה לא ממש האמתי שיש משהו חיובי, אך עם הזמן מגלים את הטוב בכל דבר. והפורום הזה הוא מקום נהדר שאפשר למצוא בו תמיכה, ההכלה וגם המון מידע, אז תעזרי בנו.(למרות שאני לא כאן הרבה) ועכשיו אנגדוטה נחמדה לסיום. שון, בני היה בן כמעט שנה כשהובחנתי ( כים הוא בן שנה ו11 ח') לפני כחודש הוא מצא מזרק צעצוע מסט של רופא לילדים של האחינית שלי, אז הוא בא עלי עם זה, הרים את החולצה , שם את זה על הבטן ואמר " אינסולין, שון כמו אמא"כזה מתוק וכחם!!! אז שיהיה לכונו שבוע נהדר וכיף. ואגב, מתכונים טובים לאץ ערב שלי יתקבלו ממש בברכה.
נעלמתי קצת. מכמה סיבות, העבודה בעיקר שלא מקאירה לי הרבה זמן פנוי בשילוב עם הנסיך המדהים שלי, והעובדה שמחשב יש לי רק אצל אמא ולא ממש יוצא לי להגיע לפה לאחרונה. אז מה שלומכם? מה חדש? איך הולך? אני פלוס מינוס בסדר. עברו עליי חודשיים קצת קשים בבחינת הסוכר. בערב ראש השנה גיליתי שהאמפולה של הלנטוס שלי שבורה ונראה שיומיים הזרקתי אויר. הגעתי ל458 ו4 פלוסים של קטונים... ממש לא נעים. למזלי הרופא המדהימה שלי הנחתה אותי כל שעתיים בטלפון וכך נמנעתי מאישפוז. ולפני כ3 שבועות התחלתי עם דלקת בדרכי השטן שמהר מידי עלתה לי לכליות כך שביליתי 5 ימים בבי"ח, עם ערכים מטורפים. אבלן עכשיו אני בסדר וטובת לב! בעוד כחודש אני סוכרתית שנה!! והחלטתי לעשות משהו לקראת זה. לפני שנה, כשהובחנתי, עולמי חרב עלי ( לילי , אני לגמרי מבינה אותך!) אך מהר מאוד הבנתי שיש לי שותף חדש לחיים ואני והוא צריכים ללמוד להסתדר ואפילו להיות " חברים", הרי עם אני אהיה " בסדר" עם הסוכרת, היא לא תעשה לי בעיות. וככה זה. אז לקראת התאריך החלטתי לעשוץ מין מסיבונת, מתוקה מתוקה אך ללא סוכר. ארוחת ערב סוכרתית בישביל כל אותם אנשים שהיו כ"כ לצידי כשכל זה היה נראה הרבה יותר שחור ממה שזה. לחגוג שאחרי שנה טוב לי, עם הסכרת כחלק בלתי נפרד ממני. לילי יקרה. זה לא קל, זה לוקח קצת זמן, אבל באמת שזה הרבה פחות נורא ממה שנדמה לך כרגע. תקופת ההסתגלוץ היא הכי קשה. אחר כך זה זורם. יש הרבה דברים חיוביים שאפשר ללמוד מכל זה. כשלי אמרו את זה לראשונה לא ממש האמתי שיש משהו חיובי, אך עם הזמן מגלים את הטוב בכל דבר. והפורום הזה הוא מקום נהדר שאפשר למצוא בו תמיכה, ההכלה וגם המון מידע, אז תעזרי בנו.(למרות שאני לא כאן הרבה) ועכשיו אנגדוטה נחמדה לסיום. שון, בני היה בן כמעט שנה כשהובחנתי ( כים הוא בן שנה ו11 ח') לפני כחודש הוא מצא מזרק צעצוע מסט של רופא לילדים של האחינית שלי, אז הוא בא עלי עם זה, הרים את החולצה , שם את זה על הבטן ואמר " אינסולין, שון כמו אמא"כזה מתוק וכחם!!! אז שיהיה לכונו שבוע נהדר וכיף. ואגב, מתכונים טובים לאץ ערב שלי יתקבלו ממש בברכה.
