אהבה
אני לא יודעת איך שאר העולם אוהב, אבל כשאני אוהבת מישהו [במיוחד אם זאת אהבה רומנטית] אני שמה את הרצונות שלו הרבה לפני שלי. האהבה הראשונה שלי אמר לי שהוא צריך לדבר עם חברה שלו לשעבר כדי לסיים את זה יפה [מילים שלו] והוא ביקש את הרשות שלי. אמרתי שאין לי בעיה [למרות שהיה לי, אבל לא רציתי שזה שזה פוגע בי ימנע ממנו לעשות את מה שהוא צריך]. למרות שזה כאב, וסבלתי, נתתי לו לחזור להיות ידיד שלה כי זה מה שהוא היה צריך. זה לא שבטחתי בו, ידעתי שהוא יכול לזרוק אותי תוך שניה- וזה באמת מה שקרה. לא כעסתי ועד היום אני לא כועסת עליו שהוא עשה את הבחירה הזאת- כי הרי זה מה שהתאים לו. התגברתי עליו רק לפני חודש, אחרי שנה של סבל, ייסורים, סמים, ועוד פגיעות עצמיות. כמה שהתגעגעתי ורציתי אותו וכאבתי - לא חשבתי לשניה שאני אכפה עליו את הרצון שלי. במיוחד לא עם מאגיה. זה יותר גרוע לדעתי מכפייה פיזית [אונס חטיפה וכדומה] כי בכפיה פיסית הוא מודע לזה שהוא נכפה- ותחת השפעת הכישוף הוא לא. לדעתי מי שרוצה לעשות כישוף אהבה הוא מפונק, אגואיסטי, אנוכי ולא אוהב באמת.