שלום.

תם-תם

New member
שלום.

שלום לכולם, אני מצרפת קובץ די אישי, שאני רוצה לחלוק, ולשמוע תגובות. תם-תם
 
לתם תם

שלום תם תם, את כותבת: ``והייתי תם-תם, והיה לי את מר-מר. הייתה לי אהבה ענקית, היית לי הדבר הכי חשוב לי ביקום, הייתי מוכנה לקפוץ מבניינים ולרוץ דרך אש בשבילך`` ואת כולך בת 14 וחצי ! אני ממש מקנא בך, בגילך ואפילו בגיל יותר מבוגר לא זכיתי שתהייה לי אהבה עמוקה שכזאת... ואיך שאת מתארת את הרגשות שלך... שפתיים ישקו! איזה יכולת תיאור נפלאה יש לך ! אין ספק שאת נערה מאד כשרונית וחכמה. וממקום החכמה שלך, את בודאי יודעת שאהבה לוהטת שכזאת, -אהבה ש``מים רבים לא יכבוה`` (לקוח משיר השירים)- כשהיא קורת בגיל ההתבגרות, הסיכויים שלה להחזיק מעמד לנצח, הינם סיכויים מאד קטנים, ויותר מזה, אם היא כבר מחזיקה מעמד, בגלל האינרציה, או בגלל פחד של שני הצדדים להיתמודד עם מצב של פרידה, אזי בדרך כלל היא נובלת בשנים הבאות, בתוך הזוגיות . עכשיו את מתאבלת על אובדן אהבתך (האם המלה ``מתאבלת`` איננה המלה הכי מתאימה להרגשתך ?). וכמה שהאהבה הייתה יותר עמוקה כך האבל עמוק יותר, ואין ברירה, חייבים לחוות את התקופה הקשה הזאת. כי אם את מסוגלת לדלג על תחושת האובדן, סימן שהאובדן לא היה כל כך רציני בשבילך, סימן שהאהבה לא הייתה כל כך עמוקה... אך תזכרי דבר חשוב, שאבל כל אבל חייב להיגמר, וחייבים לחזור לחיים הרגילים. אך לא הזיכרונות, הזיכרונות לא חייבים להיגמר. הזכרונות הכואבים ילכו ויפחתו במשך הזמן והכאב ילך וידעך, ואילו הזיכרונות הטובים ימלאו אותך ברגש טוב ויזכירו לך שאת מסוגלת לאהוב, וזאת ידיעה פנימית שיש לה כוח עצום, בהרבה מימדים, בהמשך החיים . ומעכשיו את כבר לא סתם תם תם, מעכשיו את נמרה, אז יאללה לכי ותטרפי את החיים... תשקיעי את אהבתך לתוך החיים: תרכשי השכלה ודעת, תבחרי לך יעוד בחיים, ותקבלי על עצמך מחוייבויות. ובעתיד, ממש עתיד, תהיה לך מה זה אהבה... ומה זה זוגיות... פשוט להתפעל... באהבה, פרי מגדים.
 
לתם תם

המחשב שלי, שעד כה לא ``רצה`` לקרוא קבצים מצורפים, נענה לי סופסוף וקראתי... ... מה אני יכולה להגיד?! - שהתבגרת בטרם עת?! - כן, ברור שהתבגרת... - שכאב לי נורא לקרוא את זה?! - כן, כאב מאוד, אז מה.. מה כבר אישה אלמונית בשבילך... אולי בגיל של אימך יכולה לומר לך?! נדהמתי מהעוצמה של ``אני מפחדת להפסיק להאשים כי אז אצטרך להתחיל להאשים את עצמי``. ביטוי כזה מתאים לאדם מבוגר ובשל. לא לילדה. ותסלחי לי, שאני מכנה אותך ``ילדה`` כשלמעשה את כבר אישה. כי זה מה שסקס עושה. מבגר בבת אחת. לא בטוח שזה ``מתאים`` לגיל הכרונולוגי הזה אבל גם לא בטוח שזה לא מתאים. דבר אחד ברור: יש פער בין רמת הבגרות הפנימית שלך לבין הגיל הכרונולוגי שלך. ועם הפער הזה תצטרכי להתמודד. ואל תאשימי את עצמך. לעולם לא. יש סיבות לכל מה שקורה. כפי שלמדתי עלייך מאופן ההתבטאות שלך כאן, נראה לי, שיהיו בך הכוחות להתמודדות שההתנסות הזו זימנה לך. מן הסתם תזכרי את האהבה הזו שנים רבות. מן הסתם עוד תשני את דעתך לגבי ההתנסות הזו שוב ושוב. דבר אחד דֵי ברור ושלא יהיה לך ספק: התחלה מוקדמת כזו אינה בעלת עתיד. אם ההתנסות הייתה מכאיבה מידי - כדאי לך למצוא נפש לחלוק איתה - כזו שתבטחי בה - כי התהליכים שעוברים כשחולקים בקול רם, כשמקבלים משוב חי - הם תהליכים חשובים מאוד להחלמה. ואם ההתנסות הייתה טובה - נִצרי אותה בתוכך למשמרת, והמשיכי הלאה. קוי שתאספי עוד זכרונות טובים בחיים... הרימי ראש והַפְנִי פּנייך לעתיד! בכל מקרה - כדאי לך מאוד לארגן לעצמך ``סדר יום`` שבו יש זמן מוגדר לציור, לנגינה ולכל הפעילויות היצירתיות המבורכות הללו... וכשתגשי לצייר, שימי לך מוסיקה אהובה ברקע, חישבי על מטאפורה המבטאת את תחושותייך, נסי להעלות אותה על הנייר.. הפכי את הציור על הראש (!), התבונני בו מצידו האחר, התבונני בו מצד אחד, אחר כך מצד שני ונסי לחוש את עצמך דרכו. מי יודע.. אולי ההתנסות הזו תוליד ציורים יחודיים... ומעז ייצא מתוק! משתדלת לגעת בזהירות... נ.ב. תזמיני אותנו לתערוכה?! ;-)
 

אילה.

New member
לתם תם

תמר, מקסימה... כמה עצב, כמה כאב, כמה עומק עברו אליי ממה שכתבת כאן... אכן נערה בת 14 וחצי, שנדמה שחייתה כבר חיים שלמים. ואני, לא את האהבה האבודה רואה כאן ולא את האיש ההוא... אני מתחברת כאן דווקא לניתוק מהמשפחה, מהאימא, לאיך הם לא באמת רואים אותך. שם זה נוגע בי. איך החיים שלך מתנהלים במקביל אליהם, ולא בשזור איתם. למראית עין ביחד, אבל הזעקה שלך מבפנים מהדהדת אצלי חזק... מקום מוכר. ומה יש לומר? מצד אחד, כל כך הרבה; אבל מצד שני, כלום... מנסה למצוא מילים שיוכלו לחזק, בלי להטיף; לשמח, בלי להורות; לעודד, בלי להתנשא. אבל לא מצליחה למצוא כאלה, בגלל הפער בשנים, אלה שגורמות לנו לא להיות יכולים לראות משם דברים שרואים מכאן... יכולה רק לומר לך שבהירות המחשבה שלך הדהימה אותי, ויכולת הראייה שלך את המצב ואופן הניתוח שלך את מה שקורה עשו לי צביטה קטנה בפנים... הלוואי על כל בני גילך... ובני גילי... אני באופן אישי דווקא כן רואה את הפוטנציאל שלך, ממש כאן, בין האותיות והמילים שלך... הפוטנציאל לגדול ולפרוח, להתקרב לעצמך ולצאת משם אל העולם, לזמן לעצמך אושר ואהבה במסע שלך בחיים... לא קל, זה בטוח; לא מיידי, זה די ברור; אבל זה שם. אני בטוחה. אני רואה. לא יכול להיות אחרת. כואבת איתך ושולחת לך חיבוק... שלך, אילה
 

jongler

New member
לתם תם המקסימה

היי תם-תם, אין לי אלא להסכים עם אילה, פרי-מגדים ונוגעת... והמילים כאילו נעתקו, אי אפשר לתאר במילים את מה שהתחולל כאשר קראתי לפני שלושה ימים את מכתבך, העתקתי אותו למחשב, סימנתי משפטים, ו....?! הפתיחות וההיתמסרות שלך כאן זה משהו שנגע, האותנטיות , למרות שהיא ``וירטואלית`` היא יפה בכל מימד. תם-תם : את מאשימה אבל מודעת ללקיחת האחריות, את אוהבת, את מרגישה פגועה, את חווה - את חיה! את מתארת זאת כנקודת משבר וכמה יפה הנקודה הזו, מכאן יתכן השינוי! רק מי ששבע דיו ירצה בכך, אל תחסמי את עצמך, תאהבי את מה שקורה סביבך . תזכרי את המקומות שבהם הכי נהנית, בזמנים שבהם הכי פרחת - מי שהיית שם זאת מי שאת! ואל תחפשי איפה את יכולה שוב להיות כך, פשוט תהיי בלי לחשוב, את יכולה גם עם ההורים, החברים, בבית הספר, בלימודים, בכל מקום בו תבחרי ואם מי שתרצי וגם עם כרגע זה נראה לך בלתי אפשרי להיות מה שאת בוחרת להיות - כמו ברגעים היפים. תצרי אותם מחדש אך במודל אחר לגמרי, תיצרי את עצמך כפי שמדליק אותך להיות! אל תהיי תגובה לארועים שקורים, כי הדבר הכי בטוח בחיים הוא השינוי - רק לקבל ולאהוב כל רגע בחיים גם אם הורגלנו לחשוב שהוא ``לא מתאים``. ראיתי דברים ממכתבך : האשמה, אי לקיחת אחריות לדברים שקרו, מסכנות, פסיביות - רצון לקבל סימפטיה, אין הם דברים שללים כלל, אך להפנים שיש בהם רווח, אנחנו לא סתן מרגישים כך. אני נהגתי לקחת את תפקיד המסכן כל פעם שהאשימו אותי, לא לקחתי אחריות, הפנתי אצבע מאשימה למקום אחר או למישהו אחר, התלוננתי על המצב בו הייתי נמצא - העיקר לקבל קצת סימפטיה והבנה - להרגיש נאהב משום שלא האהבתי את עצמי, חיפשתי חיזוקים בצורה הזו. תם-תם, קלטתי שאין מה להאשים את מה שקורה , את הסביבה, האנשים מסביב והמצב במדינה - אני קובע כיצד להיות בכל רגע ורגע, והיום אני מודע כיצד אנשים פועלים ומתוך מה ולכן זה לא נוגע אף פעם אליי, זה אף פעם לא אישי! אנשים פועלים מתוך פחדים, מתוך הרגשה שאין הם אהובים או שווים, את יכולה לשבור את המעגל! תתבונני באנשים סביבך, תאבחני אותם, איך הם פועלים, תזהי את עצמך בכל אחד מהם, כל פעם שאת רואה התנהגות שלא מוצאת חן בעיניך חפשי אם את לא פועלת בצורה זהה - תתחילי עם ההורים (את תגלי דברים מדהימים!). החיפוש שלך העלה בי סיפור שאיני זוכר כיצד הגיע אליי : מספרים על חכם סופי נדיר, בן אדם מואר שהגיע להרצות בעיר גדולה, ההרצאה נקבעה לשעה שמונה בערב באולם המרכזי. אלפי אנשים הגיעו מרחבי המדינה לשמוע את מוצא פיו, האנשים הגיעו אף לפני הזמן לתפוס מקום בקרבת הבמה רק כדי לחזות בפלא הנדיר. בשעה היעודה האולם היה מלא מפה לפה, אנשים עמדו ביציאים, ובמדרגות כולם מחכים לחכם, והחכם איננו. עברה שעה, ועדיין אין חכם, מירמור החל עובר בין האנשים בקהל. עברו שעתיים, עשרות בודדות של אנשים אשר שילמו ממיטב כספם עזבו את האולם בגידופים , והחכם - אין. עברו שלוש שעות, קמה מהומה, אנשים רצו את כספם בחזרה , חצי מהקהל ההומה עזב, והחכם - אין. עברו חמש ,שש שעות, והחכם - אין. עשרה אנשים ישובים בתפזרות על הבמה מחכים לחכם, ולפתע קם אדם ואומר בקול שקט : ``אני רואה שאתם מוכנים, עכשיו אפשר להתחיל``. תודה תם-תם באהבה JonGler
 
תם תם מתוקההההההההההה

איני מצליחה לפתוח את הקובץ המצורף להודעתך חמד! בנתיים המוןןןןןןןןןןן אהבהההההההההההההה ואורררררררררררררררררר :) באהבה ואור חלומית:)
 

S.L.

New member
תמר!

אין לי מספיק...לכתוב תשובה ארוכה. רק: מאוד מאוד מאוד התרשמתי מהאישיות שלך!!! בטוח לגמרי שיש לך פוטנציאל הרבה יותר מרוב האנשים שאני מכיר ואוהב! מצטרף להודעות הארוכות של השאר. אין לי מה להוסיף. *חיוך של עידוד* S.L.
 
למעלה