פורטונה הגדולה
New member
שלום
ראשית, עלי לציין שאני אינני נשואה עדיין, אך ברצוני לשתף אותכם במקרה שקרה לי עם אמו של חבר שלי. שבוע שעבר הייתי אצלכם לסוף שבוע. ההורים שלו כיבדו אותי בעוגיה, לא הייתי כ"כ רעבה אבל נגסתי מהעוגיה והשארתי חתיכה שנראתה לי יבשה מעט וזרקתי לפח. ממש רגע לפני שאמרתי להם "להתראות אני נוסעת לבית", אמו תקפה אותי ואמרה לי שאבא שלו ראה את העוגיה בזבל, ושהוא יודע שזאת אני .... אני הייתי אדומה, לא ידעתי מה לעשות, והיא המשיכה לנסות להוציא ממני את האמת ולי לא היה נעים להודות במקרה והכחשתי. עצם העובדה שהיא תקפה אותי, גרם לי להרגיש כ"כ רע. החבר שלי ראה את העניין וסימן לאימו שזה לא מתאים והיא ענתה משהו בסגנון של "הכול בהומור, את לא מכירה אותי, אני צוחקת...". לי, זה לא היה נראה ככה, פשוט נעלבתי, אני יודעת שיכול להיות שהיא נעלבה אבל זה .... היה עוד מקרה אחד שישבנו בקידוש, (ורק כדי לתאר לך עת עצמי <אתם תבינו בהמשך> אני בחורה רזה וההורים שלו מתוך דאגה כל הזמן מנסים לדחוף לי אוכל...., אז קיצר ישבנו בקידוש, מזגו לי אוכל, אכלתי מה שיכולתי להכניס לקיבה הקטנה שלי והשארתי מעט אוכל בצלחת, ואז.... אמא שלו קמה אלי וצעקה "חבובל'ה, בפעם הבאה שאת באה, תביאי סיר מהבית, כי אני לא נותנת לך לאכול..." משהו כזה. נעלבתי. באותו רגע, כמעט ונשבעתי שיותר אני באמת לא אוכל את האוכל שלה!! עכשיו גם מתעוררת לי המחשבה הזאת, כל דבר שאני מכניסה או לא מכניסה לפה אני צריכה לשמוע ביקורת, זה לא שאני אנורקסית או משהו, זה מציק, ומזה מערער את היחסים שלי בינה ובין החבר שלי שנמצא באמצע. אני חושבת שביום של הקידוש, אני אסרב ואבקש מהחבר לצאת לאכול בחוץ. מה דעתכם?
ראשית, עלי לציין שאני אינני נשואה עדיין, אך ברצוני לשתף אותכם במקרה שקרה לי עם אמו של חבר שלי. שבוע שעבר הייתי אצלכם לסוף שבוע. ההורים שלו כיבדו אותי בעוגיה, לא הייתי כ"כ רעבה אבל נגסתי מהעוגיה והשארתי חתיכה שנראתה לי יבשה מעט וזרקתי לפח. ממש רגע לפני שאמרתי להם "להתראות אני נוסעת לבית", אמו תקפה אותי ואמרה לי שאבא שלו ראה את העוגיה בזבל, ושהוא יודע שזאת אני .... אני הייתי אדומה, לא ידעתי מה לעשות, והיא המשיכה לנסות להוציא ממני את האמת ולי לא היה נעים להודות במקרה והכחשתי. עצם העובדה שהיא תקפה אותי, גרם לי להרגיש כ"כ רע. החבר שלי ראה את העניין וסימן לאימו שזה לא מתאים והיא ענתה משהו בסגנון של "הכול בהומור, את לא מכירה אותי, אני צוחקת...". לי, זה לא היה נראה ככה, פשוט נעלבתי, אני יודעת שיכול להיות שהיא נעלבה אבל זה .... היה עוד מקרה אחד שישבנו בקידוש, (ורק כדי לתאר לך עת עצמי <אתם תבינו בהמשך> אני בחורה רזה וההורים שלו מתוך דאגה כל הזמן מנסים לדחוף לי אוכל...., אז קיצר ישבנו בקידוש, מזגו לי אוכל, אכלתי מה שיכולתי להכניס לקיבה הקטנה שלי והשארתי מעט אוכל בצלחת, ואז.... אמא שלו קמה אלי וצעקה "חבובל'ה, בפעם הבאה שאת באה, תביאי סיר מהבית, כי אני לא נותנת לך לאכול..." משהו כזה. נעלבתי. באותו רגע, כמעט ונשבעתי שיותר אני באמת לא אוכל את האוכל שלה!! עכשיו גם מתעוררת לי המחשבה הזאת, כל דבר שאני מכניסה או לא מכניסה לפה אני צריכה לשמוע ביקורת, זה לא שאני אנורקסית או משהו, זה מציק, ומזה מערער את היחסים שלי בינה ובין החבר שלי שנמצא באמצע. אני חושבת שביום של הקידוש, אני אסרב ואבקש מהחבר לצאת לאכול בחוץ. מה דעתכם?