שלום

קונטקסט תרבותי

אמיר שלום אם היום מישהו יגש אלי ויספר לי שרוח לחשה לו באוזן אומנות לחימה, רוב הסיכוי שהייתי מהנהן בנימוס, ומתרחק באיטיות תוך כדי שמירה על קשר עין. יש הבדל בין "משהו שפעם האמינו בו בתור מיתוס מכונן" (אני לא מכיר כלל תרבות מזרח אסייתית, אך רק אספר שבמשך מאות שנים, כל רפורמה חוקית בספרטא הוכרזה כ"גילוי מחדש" של חוקים של ליקורגוס, המחוקק המיתי של ספרטא), ובין "האמנות כולה מבוססת על משהו שהיום קצת קשה לאנשים לבלוע". פעם אנשים גם לבשו חרבות ושריונות ברחוב. לא בטוח שהייתי רוצה ללמוד אצל מורה שהולך עליו עם שתי חרבות ובטוח שהוא סמוראי.
 

amir_aikido

New member
מקורות השראה

אני חושב שהמקבילה המודרנית למיתוס מכונן, תהיה "מקורות השראה". מבחינה זו, שמעתי על אמנים מוכשרים (לאו דווקא אמני לחימה) שמצאו מקורות השראה בהרבה דברים יומיומיים ופשוטים, ועשו יצירות אמנות יוצאות דופן. כך שכנראה שטוב שאף-אחד לא מינה אותי לאחראי על הקביעה, מהם "מקורות ההשראה הלגיטימיים". ואולי, רק אולי, גם אתה צריך להצטרף אלי להשארות על הקווים. ולהבהרה, אני לא מכיר את המורה המדובר באופן אישי, ואפילו לא פגשתי אותו, או התכתבתי איתו באופן אישי. כך שאני באמת לא יודע איך בדיוק הוא מציג את עצמו ו/או את האמנות שלו. מקור המידע היחיד שהיה לי הוא כתבה שהיתה פעם בידיעות, וכתבות כאלה בהחלט "ידועות בדיוקן" (די לחכימא ברמיזה). בנוסף, אני לא חושב שמכובד לדון בכישוריו של מורה ספציפי. והמורה שלי אפילו טרח להעביר הודעה שמבהירה את דעתו בנושא למנהלי הפורום והעביר מסר דומה לנו - תלמידיו. וכבוד הוא אחד העיקרים של כל אמנויות הלחימה אמיר
 
כולי כבוד, חיל ורעדה

יותר מכך - ברור לי לחלוטין שכל הסיפור הזה לא מעיד ולו חצי דבר לגבי קישוריו כמורה לאומנויות לחימה וכאמן לחימה. אבל ברגע שאתה מפרסם דבר שכזה במקום ציבורי ופתוח כמו האינטרנט, סביר שיתפתח דיון, שיכלול גם ביקורת. לגבי "מקור ההשראה הסביר", האם היית מכליל את התיאור של "אביר" תחת ההגדרה הזאת? האפור, שמכין את הצפרדעים לבליעה
 
אמיר, לא הבנתי מה ניסית להגיד

האותיות שם, המילים שם, אך משום מה אני לא מוצא משמעות (ברצינות!).
 

amir_aikido

New member
אני אסביר את דברי שוב

ההתיחסות שלי כוללת שני חלקים: ברמה העקרונית אני נגד דיונים על הלגיטימיות/מוצלחות/איכות של מורים. עד כה, דיונים שכאלה בפורום לא הוכיחו את עצמם כדיונים מוצלחים. יותר מדי שמועות הועלו פה לדרגת עובדה, ונכתבו הרבה יותר מדי השמצות לא מבוססות. וזאת באופן שחזר על עצמו בכל פעם מחדש. לטעמי, הנסיון מלמד שהדיונים הללו פוגעים בכבוד אנשים (המורים המדוברים) ולעיתים קרובות מדי שלא בצדק. ולכן הם גם לא מוסיפים כבוד לדנים בהם. לכן, אני לעצמי בוחר שלא להשתתף בדיון מהצד הזה
מהבחינה של המקרה הפרטי. כתבתי שבניגוד ליצחק אני לא ראיתי את האמנות או המורה הללו באופן אישי. ולכן אני יכול לחוות דעה רק ברמה העקרונית. וברמה העקרונית, אני לא חושב שחרב, קרב בין בע"ח או עלה נידף ברוח הם מקורות השראה נעלה יותר מהאותיות של השפה העברית, הסינית או האינדונזית. כולם יכולים להוות מקורות השראה מוצלחים באותה המידה, ובלבד שהאדם שקיבל את ההשראה הוא באמת אמן יוצר גאון כזה שיצליח ליצור מהם שיטה שבאמת תהיה מוצלחת במבחן הזמן (איכות התלמידים ולא המורה). אני מבין שבמקרה הזה, האמן הרגיש את עצמו מגוייס למטרה מסוימת ופיתח את אמנותו סביב אותו הרעיון. אך בתחומי האמנות השונים (ציור, שירה, מוזיקה, פיסול ...) יש לא מעט יצירות אמנות שנוצרו מתוך מחויבות ו"גיוס" לרעיון זה או אחר, והן עדיין נחשבות ליצירות מופת. אני לא חושב שאמנות לחימה היא בהכרח יוצאת דופן מהבחינה הזו. ונקודה אחרונה, מקור ההשראה לשיטה, ו/או המיתוסים המכוננים שלה, חשיבותם נמצאת באותו מקום שבו נמצאת ההיסטוריה של השיטה. וכפי שאתה בעצמך הסברת, זהו המקום שצריך לעניין יותר את החוקרים, המתעניינים בהיסטוריה ותרבות ופחות את המתאמנים בפרקטיקה (לפחות בשלבים ראשונים). אני מקווה שעכשיו זה יותר ברור. אמיר
 

chataka

New member
חחח.. גוטמן אתה מצחיק

מה יכול להיות פחות סביר מהשראה? זה הדבר הכי בלתי סביר שיש או לפחות אחד מהם
 

Tonjin

New member
chataka, גם את כמו אמיר מהרת

מידי לעשות את הקפיצה בין 'מיתוס מכונן' ל'השראה'.... לא אותו דבר!
 

isaacl

New member
מסכים

לצערי באמת לא מדובר על מקורות השראה אלא על נטייה מצערת של אמן רציני מאוד (במקרה הזה אני כן מכיר אותו) לשרלטנות. לדעתי צריך להבחין בין מקורות השראה לבין אמנות מגוייסת. כאשר אמן, ואני מתכוון לאמן בכל תחום, יוצר ומחדש, וכששואלים אותו מהם מקורות השראתו, והוא מצביע מתוך מודעות עצמית, על יהדות, בודהיזם, תאואיזם או חוויות ביבים, הרי זה משובח. מקורות אלה והמודעות עלהם רק מעניקה עומק לאמנות. אולם כאשר אמן מנסה להשתמש במקורות אלה כמודל, והוא מעתיק בצורה מכניסטית או צורנית מהם את אמנותו, אין זו השראה אלא חוסר השראה. במקרה הזה מדובר בטכניקות התקפה היונקות מצורת האותיות העבריות ומסיפורי בדים על שבטי ישראל. אפילו כהשראה מדובר במקרה הטוב במקור השראה ילדותי מאין כמוהו. חבל שאמן ברמה שלו התדרדר לסיפורי הבלים שכאלה, ובאמת מדובר באחד מאמני הלחימה הרציניים ביותר שיש בארץ. למרות זאת, אני ממש לא חושב שצריך להצדיק כל שטות. אפילו לא כש"מקורות השראתו" הם הקבלה ומקורות היהדות. יצחק
 

אלישיר

New member
ללא נושא

בעזי"ת בזמונ היה עוד שירשור על זה בפורום, ושם אמר גיל-הפקידו-קוקסול את הדברים הבאים: "אני חושב שלעם ישראל היו יכולות מעבר למה שאנו רגילים לראות כיום, גם בקנה מידה של הטובים היותר בעולם. הם לא הגיעו לטיפת היכולת של גיבורי ישראל דוגמת יהושע בן נון, אבימלך בן ברק, שמעון ולוי שהיו בני 13 ו-14 כשהרגו 10000 מאנשי שכם כנקמה על אחותם דינה, דוד וגוליית, שמשון הגיבור, אבנר בן נר, יואב בן צרויה, גדעון, ועוד ועוד רבים שמביא יוסיפון. הם היו מומחים בחרב, יד ריקה, היו מנפצים סלעים, והיו מביסים צבאות שלמים כבודדים. השאלה היא איך הם עשו זאת ? גם אני לא נוטה להאמין שיש קשר בין יהדות ואומנות לחימה, אבל העובדות מדברות בעד עצמן, ויש לחקור אותן. אני לא מכיר כל כך טוב את אביר (מאחורי רק כמה עשרות שעות אימון בשיטה), אבל ללא ספק, אביר לא מתיימרת לשחזר בדיוק את מה שעם ישראל עשה, זהו רק שחזור עם סמלים יהודיים, בשפה עברית, וזה שלנו מבלי להיות כפוף לגוי זה או אחר בקבלת תעודות, חגורות ודרגות שאין להם שום משמעות בעיני. זה בדיוק כשם שוו שו זהו רק ניסיון לשחזר את מה שעשו נזירי שאולין, עם סמלים בודהיסטים, ולך תוכיח מה בדיוק היה שם. ההבדל הוא שמאסטר סופר לקח את הידע הרב שצבר במשך כל שנות חייו באומנויות לחימה שונות (בעיקר קוריאניות), ניתח את הטכניקות ואת המכניקה העומדת מאחוריהן, את המגבלות של הגוף ואיך לנצל אותן טוב יותר. הוא בנה טכניקות חדשות המבוססות על היכולות והמגבלות הביומכניות שלנו. מהיבט זה, ניתן לומר שהוא אכן המציא את הגלגל מחדש, הבעיטות שונות, טכניקות הידיים, בריחים נעשים באופן שונה מאוד, אין כמעט תפיסות לבריח. השיטה מבוססת על יעילות נטו, כולל טכניקות "מלוכלכות" מאוד. האם חשבת פעם מדוע אתה נותן אגרוף כפי שאתה נותן אותו ? (מבלי להתייחס לשיטה שלך). האם חשבת אם יש דרך אחרת יותר יעילה לבצע בעיטה קדמית למשל ? או צידית ? מבלי להביע דיעה בכלל לכאן או לכאן." ורק עוד משהו אחד: בזמנו דיברתי עם מאסטר סופר והשתמע לי שאין קשר אביר ובין קבלה, חוץ מפלוסופית חיים כללית. שאלתי גם תלמיד חכם חשוב ויודע ח"ן, וענה לי שאין ממש אפשרות שיהיה לאותיות שימוש לחימתי.
 

isaacl

New member
אם שאלת תלמיד חכם

חשוב ויודע ח"ן, מי אני שאתווכח. על אחת כמה וכמה ששוחחת עם הגבורה בעצמה - יהושע סופר. הוא באמת לוחם רב כוח וידע.
 

אלישיר

New member
על אחת כמה וכמה טוב וכפולה ומכופלת.

בעזי"ת לא ירדתי עד תומי, האם חצי הגיבור השנונים הופנו לעברי, או אל אותו ת"ח, או שמא אל מאסטר סופר. אם כלפי, אדרבא, מקסימום אם כאן אתה טועה, יש מספיק דברים שבהם לבושתי יהיה צדק בשנינות. אם כלפי אותו ת"ח, תנוח עליך דעתך שאתם הרבנים מבזים אחד את השני, ומה באתם לעשות זאת ברשותי. ואם כלפי יהושע סופר; אולי הוא הגבורה שלך -לא שלי, אם כל כמה שכל הסופרלטיבים לגבי יכולת הלחימה שלו יהיו קרובים למציאות. בזמנו רצית לודא, האם יש קשר בין יהושע סופר, ובין הדברים שנתגלגלו לידי, ומצאתי שלא רק שאין כלל קשר, אלא שכפי שאומר גיל, הטכניקות ואף הפילוסופיה ה'רוחנית' שמסביב אין מקורן ביהדות, אלא הן יותר 'העתק- הדבק' וחפש את המשותף. לגבי אותיות, אל תשכח שיש דבר בעולם שנקרא כוונות, ומי שאינו יכול לכוון אותיות לנגד עיניו, יכול להעזר בשירטוטן בידיו כדי לכוון שמות. וזה עוד ממה שאמר לי אותו ת"ח, שמקור ההרגשה שנותן שירטוט כזה הוא בכונה ולא בתנועה. ואביר? אני חושב שבלעדי ההקשר הקדום, הרעיון יכול להיות נחמד מאוד.
 

orii

New member
כבוד

אמיר כתב: "כבוד הוא אחד העיקרים של כל אמנויות הלחימה" איך זה קשור אני בכלל לא מבין זאת. אני אשמח אם תסביר. מה שכן מתקשר לי: עודף כבוד עצמי גורם בעיות.
 

Tonjin

New member
משטרת המחשבות עובדת כאן חזק לאחרונה

די, מספיק עם ה-PC... נמאס!! השאלה לגבי המקורות ורצינות של שיטה היא מקובלת ורצינית, תשובה של בואו ולא נדבר על זה, כי אולי, רק אולי- מישהו עלול להגיד משהו לא יפה על מישהו אחר היא, איך לומר? - קצת פחות רצינית.... זה גם מוביל מהר מאד למצבים של 'בואו נמחוק הודעה של מישהו', הוא חדש כאן, פרסם את הכתובת של החנות שלו וכבר לא ענה 24 שעות... או למצבים כמו 'מצטער, אני מכיר את המורה ביה"ס ששאלת עליהם - אבל אני ממש מעדיף לא לענות, יש לי כבוד....' (במקום לשלוח מסר אישי עם תשובה, במידה והיא כזו שאי-אפשר לכתוב אותה כאן בפורום) למה "לא לדון בכישוריו של מורה ספציפי"...? כל עוד זה נעשה בגבולות המקובלים, במה זה שונה מלדון במסעדה שנהנית בה ובכישוריו של השף (דוגמא מצויינת כי גם כאן ישנם אנשים שהקדישו את כל חייהם וכשרונם לבישול לעומת כאלו שנכנסו לעסק 'כי הוא נראה רווחי' או כי זו הייתה הזדמנות לעשות קצת כסף מהצד). מדוע מותר להחליף דיעות על כישורים של מרצה באוניברסיטה ולא על אילו של מורה לאמנויות-לחימה? לדעתי לא לעניין, אחד הנושאים בבסיסה של האינטרנט הוא חופש ביטוי וביקורת וחלוקת מידע... מן הסתם יש נושאים 'חמים' יותר ופחות - כאלו שנוטים יותר מאחרים להתפתח בצורה מסוימת. להמנע מהם כליל ולמחוק הודעות או לגדוע שרשורים בגללם (כפי שנוטה לקרות כאן לאחרונה) זה בפירוש לא לעניין. הטיפול בהתבטאויות קשות או לא ראויות ראוי לו שיתבצע ברמת הפרט, אותו אינדיבידואל שכתב את ההודעה הספציפית, אין מקום לצנזור הודעות או נושאים לפני שזה קרה... אם כל הכבוד שאני רוחש לך ולדוד ולהרבה מן הכותבים כאן אני נאלץ לחזור לכותרת: "משטרת המחשבות" אכן עושה שעות נוספות בפורום לאחרונה וגם אנשים שאני מכבד הייתי מעדיף שלא יתעסקו לי עם המחשבות בכזו צורה..
 

orii

New member
אמיר יש כאן שאלה יותר כללית

שכבר הרבה זמן רציתי לשאול אותך בהקשר לדברים שכתכת ואני מנצל את הציטוט הזה שלך "כבוד הוא אחד העיקרים של כל אמנויות הלחימה" כדי לנסות להבין למה הכוונה. כאמור אני לא מבין את הקשר בין כבוד לאומנויות לחימה.
 

amir_aikido

New member
לא בטוח שאוכל להסביר

זו אכן התפיסה היפנית של אמנויות הלחימה: "מתחיל בכבוד ומסתיים בכבוד" אמנויות הלחימה היפניות צמחו מתוך תרבות שבה הכבוד היה חשוב יותר מהחיים של האדם. ושרידים מהתפיסה הזו, על חשיבותו של כבוד המתאמן עמך, המורה וכו' נשארו נטועים עמוק בתוך השיטות. אמיר
 

orii

New member
בכל זאת?

אולי לא עכשיו אז אולי בהזדמנות תכתוב... מאוד מעניין אותי איך תפיסת הכבוד היפאנית קשורה לפנים שונות באימונים שלך היום.
 

amir_aikido

New member
מאוד בקצרה

הקידה בתחילת ובסוף כל אימון,בעליה על המזרון ובירידה ממנו - אמורות להוות ביטוי חיצוני לכבוד שאתה נותן למועדון שלך. טקס פתיחת האימון כולל גם הוא קידה למורה - כביטוי לכבוד שאתה רוחש לו ול
שאתה חש כלפיו על שהוא מלמד אותך. הקידה לכל מתאמן שמתתילים/מסימים לתרגל איתו - יש לה משמעות של מתן כבוד ואמון באותו האדם. אני מצטער, אני מרגיש שאני לא אצליח להעביר זאת בצורה טובה
אמיר
 
למעלה