שימי היקר
לבי לבי על מה שאתה עובר. זה מצב מאד קשה ולפי מה שאתה מתאר יש לי הרגשה שההורים שלך לא ממש יודעים מה לעשות. אני בטוחה שההתנהגות הזו ממש לא אומרת שפתאום לא אוהבים אותך, הם בטח מבולבלים נבוכים ואולי אפילו מבוהלים. אני לא יודעת מה היחסים בינך לבין אחיך אבל אולי כדאי לך לדבר איתו בתור שלב ראשון, אולי לספר לו. לא כתבת בן כמה אתה ובן כמה אחיך, האם אתה נער או בוגר. אולי כדאי לך לשוחח איתה לבד, אתה מספר שהקשר בינכם קרוב והיא בודאי כרגע אולי נבוכה, בטח דואגת לך מה עובר עליך. הרגעים האלה מאד קשים, גם לילדים שיוצאים מהארון וגם להורים, ההתחלה מאד מבהילה, מבלבלת, אני מזמינה אותך להכנס לאתר שלנו ולקרוא שם על התהליכים שעוברים על ההורים ועל הילדים, אני כמובן ממליצה מאד שאמא שלך תגיע לתהל"ה או לפחות תתקשר בטלפון. אל יאוש, הם לא נטשו אותך, בסופו של דבר הם יצטרכו להתמודד עם הנושא גם אם כעת אולי הם מנסים להדחיק או להתעלם. טוב שאמרת את מה שאמרת, גם אם לא הגיבו הם בטוח הקשיבו. אני תמיד ממליצה לילדים במצבים כאלה לדבר, לדבר, לדבר. אין דרך אחרת. בהצלחה דליה