שלום!

karen17

New member
שלום!

שלום לכל חברי הפורום, אני חדשה בפורום הזה, וכנראה שנכנסתי עכשיו יותר בשביל לשפוך את הלב עם כל הדברים שאצורים בו... אני בת 17 וחצי, ולפני כשלושה חודשים איבדתי בפתאומיות את אבא שלי... אני לא הייתי בארץ כשהדבר קרה הייתי בארה"ב אצל משפחה, והובהלתי לארץ על סמך ידיעה שהוא במצב קשה ו-"שיהיה בסדר"... כמובן אלו היו מילות עידוד והרגעה כדי שקודם כל אגיע לארץ בשלום ואז יספרו לי את האמת. אני הייתי אופטימית כיוון שאבא שלי היה אדם בריא וחזק, ולא סבל משום מחלה שהיא ונכנסתי לשוק מוחלט כששמעתי שנפטר מדום לב. אני עדיין זוכרת את התמונה שלי ושלו מתחבקים בשדה התעופה בפעם האחרונה כשהוא מאחל לי טיסה טובה... ולצד זה אני לא יכולה לשכוח איך הוא עטוף בסדין הלבן...... זה קשה, לא מפסיקים לחשוב על הדברים האלה... אני לא מפסיקה לחשוב, ומצד שני אני מתעלה על עצמי מדי פעם ויודעת שאני חייבת להיות חזקה... אני תלמידת כיתה י"ב עכשיו, ציפיתי מעצמי לכ"כ הרבה דברים, ושאיפות אבל כרגע אין לי מוטיבציה להמשיך בייחוד שאני מרגישה שהכל חומק בין הידיים. ששום דבר לא מצליח כמו שהצליח פעם...הייאוש ממהר להגיע בכל פעם שקשה קצת יותר... מכל מקום,כנראה שאי אפשר ממש להגיב להודעה שלי, אבל אני פשוט מרגישה יותר טוב שהוצאתי את הכל לאנשים וירטואלים שמקשיבים לי... כי משום מה דווקא עם אנשים שיותר קרובים לי קשה לי לדבר... היה נחמד לשתף אתכם בהרהוריי.... מבדויה...
 

גרא.

New member
karen17,../images/Emo24.gifכדי להעניק לך מעט

חום,מעט כוח..קשה כל כך לאבד אבא בכלל, בוגיל 17 בפרט, כאשר הוא כל כך נחוץ,וכל כך חסר..קשה עוד יותר לחיות באי וודאות,בחשש נורא בדרך מהארץ לכאן, כדי לשמוע את הבשורה המרה..לבטח ישבתם שבעה,כדי לעכל מעט את תחושת האובדן..אבל לך עדיין,ואולי עוד שנים רבות, יהיה קשה לעכל ולקבל את חסרונו..תמונת הפרידה כשהכל בסדר,והתדהמה נוכח אבא עטוף לבן,מוכרת גם לי ועד היום חרוטה בזכרוני ..אלא שעם הזמן, התמונה אינה מיטשטשת, אלא עולה פחות ופחות,לעיתים ברגעי בדידות,עצב.בימי זכרון..כל אחד ורגשותיו עימו.. לכן טבעי שאת אחרי שלושה חודשים, תחזרי למחשבות, לתמונות הקשות,לזכרונות לרגשות,,וטבעי למדי,שכשזה קורה,אין לך "ראש" ללמוד,את מאבדת יותר ויותר את המוטיבציה ללמוד בשל כך..למרות שאת יודעת שאת חחיבת להיות חזקה..ואת עומדת בפני חלק מבחינות הבגרות..אין מספיק, אולי בכלל לא, מילים היכולות לנחם..אבל רציתי רק שתחשבי על כך, שאביך,זכרו לברכה,אם היה חי, היה רוצה שתמשיכי ללמוד, שתצליחי ללמוד, שתסיימי את הבגרות..שתלכי לצבא..ובכלל שתמשיכי בחייך כמיקודם..על רקע האסון שקרה לכם.דומה כי דווקא בהתמקדות בלימודים, אולי אפילו בצורה אובססיבית, יהיה לך קל יותר להתמודד עם מותו של אביך..ועם תחשבי על כך שאת עושה את זה בשבילו, כאילו זה נכתב בצוואתו..לא תהיה לך יותר סבה ליאוש, אלא דווקא לתקווה.היי חזקה!!
 

inbal76

New member
../images/Emo24.gif אין מילים לומר לך.

הלוואי שידעתי איך לנחם. משתתפת מאוד בצערך!
 

karen17

New member
תודה....

תודה על התגובות והתמיכה! אני נתקלת בהמון סיטואציות שבהן אני חושבת מה היה אומר אבי אילו היה בחיים... ואני מנסה ללכת לפי רחשי ליבי. אני יודעת שאבא שלי היה איש חזק, שלא נוטה להשבר ואני לפחות שמחה שלמדתי ממנו במשך 17 שנים הרבה דברים שמסייעים לי להתמודד עם ההלם הזה עכשיו... תודה על ה"אוזן הקשבת", מי ייתן שיהיה לכולנו חיים שקטים יותר...
 
למעלה