mix.
האפשרות שלא ציינת.-mix אני מורכב מהרבה מאפיינים שלקוחים משניהם גם יחד, וזה בעצם מהווה עוד מכשול בדרך שלי להבנת ובניית ה'אני' האמיתי שלי. עם חברים אני בהחלט משתדל להיות הטיפוס הנותן, ולתת את המילה הטובה והעידוד מתי שצריך, ומאידך גיסא אני גם מאוד ציני ועוקצני, אמנם, לא עד כדי השפלות, אבל יש בי ציניות שלמדתי מאוד לשנוא בתוכי.כמו שאמרתי-mix. אני מנסה כמה שיותר להטמיע בעצמי את מידת החשיבות של ההבנה והאהבה כלפי הזולת וכלפי בני המשפחה, זה קשה, אבל איך אומרים, לאט לאט. נכון, אני מודע לדברים ומשתדל להסתכל על המצב כמה שיותר ב'משקפיים המתאימות', ואני מנסה לעבוד על עצמי, ולשמור על איזון. יש לציין כי אימי אינה מגלמת את הדמות המוכה מכל הסרטים שהיא חוטפת וסותמת את פיה, יש לה איזשהי מילה, אבל רק עד שהוא נכנס לעצבים, ואז היא פשוט משתדלת להבליג ולספוג. בקיצור, מה שאני רוצה לאמר זה שאני לא המשך של אחד מהם, אלא אני תרכובת של שניהם. וקשה ליצור את ה'אני' הטבעי העצמי שלי. "בכל מקרה: לא גדלת בבית טוב. קיבלת יחס שלילי. הערכתך העצמית נמוכה. גם אם אתה יודע בשכלך שהבעיה באביך, הרי שבכל אותן השנים בהן קיבלת יחס שלילי חילחלה בתוכך ההרגשה כי משהו אצלך לא בסדר. כי אתה הוא זה שאשם."- נכון מאוד! ממש ככה. זה בדיוק מה שאני מרגיש ומה שאני רוצה להתמודד איתו ואין לי איך. אז את אומרת טיפול פסיכולוגי, לא יודע, קשה ורע לי עם זה. באיזשהו מקום בתוכי, בגלל השם שיש ל"טיפול פסיכולוגי", אני חושב שרק ארגיש רע אם אדע בעתיד שהזדקקתי לאחד כזה. אני יודע שזה יכול להיות סתם "אגו" מטופש, אבל זה המצב. ונוסף על זה, יש בי איזה קטע כזה של להתמודד עם הדברים לבד, ז"א, כחלק מתהליך הבניה שלי, אני משתדל לסגל לעצמי כמה שפחות "תלות בדברים חיצוניים" (טיפול פסיכולוגי בהחלט עונה על הגדרה כזאת אצלי). זאת מן דרך שאני רוצה לסגל לעצמי בתור "דרך חיים". אני מודע לכך שזו דרך מסוכנת שהביאה הרבה מטובי לוחמינו ל"מחלה הקשה", ביחידה מסוימת בצבא, וע"כ אני משתדל לשמור על האיזון ואיפה שבאמת צריך עזרה, לקחת אותה. כרגע ב"ה אני לא חושב שאני נמצא בשלב של "באמת צריך עזרה", אלא אני צריך רק כמה ישורים קטנים בנפש שניזוקה. שוב, אני יודע שזה די מטופש, אבל כך הם הדברים, ואני חושב שזה גם די טבעי שאני אחשוב לעצמי ככה. ואז, אם כך, נשאלת השאלה, "אז מה אתה בכלל מגיע לכאן אם אתה לא מוכן לתת לאחרים לעזור לך?" תשובתי היא, שקודם כל כן עזרתם לי, גם אם לא התכוונתי ללכת אל טיפולים מסוג אלה, לפחות עכשיו אני מכיר אותם. ודבר שני, שאני חשבתי שתינתן תשובה יותר בכיוון של "ניתוח אופי מקוצר"(זאת גם הסיבה שכתבתי די באריכות בהודעה הקודמת, כדי שניתן יהיה לדלות יותר פרטים עלי, ע"י מומחה לדבר) והעלאתו על הכתב, כמו הקטע שציטטתי כאן לעיל מהודעתך (של ה"אורחת"). ובנוסף לניתוח האופי הזה אולי כל מיני טיפים קטנים להתמודדות עם המצב הזה שלי. בכל אופן, תודה רבה לכל מי שמתייחס והתייחס.
האפשרות שלא ציינת.-mix אני מורכב מהרבה מאפיינים שלקוחים משניהם גם יחד, וזה בעצם מהווה עוד מכשול בדרך שלי להבנת ובניית ה'אני' האמיתי שלי. עם חברים אני בהחלט משתדל להיות הטיפוס הנותן, ולתת את המילה הטובה והעידוד מתי שצריך, ומאידך גיסא אני גם מאוד ציני ועוקצני, אמנם, לא עד כדי השפלות, אבל יש בי ציניות שלמדתי מאוד לשנוא בתוכי.כמו שאמרתי-mix. אני מנסה כמה שיותר להטמיע בעצמי את מידת החשיבות של ההבנה והאהבה כלפי הזולת וכלפי בני המשפחה, זה קשה, אבל איך אומרים, לאט לאט. נכון, אני מודע לדברים ומשתדל להסתכל על המצב כמה שיותר ב'משקפיים המתאימות', ואני מנסה לעבוד על עצמי, ולשמור על איזון. יש לציין כי אימי אינה מגלמת את הדמות המוכה מכל הסרטים שהיא חוטפת וסותמת את פיה, יש לה איזשהי מילה, אבל רק עד שהוא נכנס לעצבים, ואז היא פשוט משתדלת להבליג ולספוג. בקיצור, מה שאני רוצה לאמר זה שאני לא המשך של אחד מהם, אלא אני תרכובת של שניהם. וקשה ליצור את ה'אני' הטבעי העצמי שלי. "בכל מקרה: לא גדלת בבית טוב. קיבלת יחס שלילי. הערכתך העצמית נמוכה. גם אם אתה יודע בשכלך שהבעיה באביך, הרי שבכל אותן השנים בהן קיבלת יחס שלילי חילחלה בתוכך ההרגשה כי משהו אצלך לא בסדר. כי אתה הוא זה שאשם."- נכון מאוד! ממש ככה. זה בדיוק מה שאני מרגיש ומה שאני רוצה להתמודד איתו ואין לי איך. אז את אומרת טיפול פסיכולוגי, לא יודע, קשה ורע לי עם זה. באיזשהו מקום בתוכי, בגלל השם שיש ל"טיפול פסיכולוגי", אני חושב שרק ארגיש רע אם אדע בעתיד שהזדקקתי לאחד כזה. אני יודע שזה יכול להיות סתם "אגו" מטופש, אבל זה המצב. ונוסף על זה, יש בי איזה קטע כזה של להתמודד עם הדברים לבד, ז"א, כחלק מתהליך הבניה שלי, אני משתדל לסגל לעצמי כמה שפחות "תלות בדברים חיצוניים" (טיפול פסיכולוגי בהחלט עונה על הגדרה כזאת אצלי). זאת מן דרך שאני רוצה לסגל לעצמי בתור "דרך חיים". אני מודע לכך שזו דרך מסוכנת שהביאה הרבה מטובי לוחמינו ל"מחלה הקשה", ביחידה מסוימת בצבא, וע"כ אני משתדל לשמור על האיזון ואיפה שבאמת צריך עזרה, לקחת אותה. כרגע ב"ה אני לא חושב שאני נמצא בשלב של "באמת צריך עזרה", אלא אני צריך רק כמה ישורים קטנים בנפש שניזוקה. שוב, אני יודע שזה די מטופש, אבל כך הם הדברים, ואני חושב שזה גם די טבעי שאני אחשוב לעצמי ככה. ואז, אם כך, נשאלת השאלה, "אז מה אתה בכלל מגיע לכאן אם אתה לא מוכן לתת לאחרים לעזור לך?" תשובתי היא, שקודם כל כן עזרתם לי, גם אם לא התכוונתי ללכת אל טיפולים מסוג אלה, לפחות עכשיו אני מכיר אותם. ודבר שני, שאני חשבתי שתינתן תשובה יותר בכיוון של "ניתוח אופי מקוצר"(זאת גם הסיבה שכתבתי די באריכות בהודעה הקודמת, כדי שניתן יהיה לדלות יותר פרטים עלי, ע"י מומחה לדבר) והעלאתו על הכתב, כמו הקטע שציטטתי כאן לעיל מהודעתך (של ה"אורחת"). ובנוסף לניתוח האופי הזה אולי כל מיני טיפים קטנים להתמודדות עם המצב הזה שלי. בכל אופן, תודה רבה לכל מי שמתייחס והתייחס.