שלום!

[Tomer 123]

שלום!

אחרי תקופה ארוכה של העדרות, חזרתי! קראתי את הדיונים האחרונים, כולל דיון "מה היה קורה אילו" (שאני ניסיתי לעורר, בהצלחה פחות גדולה ובאופן פחות מלהיב) לפני כמה זמן, והייתי מגיב על כמה דברים שם אם זה היה רלוונטי. גם את המאמרים האחרונים היה כיף לקרוא, והלוואי שימשיכו לצוץ ככה עוד מאמרים מרתקים כאלו. ולי יש גם דיון קטן לפתח: אם הייתם יכולים לחזור לרגע אחד, רק לרגע אחד, בהיסטוריה של הרוק, איזה רגע זה היה?

 

[country joe]

1965

ג'ורג' האריסון לדייויד קרוסבי: "היי דייויד מה זאת הגיטרה המצחיקה הזאת? למה יש לה כדור ענק על הצוואר?"

 

[The Hairy Chicken]

1967

המוסיקה מתחילה להתפתח. אני אהיה שם כשהדורס הראשון יצא, כשזפלין יוציאו את הראשון. אבל הכי חשוב זה שאני אהיה בן 18 ב-69 מה שאומר שאני אלך לוודסטוק בלי בעיות עם ההורים. בקיצור אני הייתי רוצה להיות משהו כמו אבא שלי - שגדל בדיוק על המוסיקה שאני שומע עכשיו ולמרות שהוא לא הלך לוודסטוק הוא היה במספיק הופעות שוות.

 

[קיר קמט]

כבר עשינו כזה פעם

*מרגיש ותיק*

 

[OzzzzzY]

1969

חלום להיות בוודסטוק הגדול מכולם!!!

 

[הניבלונגים]

וודסטוק

אחד השקרים המוסכמים של עולם הרוק הוא בוודסטוק הופיעו כל השמות הגדולים של הסיקסטיס, אז נכון היו שם כמה שמות ענקיים שנתנו מופעי ענק: הנדריקס, המי, ג'ניס ג'ופלין (שמשום מה לא מופיע בתקליט), סנטנה, קרוסבי סטליס נאש ויאנג, בוב דילן, ג'פרסון אירפליין והגריטפול דד, אבל אם תשימו לב טוב, לא הייתה שם (חוץ מהמי) אף להקה בריטית, לא הסטונס, לא הביטלס, לא הזומביז, לא cream, לא היארדבירדס, לא פינק פלוייד, לא דונובן ולא הפאסיס, גם כמה מהלהקות האמרקאיות היותר גדולות לא היו שם: הדורס, love ואם זיכרוני אינו מטעה אותי גם הבירדס לא הופיעו, שלא לדבר על איירון באטרפלי או בלו צ'ייר. וודסטוק היה כנראה מאוד כיף למי שהיה שם (אם כי אני בספק אם מי מהם זוכר את זה, או זכר את זה למחרת), זה גם היה אחד הפסטיבלים האחרונים בהם לא הייתה הפרדה ממשית בין הקהל לאומנים והכל היה באווירה פתוחה ונעימה, אבל, וודסטוק לא היה הפסיטיבל הגדול מכולם, לאחד האמרגנים היה את השכל להגיל מעל הבמה שמדובר בקהל הכי גדול שהתאסף אי פעם, זה כנראה הגזמה פראית אבל כמו ה 400000 בהפגנה נגד מלחמת לבנון גם זה יהיה חלק מהזיכרון הקולקטיבי, אישית הייתי מעדיף להיות במונטרי, או באי וויט שם היה הרכב מגוון יותר ולפחות במונטרי נדמה לי שהייתה גם אווירה תמימה יותר (אגב אם מישהו מחפש DVD של הופעות חיות בהחלט כדאי לנסות להשיג את Monterey Pop) ועם כל זה, אם הייתי יכול לחזור היום לוודסטוק הייתי עושה את זה בלי לחשוב בכלל

 

[pink floydror]

איזה וודסטוק?!

קחו אותי 9 שנים אחורה בבקשה, לפולס של פינק פלויד!!....אךךךךך.. למי שראה את זה בווידאו/DVD , האין זה אחד המופעים המרהיבים ביותר שאי פעם עלו?!

 

[The Hairy Chicken]

לא מת על פולס

הופעה לא רעה אבל אם כבר פלויד אז יש את live at pompeii ו-live animals. הופעות מעולות

 

[comfortably pink]

מה זה live animals?

 

[The Hairy Chicken]

איזה בוטלג שאני מכיר

לא בטוח שקוראים לו באמת ככה. ככה אני קיבלתי אותו (קניתי באיטליה). אבל האמת היא שההופעה הכי טובה של הפלויד שאני מכיר זה good morning folks מ-1970. astronomy domine, fat old sun, cymbaline, the embryo, atom heartmother suite, biding my time pt. 2, pink blues. ההופעה האהובה עלי של הפלוידים.

 

[pink floydror]

מממממממממממממממ..

אתה יודע מה?!, צודק לא חשבתי על זה, פומפיי יותר חודר ללב!..הלוואי להיות הקהל היחיד שם!!!

 

[גדי שבת]

ואם כבר ניפוץ המיתוס

אז אפשר להטיל ספק גם לגבי מידת ההנאה. פקקי תנועה אדירים, חוסר ארגון שנבע מהערכה לא נכונה של מספר האנשים הצפוי להגיע, ומכאן גם לחצים אדירים על הכניסות עד כדי כך שאחת הגדרות התמוטטה ובאותו שלב הפסטיבל הפך להיות פסטיבל חופשי (כלומר היו ששילמו והיו שלא). ביום השני (נדמה לי) ירד גשם זלעפות שגרם להפסקת ההופעות ולניסיונות לא ריאליים למצוא מחסה. כך שיכול להיות שהיו גם שלא נהנו בוודסטוק. אבל הפסטיבל הפך למיתוס. למה? כמו במקרים אחרים לא תמיד ברור מדוע אירוע אחד הופך למיתוס ואילו אירוע דומה אחר לא זוכה לכך. אבל הנה מספר סיבות אפשריות: 1. אולי בגלל מספר הצופים הרב שנתפס כרב ביותר (חשוב כיצד זה נתפס כמה היו באמת, בדומה להפגנת ה- 400 אלף). 2. אולי בגלל שהפסטיבל הוסרט לסרט מוצלח יחסית לסרטי פסטיבלים אחרים. מוצלח גם משום שנעשה בו שימוש באפקטים קולנועיים חדשניים יחסית (מסך מפוצל, עין דג, צילום אוויר) וכן משום שבסופו של דבר היה בפסטיבל דרמה מסוימת שנבעה מהבלגאן, הגשם וכו', דרמה שהוסיפה עניין לסרט. 3. אולי משום שמספר חודשים לאחר התנפץ החלום של כינוס מאות אלפי בני אדם ללא אלימות, כאשר באלטמונט נרצח אחד הצופים על ידי אנשי האבטחה, אירוע שזעזע את עולם הרוק בזמנו והפך אף הוא למיתוס, כאירוע המסיים את שנות השישים. לגבי האמנים המשתתפים - טוב, ברור שלא כולם הופיעו אבל זה בלתי אפשרי כמובן. לא היה פסטיבל בו "כולם" הופיעו. אבל עדיין יחסית לפסטיבלים אחרים – רשימת המופיעים בוודסטוק בהחלט מרשימה. אם כי מסכים שהיו פסטיבלים לא פחות מוצלחים בסוף שנות השישים.

 

[גדי שבת]

תיקון:

חשוב כיצד זה נתפס *ולא* כמה היו באמת

 

[ערןלוי]

בוב דילן לא הופיע בוודסטוק...

הוא גר באיזור אמנם, אבל הוא לא הופיע שם. אגב, הוא לא העריך במיוחד את כל התרבות ההיפית. הוא גם מעולם לא כתב שיר נגד מלחמת וייטנאם, או נגד מלחמה כלשהי. ולאב היו הרבה אחרי השיא שלהם באוגוסט 69...(הם היו קיימים בכלל עדיין?)

 

[HelterSkelter1]

מה??

מה עם "Masters Of War" למשל? האם הוא לא נכתב כנגד מלחמה? (נגד המלחמה הקרה) או "Blowin' In The Wind"? למרות שהשיר הזה הוא אנטי מלחמתי בלבד, אפשר להגיד שהוא בהחלט כזה.

 

[HelterSkelter1]

"למרות שהשיר הזה הוא *לא*..."

 

[ערןלוי]

דילן

Masters of War, גם אם אפשר לדלות ממנו רגש אנטי-מלחמתי כללי, לא נכתב נגד שום מלחמה ספציפית. השיר נכתב ב 1963. אבל זה אפילו לא משנה. שים לב - הנה מה שדילן אמר על Masters of War בשנת 2001: "There's no antiwar sentiment in that song. I'm not a pacifist. I don't think I've ever been one. If you look closely at the song, it's about what Eisenhower was saying about the dangers of the military-industrial complex in this country. I believe strongly in everyone's right to defend themselves by every means necessary." כלומר, השיר הוא על ה military-industrial complex. וזה הבדל משמעותי. הוא לא שיר אנטי מלחמתי. לגבי blowin' - אתה מבלבל בין העובדה שהתנועה נגד וייטנאם אימצה את השיר כהמנון שלה, לבין הרקע לכתיבה שלו. השיר נכתב בשנת 1962. הדבר היחיד שיש בשיר שאפשר לפרשו כאנטי מלחמתי הוא הקביעה ש"יש יותר מדי מלחמות ויותר מדי אנשים מתו". על זה אומרים - no shit. יש מעט מאוד אנשים - רובם ימנים די קיצוניים - שלא יסכימו עם הקביעה הזו. מכאן ועד התנגדות למלחמה ספציפית כזו או אחרת, הדרך ארוכה. בוב דילן אינו, והוא מעולם לא היה, ג'ון באאז. כמו שהניבלונגים אמר - הוא משורר. אגב, דילן כתב שירי מחאה, אבל הם עסקו בכל עניין זכויות האזרח. ואולי שיר המחאה הטוב ביותר שלו הוא שיר המחאה נגד שירי מחאה - my back pages.

 

[הניבלונגים]

נכון הוא לא היה בוודסטוק

אבל הוא כתב נגד מלחמות והרבה, אולי לא מחאה ספציפית כמו ברי מגוואיר או קאנטרי ג'ו מקדונלד אבל הוא כן כתב מלחמות באופן כללי, דילן הוא משורר, משוררים על פי רוב כותבים במאטפורות, דילן אולי לא התלהב מתרבות ההיפים אבל הוא בהחלט בנה של תנועת ה"ביט" אמה הרוחנית של תרבות הההיפים. בקשר ל love, ארתור ליי היה פעיל ב 69 היה לא הרכב זמני שאיתו הוא הופיע, הוא היה קצת אחרי השיא שלו, אבל אין לי ספק שהוא יכול היה תוספת מבורכת לפסיטבל (אולי ג'אם עם הנדריקס סטייל false love משנה מאוחר יותר.

 

[ערןלוי]

דילו *לא* כתב נגד מלחמות

אתה לא צריך להסביר לי שמשוררים כותבים במטאפורות. אילו שירים של דילן לדעתך הוא כתב נגד מלחמות?

 

[ערןלוי]

טעות שלי...

כתבת שהוא כתב נגד מלחמות באופן כללי. אז הוא כתב - לא הרבה, אגב, אלא מעט - נגד מלחמות באופן כללי. אוקיי. כמו שאמרתי במקום אחר, יש מעט מאוד אנשים שמסתכלים על המאה ה-20 ולא חושבים שיותר מדי אנשים מתו ושהיו יותר מדי מלחמות. אבל אם אין מחאה בשיר נגד דבר ספציפי, הוא לא שיר מחאה. הוא שיר אוניברסלי שכל אדם שפוי כמעט יכול לקבל. זה הבדל מהותי. אתה כותב: "דילן אולי לא התלהב מתרבות ההיפים אבל הוא בהחלט בנה של תנועת ה"ביט" אמה הרוחנית של תרבות הההיפים." זה נכון מאוד. אבל זה לא קשור למה שאמרתי. גם אם נגיד שתנועת הביט היא אמה הרוחנית של תרבות ההיפים - והרבה יתקוממו נגד זה - ההבדלים בין שתי התנועות תהומיים. אתה בהחלט יכול לקבל אחת מהן ולסלוד מהשניה - וזה מה שדילן עשה.