קראתי
את רוב הדברים כבר ידעתי, ומה שלא - אני יודע עכשיו. למיטב הבנתי אתם מדברים על שלושה סוגים של טרנספר. אני יעזוב את הטיעון המוסרי, כי מוסר זה דבר אישי ומה שייראה לא מוסרי לאחד יכול להיראות מאוד מוסרי לאחר. לכן אני אדבר על הריאליות של כל אחד מהפתרונות. 1. טרנספר מרצון/עידוד הגירה - זה ריאלי (ולטעמי אפילו מוסרי). אולם נקודה ההנחה של הפתרון הזה, הוא שהערבים הם איזה גזע נחות מאיתנו, שפחות אכפת להם מהאדמה מאשר לנו אכפת. זו נקודת מוצא שגוייה. אז בעוד שכמובן ניתן יהיה למצוא כאלה שיסכימו לעבור, הם יהיו מיעוט זניח יחסית לשלושה וחצי מיליון, ולכן זה לא מהווה כלל פתרון אפשרי לכל ערביי יש"ע. 2. טרנספר תוך כדי מלחמה: אני מניח שהמלחמה אליה מתכוונים היא מלחמה כוללת, נגד כמה מדינות ערב. טכנית - זה אפשרי. הבעיה, כמובן, היא שאין מלחמה כזאת באופק. מדינות ערב, בינתיים, פוחדות מישראל ולא מאמינים שהם יכולים לנצח אותה במלחמה קונבנציונלית. ובטוחני שאתה לא רוצה שישראל תהיה זו שפותחת במלחמה לא מוצדקת, שתמש כאמתלה לסילוק ערביי יש"ע. 3. טרנספר בהסכמה/הסכמים בין מדינות: זה אכן נוסה בעבר. אני אפילו לא בטוח שאין לזה סיכוי. שתי בעיות שיש עם טרנספר מסוג זה הן: ראשית, איפה תמצא את המנהיג הזה? ישראל היא מדינה פרגמטית. העם הערבי, באופן כללי, הוא עם קיצוני ופונדמנטליסטי. ברגע שיימצא מנהיג שכזה, הוא יירצח תוך דקותיים וחצי. סאדאת - שקיבל רווח עצום בעבור שלום עם ישראל (סיני), נרצח על ידי קיצוניים. והנקודה השנייה היא שאפילו אם יימצא המנהיג שיצליח לחתום על הסכם כזה ולהישאר בחיים, התושבים עצמם עדיין יסרבו ברובם לעבור לירדן ללא שימוש בכוח. ואם הם נשארים בארץ, אז איפה הטרנספר פה? העובדה שאין להם זכות הצבעה? גם כיום אין להם, למיטב ידיעתי. זהו בכלל לא טרנספר, אלא תוכנית האוטונומיה של בגין, עם קצת שיפורים. אגב, מה שתיארתי קודם הוא לחלוטין אפשרי במסגרת טרנספר, ובשביל כהנא הוא לא קיצוני מדי אלא מתון מדי.
