הערות
1. חשבת פעם שאולי "הכשלון" שלהם, היה נמנע אם הם לא היו חייבים לעמוד בדרישות של כל מפלגה, ולתמרן ולשמר את הקואליציה שלהם במצבים מאוד מסובכים? מה, אתה רוצה שהנבחרים שלך יהיו תחת מבחן, או שאתה רוצה שהם ינהלו את המדינה? אולי, אם כאשר ברק יודע שהוא נבחר לארבע שנים, הוא לא היה עושה כל יום עשרות סקרים של דעת קהל. הוא היה עושה את מה שהבטיח, ואולי אפילו נזכר בהיסטוריה כראש ממשלה טוב. אבל בגלל לחצים מכל מיני קבוצות קהל, מה שקרה זה שהוא נפל תוך זמן ממש קצר. נתניהו, למשל, אם לא היה צריך לעמוד בלחצים של המפלגות, אולי היה מתפקד הרבה יותר טוב. אגב - אדם שמתמרן את הקואליציה ממש טוב זה אריאל שרון. אתה מרוצה מההנהגה שלו? 2. כמובן שמבחינת נקודת ראייתן הסחטנות הפוליטית היא הכרחית על מנת לייצג את מי שבחר אותן. השאלה היא האם צריך לתת למפלגות של 2 מנדטים את הכוח לפרק קואליציה - שזה כוח בלתי מוגבל בפרלמנטריזם. 3. זה בדיוק עצם הענין! הציבור יהיה חייב לזוז למרכז קצת יותר, וכך גם הנבחרים. הם גם כמובן ייצגו באופן יותר נאמן את כל הציבורים. וכך ייצא שגם לפנסיונרים יהיו נציגים בפרלמנט, גם למתנחלים גם לקיבוצניקים וכן הלאה. החברה תתאחד יותר (לפחות בכל מחוז). אני חושב שזה תהליך מצויין. 4. כמובן. השאלה היא אם מחר אחד מנציגי מרצ מחליט שהוא לא אוהב את הקו שלה יותר, ורוצה לעבור שמאלה יותר (הערביות) או ימינה יותר (שינוי, עבודה, אולי אפילו ליכוד). מה שיוצא הוא שבעצם קול שהיה לטובת מרצ, הלך לעבודה או למפלגה אחרת. לדעתי זה מצב רע ובלתי נסבל. 5. מה שקרה היה בגלל שמספר האלקטורים שונה ממדינה למדינה. בשיטה של ישראל אפשר לשפר את זה, ולעזוב את כל העניין של האלקטורים. הבחירות לנשיאות יהיו ארציות, כי בכל מקרה אתה בוחר אדם באופן רובי. בארה"ב זה נובע מהגודל העצום של המדינה. פה אפשר לוותר על זה. אגב, כמו שצחי ציין, נזרקו יותר קולות משני אחוז. 6. במדד של חירות, ארצות הברית היא המדינה שבה המדינה מספקת הכי הרבה חירויות לאזרח. מה לעשות, זה המצב.