למרבה הצער
מתארכים רק מלחמות ואירועים בטחוניים. אין לך רשימת תאריכים, למשל, עם כל הגדלת ההשקעות במערכת החינוך, וכל הקיצוצים שנערכו לאחר מכן בסדרה יורדת בקצב מבהיל. אין לך גם תארוך של רמות האלימות בבתי הספר, כדי שתוכל להשוות עם רמת האלימות במקומות אחרים בעולם. אפתיע אותך - זה מכבר דווח שרמת האלימות של ילדים כלפי ילדים אחרים בישראל גבוהה בכ-60% מזו שבארה"ב (הידועה כאלימה). איני זוכר מראה מקום מדוייק (אפשר בטח לחפש בוואי נט), אבל מי שרוצה לבוא ולגדל ילדים בארץ - מוזמן. אין לך תאריכים של הקמת מתקני התפלת מיים בישראל, של הירידה במפלס הכינרת, ושל אזלת היד של הממשלות בטיפול באחד המשאבים החיוניים ביותר לקיומם של חיים באשר הם (רמז: נבנה רק מתקן אחד כזה למרות שכבר הרבה שנים אין בארץ מספיק גשם). אין לך תארוך של עלייתה ונפילתה של מערכת הבריאות הציבורית, תאריכים וסכומים של קיצוצים בתקציבי הבריאות, הטלת מס בריאות והקטנת סל הבריאות לציבור. ואין לך תאריכון מלא עם פירוט סכומים של מגוון ההקצבות לישיבות של בטלנים, ומולם תאריכון מדוייק של עלייתם של שיעורי המס בישראל, בעיקר על במגזר העובד והיצרני. כי אם היו לך, היית מבין שמה שהיה נכון ב-30 השנים הראשונות של המדינה אינו נכון יותר ב-24 שנים שחלפו לאחריהן; היית מבין שמצב בטחוני אינו מבריח אנשים מהארץ, אבל טמטום של חברה המובילה את עצמה לבינוניות - כן וכן; היית מבין מה גורם לצעירים של ימינו להרגיש
כפי שהם מרגישים; היו עיניך נפקחות להבין שאפשר לשנות אם רק נחליט שאנחנו רוצים שינוי במקום שנהדוף כל תלונה על הסף בלי מחשבה; והחשוב מכל - אם היו לך תאריכונים כאלו, לא הייתי צריך לכתוב את מה
שכתבתי כאן, כי היינו בוחרים לשם שינוי באיכות החיים שלנו, ולא מנציחים את הבינוניות שפשתה אצלינו בעשורים האחרונים.