שלום,
כמו שציינתי בהודעה או שתיים מתחת, אני מכורה. זה מתבטא בזה שאני מעדיפה לשבת ולבהות במסך מאשר לצאת, זה אומר שאני מעדיפה להיכנס לפורום הכי נידח והכי (ברחה לי המילה) רק לא לצאת מהרשת. אני מוצאת את עצמי נכנסת במצבי מצוקה לצ´ט ומדברת שם עם אנשים שאני "מכירה" בתור דמות בצ´ט בלבד, ומעדיפה אותם על פני החברים המציאותיים שלי. גם עם החברים שהכרתי בצ´ט ועם הזמן הפכו לחברים גם במציאות אני מעדיפה לעיתים קרובות לדבר ברשת. מחכה לשעות הקבועות שאני יודעת שהם נכנסים במקום פשוט להרים טלפון. המצב הזה נמשך כבר ארבע שנים, ועם הזמן והמודעות אני מצליחה לצמצם את הכניסות שלי, ביקשתי מחבר שלי שלא יוותר לי כשברגע האחרון אני מבקשת לבטל יציאה, אני משתדלת לא להיכנס לרשת בזמן העבודה (מה שממש לא הולך לי בזמן האחרון) ועוד כל מיני כאלה. בחודש האחרון אני בכלל נכנסת המון לרשת. והמצב הידרדר עוד יותר, כשהתחלתי לבדוק מייל כל עשר דקות. זה משהו שלא היה קודם. אני מקשרת את ההידרדרות הזו למצב הלחוץ והנרגש שאני נמצאת בו כרגע, אבל לא יכולה שלא לתהות האם אני פשוט משתמשת במצב הזה כתירוץ לוותר לעצמי.
כמו שציינתי בהודעה או שתיים מתחת, אני מכורה. זה מתבטא בזה שאני מעדיפה לשבת ולבהות במסך מאשר לצאת, זה אומר שאני מעדיפה להיכנס לפורום הכי נידח והכי (ברחה לי המילה) רק לא לצאת מהרשת. אני מוצאת את עצמי נכנסת במצבי מצוקה לצ´ט ומדברת שם עם אנשים שאני "מכירה" בתור דמות בצ´ט בלבד, ומעדיפה אותם על פני החברים המציאותיים שלי. גם עם החברים שהכרתי בצ´ט ועם הזמן הפכו לחברים גם במציאות אני מעדיפה לעיתים קרובות לדבר ברשת. מחכה לשעות הקבועות שאני יודעת שהם נכנסים במקום פשוט להרים טלפון. המצב הזה נמשך כבר ארבע שנים, ועם הזמן והמודעות אני מצליחה לצמצם את הכניסות שלי, ביקשתי מחבר שלי שלא יוותר לי כשברגע האחרון אני מבקשת לבטל יציאה, אני משתדלת לא להיכנס לרשת בזמן העבודה (מה שממש לא הולך לי בזמן האחרון) ועוד כל מיני כאלה. בחודש האחרון אני בכלל נכנסת המון לרשת. והמצב הידרדר עוד יותר, כשהתחלתי לבדוק מייל כל עשר דקות. זה משהו שלא היה קודם. אני מקשרת את ההידרדרות הזו למצב הלחוץ והנרגש שאני נמצאת בו כרגע, אבל לא יכולה שלא לתהות האם אני פשוט משתמשת במצב הזה כתירוץ לוותר לעצמי.
