אוקי.. הסבר שלי
אני מאד מצטערת אם נפגעת ממני, לא זו הייתה הכוונה, להפך.
כשכתבתי את השאלה בנוגע לעיקור, זה ממש לא משום שאני תומכת בזה (ההפך הגמור הוא הנכון), אלא משום שזה נושא בעייתי ואני חושבת שאסור להתעלם מהעובדה שזה קורה, כמו שלא היינו מתעלמים אם היינו מגלים זוג הורים מתעלל, זה היה יוצר דיון! יותר מזה, אני חושבת שיש חובה לדבר על כל הדברים האלו, משום שאם הם לא נכונים, שגויים בצורה אתית, אסור להסתיר אותם, יש חובה להעלות אותם מעל פני השטח ולדבר עליהם ואולי אף לפעול למניעתם.
אני מקווה שהבהרתי פה את עמדתי האישית בנוגע לנושא.
אני, אדם שעבדתי עם ילדים מגיל 15, עכשיו בת 25, עבדתי עם ילדים בכל הגילאים ואני חושבת שחינוך זה העתיד שלנו והדבר הכי חשוב שאפשר לעסוק בו, לא יצא לי לעבוד עם חינוך מיוחד כלל. אבל, מאז שהתחלתי ללמוד, אני חייבת להגיד שהלימודים והחוויות קירבו אותי מאד לחינוך המיוחד, ואני מסוגלת היום לראות את הבן אדם לפני ה"נכות" או איך שתרצו לקרוא לזה, משום שלדעתי זו גם לא תמיד משהו שפוגע אלא יכול להיות משהו טוב. אני רואה את האדם ומעניין אותי מיהו ולא מה יש לו.
וכל זה, נוסע מהעובדה שיש לי ידע עכשיו, על מה זה כל דבר (עיכוב התפתחותי קוגנטיבי, תסמונת רט, קשב וריכוז, הפרעות התנהגות, אוטיזם וכו) ואני רק בשנה א', כלומר יש לי עוד הרבה ללמוד.
אני חושבת שאם מדברים על דברים שמפריעים לנו או שנראים לנו שגויים זו הדרך היחידה לפתור אותם.
מקווה שהבהרתי את עצמי.
שבת שלום