הבנתי, אבל אני רואה מסקנות אחרות משם
זה שאותם אנשים שלא צודקים, טוענים שהם צודקים רק בגלל שהם רוב, וגם בכוונה מתעלמים מכל ההוכחות. לא יודע איך זה במדרש, אבל בתורה הגישה היא שהרוב לא תמיד צודק, והצדק הוא דווקא אצל אנשים בודדים בדרך כלל, סיפור נוח למשל. הפרדוקס השני בבדיחה/סיפור הזה, הוא שנכון שהם רוב אבל נו אז מה? במיוחד אם האל עצמו מתערב, איך הם יכולים בכלל לחלוק עליו?. אני חושב שכל קבוצה שלא צודקת, יכולה להצדיק את עצמה רק בכך שהיא רוב, אבל זה 'רק' מספר. גם באנשים לדעתי, דין פרוטה כדין מאה. הרוב הוא לא ערבות לצדק ולא לאיכות, הרוב הוא ערבות רק לכך שהוא רוב, לכך שהרבה יותר חושבים או פועלים ככה, לא יותר מזה.