טיפטיפונית1
New member
שלום
איך מתמודדים? אני בת 18..כולם בגילי מתגייסים ורק אני לא אתגייס בגלל שיחרור. אין לי חברים,אני כל הזמן בבית,לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אין לי דברים שעושים לי כייף כמו בעבר. אני לא מוצאת משמעות לחיים. אמא שלי נפטרה ולאבא שלי יש חברה חדשה,וזה קשה. הכי כואב לי שבגיל שכולם יצאו ונהנו,ועדיין בגיל שלי כולם יוצאים ועושים חיים ורק אני יושבת בבית כמו עלובה. כולם מתקדמים לומדים והולכים לצבא ועדיין אני השונה שצריכה תמיד להיות שונה מכולם.. וגם פגשתי מישהו לפני חודשיים ומאז הוא לא יוצא לי מהראש. ואחר כל מתפלאים שאני רוצה כל היום רק לישון.. ניסיתי כל דרך אפשרית להכיר אנשים ואני לא מצליחה,אפילו לקבוצות של חרדה חברתית,וכרגיל בא משהו וזה לא מסתדר. מה יהיה? יש כזה דבר בכלל חיים טובים או יפים? כי אם כן ,נראה לי שיש להם משהו נגדי.
איך מתמודדים? אני בת 18..כולם בגילי מתגייסים ורק אני לא אתגייס בגלל שיחרור. אין לי חברים,אני כל הזמן בבית,לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אין לי דברים שעושים לי כייף כמו בעבר. אני לא מוצאת משמעות לחיים. אמא שלי נפטרה ולאבא שלי יש חברה חדשה,וזה קשה. הכי כואב לי שבגיל שכולם יצאו ונהנו,ועדיין בגיל שלי כולם יוצאים ועושים חיים ורק אני יושבת בבית כמו עלובה. כולם מתקדמים לומדים והולכים לצבא ועדיין אני השונה שצריכה תמיד להיות שונה מכולם.. וגם פגשתי מישהו לפני חודשיים ומאז הוא לא יוצא לי מהראש. ואחר כל מתפלאים שאני רוצה כל היום רק לישון.. ניסיתי כל דרך אפשרית להכיר אנשים ואני לא מצליחה,אפילו לקבוצות של חרדה חברתית,וכרגיל בא משהו וזה לא מסתדר. מה יהיה? יש כזה דבר בכלל חיים טובים או יפים? כי אם כן ,נראה לי שיש להם משהו נגדי.