שלום...

[moon light2]

שלום...../images/Emo4.gif../images/Emo29.gif

הגעתי לפורום הזה ממש במקרה, אז סליחה מראש על ההידחפות

. התחלתי לקרוא כמו תמיד את שתי השורות הראשונות בהודעת מנהל/ת אבל הפעם בניגוד לתמיד קראתי את הכל ותוך כדי הקריאה התחיל המחנק הזה בגרון. ובניגוד לתמיד,שהייתי מרפרפת על ההודעות בפורום, ישבתי וקראתי את כל ההודעות פה(בדף הנוכחי), והמחנק הזה עבר למליחות בצורת דמעות. גם עכשיו,קשה לי לכתוב. אני לא יודעת מה אני רוצה בכלל להגיד ואני בטוח אתחרט על זה שאני אשלח את ההודעה אבל יש לי הרגשה פנימית שכזו,שאני כן צריכה לשלוח אותה. אתם מדברים פה על שלמות פנימית,על השאיפה להגיע אליה אבל איך אני אמורה להאמין בזה שאני אי פעם אגיע אל השלמות הזו? איך אני יכולה להאמין בזה, שהכל מתמוטט לי ונגמר לי בין הידיים, שאין לי שליטה על מה שקורה, שבמקום להשתפר- הכל נהיה גרוע יותר ויותר? שאני חווה רק עצב, שאני מחייכת חיוכים מזוייפים? שיש בתוכי שני בנאדם: אחד כלפי חוץ שמח וטוב לב ואחד בפנים שנגמר לאט לאט ונופל לתהום בקצב איטי על מנת שאני אסבול יותר מה אני בסך הכל? ילדה ש"חגגה" זה מכבר יום הולדת 18, כביכול בוגרת, אבל אני בסך הכל ילדה קטנה. ילדה שעברה הרבה בחיים יחסית לגילה הצעיר. כל העתיד לפני לא? אז למה אני לא רואה אותו?למה אני רואה רק את השחור ששמה? יש גם ורוד לא? אומרים שיש אבל איפה הוא?למה אני לא רואה אותו? אני מנסה לעשות ככל יכולתי. אני בנאדם שמאד אוהב לעזור ולהעניק לאנשים ואני לא באה לעשות פרסומות לעצמי אבל אני כזאתי, ויודעים מה?לפעמים אני שונאת את זה! כי כל מה שאני מקבלת בחזרה זה יריקה בפרצוף! כמה שאני אוהבת ללת,ולהעניק,ולעזור,ולתמוך אני לא מקבלת כלום בחזרה. וכמה שאני אומרת לעצמי שזהו!יותר אני לא עוזרת אני ממשיכה.ויחד עם זה אני ממשיכה להפגע ולכאוב. וכמה שאני אסע ברכבות,ואוטובוסים ואסחב כמה שעות בדרכים וכל זה לאיזה יומיים לעור לגיסתי עם האחיינים שלי בסוף אני יוצאת לא בסדר! למה?? למה אני משקיעה לחברות ביומולדת שלהן והן אפילו לא זוכרות את שלי! למה?? איפה אני טועה במעשים שלי? מה אני עושה לא בסדר שגורם להרגשה שהכל מתפורר לי בין האצבעות? ומתי תגיע ההרגשה הפנימית שלי, שאני אדע שאני בסדר, שהכל יהיה בסדר, שאני יכולה להצליח, ששום דבר לא רע אצלי ושאני בנאדם בסדר היא תגיע בכלל?

אולי אני באמת לא בסדר?אולי משהו אכן דפוק אצלי?

יגיע היום הזה,שאני סוף סוף לא אבכה בו?

שאני אוכל להגיד בלב מלא שאני לא אשמה?

מתישהו, אי פעם, אני אדע שאני אותו בנאדם כלפי חוץ וכלפי פנים? ושוב סליחה על ההדחפות..

 

[moon light2]

והנה באה הרגשת החרטה...../images/Emo29.gif

 

[שרונהה]

moonlight יקרה.. אצלך הכל בסדר

את בסדר והכל יהיה בסדר...... את אדם טוב שאוהב לתת ולעזור וזה נפלא..... העניין הוא שכשאת נותנת..... את מצפה לקבל חזרה..... זאת הבעיה העיקרית שחוסמת אותך ולא נותנת לך להתקדם הלאה..... כשאת נותנת, תני מכל הלב, בלי ציפיות, בלי התחשבנויות, בלי להגיד לעצמך כמה נתת וכמה לא קיבלת חזרה..... בעצם הנתינה - יש הרבה חזרה...... התענגי והשקיעי את עצמך בטוב הזה שגרמת לאחר, הסתכלי עליו כשהוא מחייך ומרוצה מהנתינה שלך, כשטוב לו יותר, כשהעזרה והנתינה שלך הועילו לו..... זה הכל......... פשוט התענגי על הנתינה שלך..... התרכזי בה...... זה בדיוק מה שאת צריכה לקבל בחזרה..... לא יותר.... לעולם אל תצפי לתמורה על מה שאת עושה....... תני ללא חשבון, ללא גבול, בהתאם ליכולת הנתינה שלך.... לא יותר ולא פחות..... וכשתתרכזי בשמחה שגורמת לך הנתינה..... תראי איך פתאום, החיים שלך מאירים פנים אליך, פתאום הכל מסתדר, פתאום את יותר שמחה, פתאום את יותר מאושרת, פתאום את מרגישה מאוד בסדר עם עצמך, פתאום תבכי פחות, פתאום תרגישי לא אשמה, פתאום תהיי את......... כי זו את...... אדם מקסים ואוהב את הזולת ורוצה לתת...... זו את כלפי פנים...... ועכשיו כלפי חוץ....... תני מכל הלב........ והתרכזי בטוב הנובע מהנתינה שלך....... והפנים והחוץ שלך יהיו מאושרים........

 

[moon light2]

את יודעת,../images/Emo29.gif

אף פעם לא חשבתי על זה ככה. זה באמת נותן ראיה שונה לדברים.

תראי,שאני חוצה את חצי מדינת ישראל בשביל יומיים עם האחיינים שלי, אני עושה את מאהבה ואני עושה את זה כי זה אחד המקומות שיותר כיף לי להיות שמה. שמה אני מרגישה שבאמת באמת אוהבים אותי.ברור שאני לא מצפה שאם אני מביאה להם מתנות אז הם יקנו לי חזרה נגיד.זה דבר שלא חשוב לי. אני יודעת שבתמורה לנתינה שלי להם אני מקבלת חום ואהבה מהם ואני רואה את זה גם אחר כך שהם רוצים להיות רק איתי, ובאים רק אלי וזה מספיק לי!! האהבה שאני מקבלת משני ילדים קטנים זה אהבה ענקית וזה עושה אותי מאושרת. פה אני מאושרת עם הנתינה המופשטת יותר, כלומר האהבה והחיבוק שאני מקבלת והנשיקה והרצון שלהם להיות איתי ולא עם אחיות שלי נגיד.

אבל אז מגיע הקטע עם החברות, שאני משקיעה כ"כ הרבה וחברה שחשבתי שהיא חברה טובה שלי אפילו הודעת SMS של מזל טוב במומולדת שלי לא שלחה לי. ועד כמה שאולי זה מראה על התייחסות מצידי לדברים החומריים יותר זה פוגע וזה כואב לי.

אני את ההשקעה באנשים עושה כי אני אוהבת את זה. כיף לי לראות שאנשים שמחים אחרי מה שאני עושה. אבל באותה נשימה, עצוב לי שהם שוכחים אותי ואז מגיע הקטע שאני אומרת לעצמי: STOP! שהעולם יתהפך אני לא משקיעה יותר!אבל זה משו שמחזיק בערך שעה וחצי..

אני לא חושבת שאני עושה את הדברים על מנת לקבל משהו בתמורה. אם כך פשוט הייתי הולכת לעבוד ומקבלת כסף בסוף החודש, אבל אני עושה הכל for free מה שנקרא..ולפעמים ה-for free הזה מכאיב ולפעמים בגללו אני נפגעת..

 

[מנטיס]

ברוכה הבאה נשמה../images/Emo23.gif

ראשית כל הגעת לפורום הנכון. דבר שני עצם היותך נוגעת בנקודות הללו אזי את בדרך הנכונה לעצמך האמיתי כי הדבר מפריע לך ואת כרגע "מתייסרת" ממנו וזה טוב כי זה תחילתו של ריפוי. אמנם לגיל אין תפקיד אבל רק לעודד אותך מעט אני אומר לך שלהרגשות שהגעת נכון להיום בגיל 18 אני הגעתי בצורה דומה בגיל 25 (אני בן 27 כיום)אז זה יפה מאוד. לסיום תשאלי שאלות את אנשי הפורום ותהיי פעילה כי האנשים כאן באמת מיוחדים במינם ומקורם הוא האור, וגם לא הגעת לכאן בנקודה זו בחיים שלך ללא סיבה הרי... בהצלחה אור ואהבה ללא תנאי אורן

 

[moon light2]

תודה../images/Emo9.gif../images/Emo29.gif

לא הבנתי משהו

אמרת שאם אני מתייסרת כרגע אז זה טוב כי זה תחילתו של ריפוי. אבל אני מתייסרת כבר שנתיים+ אז כמה זמן??

 

[מנטיס]

מוןלייט,תרפי מעצמך../images/Emo60.gif

כרגע את בשלב של הבנה וזה מצויין(הדכאון הייסורים וכו'),חשוב שתקחי את הכול ברגוע ובשלווה ובלי תחושת לחץ של אני רוצה שהכול ישתנה כאן ועכשיו. את כרגע במצב פגיע ולכן חשוב שתקשיבי לאנשים אבל אל תתני לזה לזרוק אותך,פשוט תני לדברים לחלחל בך ובקרוב האסימונים יפלו לך ודברים יהיו מובנים יותר, וזאת הבטחה,וזה משום שאת אדם מיוחד וטהור. אור ואהבה ללא תנאי. אורן

 

[איל באש]

ברוכה הבאה MOON LIGHT2 ../images/Emo23.gif../images/Emo65.gif

היי שם קראתי את דברייך בעיון רב לפעמים אנחנו מביאים את עצמנו לשיא , לתהום היאוש, כי רק ככה אנחנו יכולים להתעורר, רק על ידי אבסורדים , ורק על ידי הרגשת גועל נפש ודכאון מהחיים, זה קורה להרבה אנשים מסתבר, וככה מהתחתית מהחושך מחליטים שדיי נמאס!! כמו שמשתמע מדברייך הגעת לרוויה, לשיא שנמאס לך. וזה מקום מצוין כי מפה את יכולה לצמוח ולהתפתח, את יכולה להשתנות ולזרוח. כמובן שהכל תלוי בך, הכל תלוי באם את באמת בוחרת לקום ולשנות. את מה ? את הכל. איך? לאט לאט עם הרבה סבלנות וסובלנות. יש משפט שנכתב בספר האלכימאי שאומר " שאדם מחפש את יעודו כל היקום נחלץ לעזרתו" אני מאוד מאמין במשפט הזה. הגעת לפה, ונשארת יותר מרגע, קרה לך משהו, ושיתפת אותנו. קודם כל תודה לך , את מקסימה ונהדרת, כל הכבוד על האומץ להפתח ולשתף. דבר שני יש לך מתנות כאן, מתנות בדמות כותבים שנותנים לך, מה הם נותנים? המון דעות ואמונות וזויות הסתכלות על החיים, על המצב שלך. ומה אפשר לעשות עם זה? זה יכול להרחיב לך את שדה הראיה, לתת לך עוד נקודות הסתכלות על אותו מצב,ולפתוח לך את הראש בכיוונים חדשים. השאלה אם את רואה את המתנות הללו, ואם את מסוגלת לקבל אותן. כי יכול גם להיות שלא, וזה ממש בסדר. רגשות אשמה נובעים מהרבה מאוד סיבות, הרבה פעמים אנחנו מרגישים תחושת אשמה בסיסית, מעצם היותנו, הרבה פעמים מרגישים תחושת אפסות בסיסית, מרגישים שאנחנו כלום. אנחנו משדרים את התחושה הזו החוצה ומקבלים בתמורה סיטואציות דומות למה שאת מתארת כאן. אני חושב שקודם כל מומלץ לשקם את הבטחון העצמי שלך, את האני הפגוע, ואז הכל ישתנה סביבך. כמו שיש גם לשנות סביבה, אם את יכולה. למשל להיות פחות ליד אנשים שמדברים אלייך לא יפה, ולא מעריכים אותך. בטוח שבינות כל האנשים שהזכרת יש כמה שכן אוהבים ומעריכים אותך. אפילו אם זה רק אדם אחד, מומלץ להיות בחברתו. לדעתי יש לך אמונה בסיסית על החיים שאומרת " אני לא טובה מספיק" ואיך זה קשור לעיניננו? האמונה הזו מייצרת תחושה שאת כל הזמן צריכה להוכיח לכל העולם כמה את כן טובה מספיק,ואת כל הזמן מתנצלת על עצם היותך, אז את מתאמצת נורא נורא, משקיעה בחברות ועוד.. ואף אחר לא רואה את זה, לא מעריך באמת. את נשארת עם תחושה קשה וכאב גדול. איך לשנות אמונה כזו? אני מצרף פה קישור לתרגיל ביטול/שחרור אמונות מגבילות על החיים שניתן זה מכבר. בעזרתו ניתן לשחרר את האמונה הזו שלך, למשל , ולגלות עוד כאלו. אז תראי לבד שאת יוצרת את המציאות שלך מעצם איך שאת מאמינה שהעולם צריך להראות ולהיות, וזה בר שינוי. שאת משנה אמונה כזו עוצמתית, את בדרך של שינוי כולל, של כל החיים שלך. המפתח הוא לאהוב את עצמי, לומר תודה על מה שכן יש לי בחיים, לא על מה שאין לי, גם שקשה וכואב, להביט ולומר תודה על מה שיש. אשמח לעוד שאלות, שיהיה לך המון בהצלחה, וזכרי את בסדר מעצם היותך, יפה מיוחדת ומוכשרת בדרכך שלך, והכל בסדר.

 

[moon light2]

../images/Emo26.gif../images/Emo29.gif

"וזה מקום מצוין כי מפה את יכולה לצמוח ולהתפתח, את יכולה להשתנות ולזרוח." אבל אני מרגישה שנפלתי לתוך תהום עמוקה וכל הזמן אני ממשיכה ליפול. שאין סוף לאותה תהום אכזרית. אני רוצה להשתנות ואני רוצה להרגיש טוב ולהיות מאושרת, אבל לעיתים, היאוש מנצח את התקווה ואז מה אני יעשה?הוא ניצח כבר!

קראתי את הספר האלכימאי מספר פעמים!זה ספר יפה מאד!אני קוראת הרבה!אתמול באמת החזרתי אותו לספריה אחרי קריאה נוספת! וזה באמת אחד המשפטים שנחרטו גם אצלי, ואצל הרבה אנשים בראש. שמעתי הרבה אנשים שאומרים שהמשפט הזה הוא מעין מוטו אצלם והוא באמת נכון ומרגישים את זה, אבל לא יודעת, מעולם לא הרגשתי כך.

בקשר לרגשות אשמה: יש לי רגש אשמה אחד שמשתלט עלי. והקטע המוזר הוא, שאני באיזשהו מקום יודעת שברור שזה לא אשמתי ואני לא הדפוקה פה ועוד מישהו אמר לי את זה ודיבר איתי על זה ואני כאילו יודעת שאני לא אשמה. אבל מצד שני זה חוזר כל הזמן. שאני הייתי טיפשה במה שעשיתי והייתי צריכה לדעת ואם לא הייתי פזיזה מדי והייתי חושבת קצת יותר לעומק היה נמנע ממני אותו רגש אשמה ואותה ה"חוויה" אני פשוט לא מצליחה להשתחרר מזה. אני כאילו כן יודעת שאני לא אשמה אבל אני גם יודעת שאני כן אשמה! זה מטומטם,אני יודעת, אבל אני לא מצליחה להשתחרר מזה.

בקשר לשינוי סביבה: אני עברתי השנה ביצפר בגלל שהיה לי רע בביצפר הקודם מבחינה חברתית וזה מאד השפיע לי על הלימודים. אבל גם עכשיו לא יותר טוב. יש לי חברה אחת במושב שאני מכירה מהחטיבת ביניים שאיתה אני בקשר טוב.לא נפגשות הרבה וגם לא בטלפון הרבה אבל אנחנו חברות טובות. בביצפר החדש הכרתי שתי בנות חמודות מאד אבל גם איתן זה רק קשר בביצפר או באינטרנט. לשלושתן יש חברות מהבתי ספר הקודמים שלהן. שינוי סביבה?אני מתגייסת בספטמבר וביקשתי בסיס רחוק וסגור אני מקווה שהם ייתחשבו בזה. בכלל, יש לי פחד מוות מהצבא.

בקשר לקובץ המצורף,קראתי. אני צריכה לקרוא עוד פעם ואני אנסה. מישהו מפורום אחר המליץ לי לקרוא ספר(דיאנטיקה אם אתה מכיר)אבל התקשתי איתו.

על הכל

 

[ים של שלווה]

../images/Emo24.gifמעכשיו../images/Emo70.gif מרגע זה../images/Emo70.gifתתחילי

לומר: אני בסדר! יש לי אמונה בעצמי! אני מצליחה!

תדברי בצורה חיובית, תחשבי חיובי

בעצם בדברייך את כבר מאמללת את עצמך - ציטוט:"... שאני אדע שאני בסדר, שהכל יהיה בסדר, שאני יכולה להצליח, ששום דבר לא רע אצלי ושאני בנאדם בסדר היא תגיע בכלל? אולי אני באמת לא בסדר?אולי משהו אכן דפוק אצלי? יגיע היום הזה,שאני סוף סוף לא אבכה בו? שאני אוכל להגיד בלב מלא שאני לא אשמה?..." רצף של מילים כה שליליות ,, אולי תנסי אחרת?? אולי במקום לדבר ביאוש תדברי בתיקווה. למשל: אני מצליחה! אני בסדר,וכד' בעצם אמירת המילים החיוביות - את "יוצרת" אותן, קודם כל בתת-ההכרה ובמחשבה הכוללת שלך, ואחר-כך בעולם החיצון. המילים שאת משמיעה ואומרת והאמונה שלך בהן, גורמת להן להופיע במישור הפיזי.

למילים שלנו יש אנרגיה ועוצמה

moon את בן אדם נדיב ונפלא, נותן ואיכפתי, לבסוף תוערכי כראוי לך! זיכרי לראות את עצמך - מיוחדת..

 

[moon light2]

אנ מנסה...../images/Emo29.gif

אבל את יודעת כמה זה קשה? זה מאד מאד קשה. אני שמה לב שכל מה שאני אומרת על עצמי זה רק שלילי ורע אבל התחושה בבפנים שלי היא שאני כזו. ומאד קשה לי להשתחרר מזה.

 

[ישלישם]

בואי...../images/Emo127.gif

נראה את הכל מזוית קצת אחרת... מההתרשמות שלי מדברייך, קיבלתי את התחושה ש... את לא שווה כלום. אין לך כל ערך. את אפס. בואי נישאר עם זה קצת... עוד קצת... למה את יותר אפס וחסרת ערך ממני..., למשל?! עכשיו תגידי לעצמך: אני מאמינה שאני לא שווה כלום כי... בואי נראה מה עולה לך מנבכי תת-המודע האפל, ששולט בך כעת. ואגלה לך משהו, יש בך עוד צד חבוי עמוק יותר פנימה, בתוכך, ש... אוהב (ששש. אל תגלי לאיש). רק. אותך. ככה. כמו. שאת. עכשיו. בברכת האהבה המחברת עמוק בין כולנו, סיגל

 

[moon light2]

באמת לענות לך על זה?../images/Emo4.gif../images/Emo29.gif

אני לא שווה כלום כי -

אני נראית רע,

יש לי ציונים גרועים,

בקושי יש לי חברים,

אין לי חיים חוץ מרשת האינטרנט ואותם הפעמים שאני הולכת לביצפר(אני לא יוצאת מהבית חוצמזה),

יש לי קב"א נמוכה בטירוף,

מכל ה-5 ילדים שאנחנו אני היחידה שעשיתי כ"כ הרבה בעיות,

זה מה שעולה לי עכשיו

אני יודעת שיש בי גם צדדים טובים אבל לא הרבה כמו הרעים שבי מבינה?

 

[ישלישם]

../images/Emo60.gifלאט, לאט,

או. קי.? אז בואי נתחיל. את אומרת שאת נראית רע. ביחס למה? או למי? קשה לי להאמין שאת באמת נראית רע. אני מאמינה שזורם מתוכך יופי, שרק מי שבאמת אוהב אותך (כמוני, למשל) יכול לראות אותו. ויש עוד המונים כמוני, תראי את הפורום הזה... מוצף אהבה. והכל בשבילך (!) בברכת האהבה המחברת עמוק בין כולנו, סיגל

 

[moon light2]

..ותודה לכם/ן על כך../images/Emo23.gif../images/Emo29.gif

אבל בואי אני אספר לך משהו: אולי תחשבי שאני מתלהבת ושחצנית אבל לדעתי אני ילדה יפה אוקי? אבל עדיין לא נראית טוב. את יודעת שאמא שלי כל הזמן מעירה לי על כמה שאני אוכלת? אומרת לי להחזיר את הלחם ולאכול רק פרוסה אחת? אומרת לי שבצבא יהיה לי בעיה עם המדים? אומרת לי שעכשיו אם אני ארצה ללכת לקנות בגדים זה יהיה בעיה? אומרת לי שאני אוכלת יותר מדי? זה הרגשה ממש מגעילה..אני אומרת לך, באמת. נכון, אני לא רזה, אף פעם לא הייתי ואני לעולם לא אהיה ונחשי מה?!זה לא מפריע לי כ"כ!!אני לא צריכה לשקול 15 קילו כדי להרגיש טוב! אבל למה אני צריכה לסבול את זה מאמא שלי?!אמא שלי!! את קולטת??מכל האנשים בעולם-אמא שלי!!!!!

אני אחזור בלילה

 

[ישלישם]

אמא ../images/Emo23.gif

שלך אוהבת אותך, אבל היא לא אוהבת את עצמה די, כדי להעביר לך את זה נכון (כמו שהיא היתה רוצה, עם חיבוק), כך שתקלטי את זה: אמא שלך אוהבת אותך מאוד, מאוד, מאוד. אין לי כל ספק בזה. ביקורת. זה. כואב. נקודה. אבל את חזקה גם מאמא שלך, ככל הנוגע לבקורת שלה כלפייך. בברכת האהבה המחברת עמוק בין כולנו, סיגל

 

[ישלישם]

עכשיו אגיד לך../images/Emo13.gif

עוד משהו. המטרה שלנו בחיים, היא ללמוד (לומדים את זה, כן. כולם. נכון.) להרגיש טוב לגבי עצמינו. לא חשוב מה. זה כמו שיעורי בית, שעלייך לעשות. וכשתסיימי אותם, תרגישי תחושת סיפוק פנימית, שמרגישים, לא בגלל שמישהו נותן לך ציון טוב על מבחנייך (שאני בטוחה, אגב, שאת יכולה לעבור בקלות, עם קצת יותר שימת-לב ומיקוד, ואהבה - שהיא מילת המפתח - לחומר הנלמד או למורה שמלמד/ת אותו.), אלא בזכות זה, שגברת על האתגר הניצב בפנייך. החיים הם אתגר. ראי עצמך חזקה מספיק כדי להתמודד איתם. מי שנתן לך את ההתמודדויות הספציפיות האלה (נכון, זה לא קל!) נתן לך גם את הכוח להתמודד איתן. יש מי ששומר עלייך. אפילו שאת לא רואה אותו באופן מוחשי. את יכולה להרגיש מתוכך, שמישהו שומר עלייך. ואוהב. בברכת האהבה המחברת עמוק בין כולנו, סיגל

 

[בת חן-נמהסטה...]

מונלייט יקרה-

אינך טועה במעשים שלך אולם ייתכן מאד ואת טועה בתגובות שלך. כל אדם בילדותו קיבל חינוך ואמונות מהוריו שהם לכאורה האישיות המעוצבת שלו. כילד שקיבל את שקיבל הוא גם לומד להגיב בצורה מסויימת וכשהוא גדל ומתבגר, תגובות אלו הופכות לתגובות אוטומטיות גם בבגרותו. לדעתי, את מגיבה באופן אוטומטי. ותגובות אלו יחזרו שוב ושוב עד שתשני את דפוס בחשיבה. את בסדר גמור והכל בסדר גמור יש רק אחד לא בסדר וזה ההורים שכל מה שהם יכלו ללמד זה את מה שהם ידעו בעצם, גם הם לא אשמים, כי זה מה שהם ידעו. ממליצה ספר: "אני בסדר אתה בסדר" מחבקת באהבה בת חן

 

[שחף JL]

כתבו לך המון דברים נכונים

אם קשה לך לעשות סדר בבלגאן, אז:

אין אמונות טובות או רעות. יש אמונות מגבילות או מקדמות. "אני אשמה", "אני לא מספיק טובה", "אני לא נראית טוב" - אלו לא עובדות, אלא רק אמונות מגבילות. הן מגבילות אותך בהתפתחות שלך. אפשר להחליף אותן באמונות שיקדמו אותך. את צריכה לבחור אילו אמונות את רוצה לשתול אצלך במקום אלו המגבילות. הערה קטנה על "לא נראית טוב" - אמא שלך אומרת לך את זה, אז אין פלא שזה מה שאת מאמינה כרגע. נראה לי שאת כבר בדרך להשתחרר מהאמונה המגבילה הזו.

עצם העובדה שאת כותבת פה זה צעד משמעותי מאד. התחלה של תהליך חיובי. תקשיבי למה שבא.

לפני כל נתינה תבררי עם עצמך האם את מצפה לתמורה. אם כן אז, בתור תרגיל, אל תתני. אפשר לתת אהבה בלי לצפות לתמורה, אבל לא צריך לעשות זאת כל הזמן, אלה רק מתי שאת בוחרת ולמי שאת בוחרת.

תתחילי לאהוב את עצמך כבר עכשיו, גם עם האמונות המגבילות שיש לך. זה בסדר - לכולנו יש כאלה. ולפי מה ואיך שאת כותבת על עצמך, אני יכול לומר לך (ואת יכולה לומר לעצמך) שאת פשוט נהדרת. נשמה גדולה ומקסימה!

בכל פעם שאת מזהה אמונה מגבילה שלך, תשמחי, תטפחי לעצמך על השכם, ותקחי את זה כעוד סיבה טובה לאהוב את עצמך. זיהוי האמונה הוא הצעד הכי חשוב בדרך להשתחררות ממנה. תהני מהתהליך הזה.

אני שולח לך הרבה אהבה, ליל ירח מתוקה! אני מקווה שלא בילגנתי יותר ממה שהיה קודם... שחף

 

[moon light2]

../images/Emo2.gif../images/Emo124.gif ../images/Emo29.gif

אז ככה: ראשית כל,

. על הכל. אני לאט לאט צריכה ליישם את הדברים. הבעיה היחידה אצלי, זה שהחלטות אצלי מחזיקות משהו כמו חצי שעה..

בקשר להורים שלי, עושה לי רושם שיש פה הרבה מבוגרים ואולי גם הורים אז צר לי אם אני הולכת לפגוע במישהו

: לאט לאט אני מתחילה, מה שנקרא, לשים פס על ההורים. לא עושה דווקא-ממש לא. אבל לא לוקחת שום דבר ברצינות (חוץ מהכסף שהם מביאים לי כמובן

). בקשר לאיך שאני נראית: אני בסך הכל שלמה עם איך שאני נראית. כנראה שאמא לא.אבל זה בעיה שלה לא שלי.

שחף,תודה שסידרת לי את הדברים

זה באמת עזר לי

בקשר למה שאמרת-שלפני כל נתינה אני אבדוק אם אני מצפה לקבל משו בתמורה ואם כן לא לעשות את זה-אני אשתדל.זה המקסימום שכרגע אני יכולה לעשות להשתדל.

תודה עוד הפעם לכולם/ן

לילה קסום