שלום...
- פותח הנושא moon light2
- פורסם בתאריך
moon light2
New member
לא מסכימה../images/Emo29.gif
מה, ההורים שלך לא מושלמים?!
כל אחד מאיתנו צריך לעבור שלב שבו הוא "שם פס על ההורים" שלו. אני הבנתי את זה רק עכשיו, רק עכשיו אני לומדת להשתחרר מההשפעה של אמא שלי על החיים שלי, חבל לי באיזשהו מקום שזה קורה לי רק עכשיו, אבל ככה זה. זה קורה כשזה קורה. לפחות זה קורה בגדול.. משפטים כמו: אל תבואי אלי הביתה כשיש לך מצב רוח רע אם אין לך עבודה (ואת גם לא מחפשת) את לא שפויה אם את נשארת אצלי כמה ימים, תשלמי על זה ועוד, הביאו אותי להבנה הבלתי נמנעת שלפעמים (לרוב) הורים זה משהו שלא כדאי לסמוך עליו. ויותר נכון - תמיד עדיף לנו לסמוך על עצמנו יותר. וזה כואב נורא נורא. אמא שלי לא אמורה להיות שם בשבילי כשאני במשבר? היא לא אמורה להיות כתובת כשאני צריכה כתף? אז לא רק שהבנתי שבמקרה שלי זה לא עובד ככה, גם במקרה של רוב האימהות זה לא עובד ככה (גם לפי הכרות עם אמהות, וגם לפי פסיכואליטיקנים דוגמת וויניקוט שיצא לי להכיר בשיעורי פסיכולוגיה), כי קשה להן להפריד את עצמן מהילד שלהן ולהבין שהבעיה שלו היא שלו, ולא שלהן. בגלל זה אמא עלולה לרדת לנשמה של הבת שלה על זה שהיא לא נראית טוב, כי היא לא מבינה שזו לא הבעיה שלה, ושהתפקיד שלה זה לאהוב את הבת שלה, לא משנה איך היא נראית. בקיצור, אם מעניין אותך, יש ספר חזק בנושא "אמי ואני" של ננסי פריידיי אחרי שמבינים מאיפה ההורים באים, אפשר להתחיל קשר ממקום אחר, בוגר יותר. אבל קודם צריך להבין מה בעצם קורה פה. להודות בזה שהם לא הורים מושלמים. זו קשה חושילינג. כי אם ההורים שלנו לא מושלמים, על מי כן אפשר לסמוך בעולם הזה.. זה מערער את האדמה מתחת לרגליים שלנו (וגם את השטיח) באהבה, והצלחה בדרך
כל אחד מאיתנו צריך לעבור שלב שבו הוא "שם פס על ההורים" שלו. אני הבנתי את זה רק עכשיו, רק עכשיו אני לומדת להשתחרר מההשפעה של אמא שלי על החיים שלי, חבל לי באיזשהו מקום שזה קורה לי רק עכשיו, אבל ככה זה. זה קורה כשזה קורה. לפחות זה קורה בגדול.. משפטים כמו: אל תבואי אלי הביתה כשיש לך מצב רוח רע אם אין לך עבודה (ואת גם לא מחפשת) את לא שפויה אם את נשארת אצלי כמה ימים, תשלמי על זה ועוד, הביאו אותי להבנה הבלתי נמנעת שלפעמים (לרוב) הורים זה משהו שלא כדאי לסמוך עליו. ויותר נכון - תמיד עדיף לנו לסמוך על עצמנו יותר. וזה כואב נורא נורא. אמא שלי לא אמורה להיות שם בשבילי כשאני במשבר? היא לא אמורה להיות כתובת כשאני צריכה כתף? אז לא רק שהבנתי שבמקרה שלי זה לא עובד ככה, גם במקרה של רוב האימהות זה לא עובד ככה (גם לפי הכרות עם אמהות, וגם לפי פסיכואליטיקנים דוגמת וויניקוט שיצא לי להכיר בשיעורי פסיכולוגיה), כי קשה להן להפריד את עצמן מהילד שלהן ולהבין שהבעיה שלו היא שלו, ולא שלהן. בגלל זה אמא עלולה לרדת לנשמה של הבת שלה על זה שהיא לא נראית טוב, כי היא לא מבינה שזו לא הבעיה שלה, ושהתפקיד שלה זה לאהוב את הבת שלה, לא משנה איך היא נראית. בקיצור, אם מעניין אותך, יש ספר חזק בנושא "אמי ואני" של ננסי פריידיי אחרי שמבינים מאיפה ההורים באים, אפשר להתחיל קשר ממקום אחר, בוגר יותר. אבל קודם צריך להבין מה בעצם קורה פה. להודות בזה שהם לא הורים מושלמים. זו קשה חושילינג. כי אם ההורים שלנו לא מושלמים, על מי כן אפשר לסמוך בעולם הזה.. זה מערער את האדמה מתחת לרגליים שלנו (וגם את השטיח) באהבה, והצלחה בדרך
moon light2
New member
אבל אני לא אמרתי אתזה../images/Emo29.gif
אני לא טוענת שההורים שלי מושלמים. אין אדם שהוא מושלם. לכל אחד יש יתרונות ויחד עם זה חסרונות. אבל כמו שאמרת: אני מקבלת חיזוקים שליליים דווקא מאותו מקום שחשבתי שאמורים לבוא ממנו חיזוקים חיוביים. אני לא מוצאת אצל ההורים שלי מקום מבטחים מבחינה רגשית. כשאמא שלי מעירה לי על הזמן על מה אני אוכלת, וכשאני באה עם ציון של 80 ואני כ"כ מאושרת מזה ואבא שלי אומר לי שזה בכלל לא ציון טוב זה כואב. כי אני תמיד חשבתי שמההורים באה תמיכה ואהבה, והבנה וזה דברים שראיתי בבתים אחרים גם.אז למה אצלי זה לא ככה? אז לא אצל כולם זה ככה אבל אני לא ידעתי את זה נכון? אז לומדים את זה בדרך הקשה והכואבת.אבל לומדים את זה נכון, הם מעניקים לי את החומריות שאני זקוקה לה כרגע אבל זה הדבר הפחות חשוב לי.
אני לא טוענת שההורים שלי מושלמים. אין אדם שהוא מושלם. לכל אחד יש יתרונות ויחד עם זה חסרונות. אבל כמו שאמרת: אני מקבלת חיזוקים שליליים דווקא מאותו מקום שחשבתי שאמורים לבוא ממנו חיזוקים חיוביים. אני לא מוצאת אצל ההורים שלי מקום מבטחים מבחינה רגשית. כשאמא שלי מעירה לי על הזמן על מה אני אוכלת, וכשאני באה עם ציון של 80 ואני כ"כ מאושרת מזה ואבא שלי אומר לי שזה בכלל לא ציון טוב זה כואב. כי אני תמיד חשבתי שמההורים באה תמיכה ואהבה, והבנה וזה דברים שראיתי בבתים אחרים גם.אז למה אצלי זה לא ככה? אז לא אצל כולם זה ככה אבל אני לא ידעתי את זה נכון? אז לומדים את זה בדרך הקשה והכואבת.אבל לומדים את זה נכון, הם מעניקים לי את החומריות שאני זקוקה לה כרגע אבל זה הדבר הפחות חשוב לי.
מה, גם אני לא מושלמת?!
מון לייט, מגיל מאוד מאוד צעיר אני יודעת שההורים שלי לא מושלמים. ראיתי את אבא שלי מפספס ימי הולדת שלי מאז שאני בת 7, ואת אמא שלי מבטיחה ולא מקיימת מאז שאני בת 6. אבל אני חושבת שהעדפתי לחשוב שזה בגללי, ולא בגלל שהם לא בסדר. בגיל 22 התחלתי לשאול שאלות על הילדות שלי בפעם הראשונה. הבנתי שדברים שקרו לי אז משפיעים על איך שאני היום. התחלתי להעלות ולחקור זכרונות ופתאום גיליתי שיש לי הרבה יותר כעס ואשמה על אמא שלי שהיתה שם בשבילי בילדות מאשר על אבא שלי שדי נעלם יום אחד ולא ממש ראיתי אותו שנים (רק בחתונות של המשפחה). אני חושבת שכבר אז, בגיל 22 התחיל התהליך שבו הבנתי שאמא שלי לא מושלמת,וזה לא שאני זו שלא מושלמת, ולא רק זה,אלא שהיא עשתה אינסוף טעויות באיך שהיא גידלה אותי, המניאקית (עם כל האהבה, בסך הכל היא עזבה את אבא שלי סטודנטית עם שני ילדים פיצים, ולא היתה לה משפחה שיכלה לעזור לה כלכלית). אז מה שאני אומרת, זה שלמרות שנגיד שהתחלתי להבין את זה בגיל 22, זה הגיע לשיאים חדשים בגיל 24, כשפתאום תפסתי שאני גם לא יכולה לשתף אותה בבעיות שלי. זה קרה כשפעם אחת היא צעקה עלי בהיסטריה "את כשלון!!!" כשביקשתי ממנה עזרה כי נתקעתי עם האוטו בלי דלק, ומצאתי את עצמי מסתכלת עליה בשוק, אם כי בשלווה, מגלה שהיא הרבה יותר בהיסטריה ממני ושהיא לא מסוגלת לעשות הפרדה בין הבעיה שלי לשלה או להכיל את הרעיון שלפעמים אני עושה טעויות (כן, גם לה יש בעיה להבין שאני לא מושלמת, בגלל זה היא בפאניקה כל פעם מחדש כשאני עושה משהו שלא מסתדר עם תפיסת העולם שלה). והיום, כשאני כבר בת 28, עדיין, כל פעם כשמשהו כזה קורה כמו לדוגמא כשהיא פרצה בבכי לידיד שלי שהיא לא ישנה בלילות מרוב דאגה שאני מאבדת את שפיות דעתי, כי אני בוחרת לטייל בארץ עם החסכונות שלי במקום למצוא עבודה, ירחם השם, אז אני שוב מופתעת. מה, היא לא מושלמת? היא הרי אמא שלי. היא אמורה לאהוב אותי אפילו אם הבחירות שאני עושה בחיים תמוהות לדעתה. אבל לא, זה לא עובד ככה. אז לא ניסיתי להגיד שאת חושבת שההורים שלך מושלמים. ניסיתי להגיד שאני עדיין באיזשהו מקום, עמוק אומנם, בתת ההכרה שלי, כנראה עדיין מאמינה שאמא שלי מושלמת. או לפחות אמא טובה.. (גם עם אבא שלי עברתי תהליך, לפחות איתו הבנתי לפני 4 שנים, שהוא לעולם לא יהיה ומאז אנחנו בקשר חם ואוהב). ואולי ביום שבאמת, אבל באמת, גם מהבפנוכו של תת ההכרה שלי, אני אבין שהיא מעולם לא היתה ולעולם לא תהיה, אז יתחיל בינינו קשר ברמה אחרת. כמה שהקשר בינינו טוב עכשיו, יתחיל קשר של הרבה יותר אמון וקבלה הדדית. אז תודה שנתת לי להתפרק ככה על הדף ובהצלחה לי וגם לך
מון לייט, מגיל מאוד מאוד צעיר אני יודעת שההורים שלי לא מושלמים. ראיתי את אבא שלי מפספס ימי הולדת שלי מאז שאני בת 7, ואת אמא שלי מבטיחה ולא מקיימת מאז שאני בת 6. אבל אני חושבת שהעדפתי לחשוב שזה בגללי, ולא בגלל שהם לא בסדר. בגיל 22 התחלתי לשאול שאלות על הילדות שלי בפעם הראשונה. הבנתי שדברים שקרו לי אז משפיעים על איך שאני היום. התחלתי להעלות ולחקור זכרונות ופתאום גיליתי שיש לי הרבה יותר כעס ואשמה על אמא שלי שהיתה שם בשבילי בילדות מאשר על אבא שלי שדי נעלם יום אחד ולא ממש ראיתי אותו שנים (רק בחתונות של המשפחה). אני חושבת שכבר אז, בגיל 22 התחיל התהליך שבו הבנתי שאמא שלי לא מושלמת,וזה לא שאני זו שלא מושלמת, ולא רק זה,אלא שהיא עשתה אינסוף טעויות באיך שהיא גידלה אותי, המניאקית (עם כל האהבה, בסך הכל היא עזבה את אבא שלי סטודנטית עם שני ילדים פיצים, ולא היתה לה משפחה שיכלה לעזור לה כלכלית). אז מה שאני אומרת, זה שלמרות שנגיד שהתחלתי להבין את זה בגיל 22, זה הגיע לשיאים חדשים בגיל 24, כשפתאום תפסתי שאני גם לא יכולה לשתף אותה בבעיות שלי. זה קרה כשפעם אחת היא צעקה עלי בהיסטריה "את כשלון!!!" כשביקשתי ממנה עזרה כי נתקעתי עם האוטו בלי דלק, ומצאתי את עצמי מסתכלת עליה בשוק, אם כי בשלווה, מגלה שהיא הרבה יותר בהיסטריה ממני ושהיא לא מסוגלת לעשות הפרדה בין הבעיה שלי לשלה או להכיל את הרעיון שלפעמים אני עושה טעויות (כן, גם לה יש בעיה להבין שאני לא מושלמת, בגלל זה היא בפאניקה כל פעם מחדש כשאני עושה משהו שלא מסתדר עם תפיסת העולם שלה). והיום, כשאני כבר בת 28, עדיין, כל פעם כשמשהו כזה קורה כמו לדוגמא כשהיא פרצה בבכי לידיד שלי שהיא לא ישנה בלילות מרוב דאגה שאני מאבדת את שפיות דעתי, כי אני בוחרת לטייל בארץ עם החסכונות שלי במקום למצוא עבודה, ירחם השם, אז אני שוב מופתעת. מה, היא לא מושלמת? היא הרי אמא שלי. היא אמורה לאהוב אותי אפילו אם הבחירות שאני עושה בחיים תמוהות לדעתה. אבל לא, זה לא עובד ככה. אז לא ניסיתי להגיד שאת חושבת שההורים שלך מושלמים. ניסיתי להגיד שאני עדיין באיזשהו מקום, עמוק אומנם, בתת ההכרה שלי, כנראה עדיין מאמינה שאמא שלי מושלמת. או לפחות אמא טובה.. (גם עם אבא שלי עברתי תהליך, לפחות איתו הבנתי לפני 4 שנים, שהוא לעולם לא יהיה ומאז אנחנו בקשר חם ואוהב). ואולי ביום שבאמת, אבל באמת, גם מהבפנוכו של תת ההכרה שלי, אני אבין שהיא מעולם לא היתה ולעולם לא תהיה, אז יתחיל בינינו קשר ברמה אחרת. כמה שהקשר בינינו טוב עכשיו, יתחיל קשר של הרבה יותר אמון וקבלה הדדית. אז תודה שנתת לי להתפרק ככה על הדף ובהצלחה לי וגם לך
החוש השמיני
New member
moon light2-avalokaשבוע טוב.../images/Emo23.gif
שתיכן מקסימות.
רציתי להוסיף, אין הורים מושלמים.גם אני לא מושלמת,אין אדם מושלם. גם אני חוויתי דברים לא קלים עם הורי. תמיד התלוננתי,ותמיד ביקרתי אותם. והיה לי מאוד קשה עם הבקורת של עצמי על הורי. למה הם לא מבינים אותי וכ"ו וכ"ו. לקח לי הרבה זמן להבין , שהורי יודעים להיות הורים כמו שהם. כי זה מה שהם יודעים.הם לא יודעים משהו אחר. ברגע שהחלטתי שאני מקבלת אותם כמו שהם. בלי הרצון הזה שישתנו , אני השתנתי, אני בחרתי בהורי. וזו כנראה העבודה המשותפת שיש לי לעשות עם הורי,פה ועכשו. אני מאחלת לכם שבוע קסום
ושמח. אביבה.
שתיכן מקסימות.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.