שלום..../images/Emo39.gif
אני לבונה, ואני מכורה.... (עכשיו אתם צריכים לענות לי במקהלה): "אנחנו אוהבים אותך לבונה"
האמת....גם אני לא מבינה למה אני "מכורה"...אבל כל יום, ממש כמעט כל לילה, אני מוצאת את עצמי מחוברת. הגב...העייפות בבקרים...(או...לא לשאול כמה הילדים אחרו לגן בגללי שנה שעברה)..דברים שהפסקתי לעשות (כי אין לי כח)..ועכשיו חורף...תבינו...קר, גשם...והייתי מוכנה לסבול את העינוי. האמת לאחרונה קיצצתי שעות, אני מקפידה לא להכנס לשעות הקטנות של הלילה, כן..התהליך "גמילה" היה קשה, הוא לא ב"בום" אחד...אבל..יש יש קיצוץ. אבל אני רוצה לומר דבר אחד. בשעות האלו של הלילה, אחרי יום עבודה ילדים בית וכל מה שמסביב... אנחנו מחפשים חברה, משהו לשתות איתו את הקפה (ועוד אחד) עם חברים, אז לא צריך להתלבש ולצאת מהבית, אפשר לעשות את זה דרך הבית. מצאתי חברים וחברות שאני נהנית בחברתם, גם אם זה לפעמים הא ודא ושאר ירקות. למשל, לא הייתי לעולם מאמינה שאכיר אנשים מערים רחוקות, או אפילו מארצות זרות. מה שבטוח שאני ניראית פחות על המחשב, מה גם שהילדים שלי עלו השנה לכיתה א´ (יש לי תאומים), ואל תשאלו איזה מריבות יש בניהם על המחשב...(לי אין זכות קיום עליו עד שהם הולכים לישון)
. ויש לנו נער מתבגר בבית, (אז בכלל הס מלהזכיר). גם אם אני "מוגמלת" בין אם ארצה או לא, אני מודעת לכך שזו סוג של התמכרות, אחרי זמן כה רב שאני גולשת (מממ...3 שנים).."את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק". לפחות..נגמלתי קצת. אבל כן, אני מכורה... (עכשיו שוב אתם צריכים לענות לי במקהלה): "אנחנו אוהבים אותך לבונה"
אני לבונה, ואני מכורה.... (עכשיו אתם צריכים לענות לי במקהלה): "אנחנו אוהבים אותך לבונה"