בוודאי. ../images/Emo63.gif
לשם ההסבר, הרשה לי לקחת אותך למסע בדרכים עוקפות של ההיסטוריה. לפני מיליוני שנים, כשאיש המערות חבש עורות חיות וקרני שוורים ופיזז בעליזות תחת כיפת השמיים כדי לדמות את עצמו לחיית בר ובכך לגרום להצלחת הציד - הוא ביצע אקט מאגי. כמובן, שאיש המערות היקר לא הכיר את המילה מאגיה, שתומצא רק מיליוני שנים לאחר מכן. הוא גם לא הכיר את המילה דת או את המילה תיאולוגיה. אבל בעיני רוחו הדברים האלו היו אחד: היתה אלוהות, כוח רוחני/עליון והיו דרכים רוחניות לתקשר איתה. הדרכים האלו כללו פולחן, תפילות וגם מה שאנחנו קוראים היום בשם "מאגיה". הדברים האלו היו אחד. בתקופות מאוחרות יותר, שמאנים בסיביר, מנהיגי שבט בדרום אמריקה, הוסטלות ברומא, דודלות במזרח אירופה וכוהנים לאל בעל כאן בארץ ישראל נהגו לקיים טקסים להורדת גשם. טקסים, שעל פי כל קריטריון היום היו נחשבים לאקטים מאגיים. גם האנשים הללו לא הפרידו בין דת, תפילה, פולחן ומאגיה. הכל נחשב מערכת אחת שלמה, עם מאפיינים שמשלימים אלו את אלו. אנשים שעסקו במאגיה בעת העתיקה לא היו אנשים פשוטים, אלא מלכים או לפחות כוהנים ששירתו בחצרות מלכות או בהנהגות שבטים. היה קשר הדוק בין האמונה הדתית של הממלכה/השבט/הקהילה לבין המאג, הכוהן, הנביאה, האורקל וכולי - הם היו האנשים שלמדו את האמנות הנעלה ביותר מבחינה רוחנית, הגיעו לרמות התפתחות מתקדמות מאוד - והשתמשו בכך לצרכים קהילתיים או אישיים. קיים דמיון רב ושוני רב בין המערכות המאגיות השונות של העת העתיקה. מבלי לעמוד על הפרטים הקטנים, הרי שניתן לומר, בהקשר לענייננו, שכל המערכות המאגיות של העת העתיקה התקיימו כחלק אינטרגלי מן הדת של אותה תרבות. גם ביהדות נעשה שימוש ב"אקטים מאגיים" כחלק בלתי נפרד מן המערכת התיאולוגית, דהיינו היהדות. ומשה הכה בסלע ויצאו ממנו מים. קריעת ים סוף. עשרת המכות. חוני המעגל מוריד גשם. כל הדברים הללו נקראים ביהדות "נסים" ולא "כשפים", מפני שהיהדות מאמינה שהמקור שלהם הוא האלוהים ולא אדם. אך במהותם אלו אקטים מאגיים - שקשורים קשר הדוק למערכת התיאולוגית היהודית - שמעמידה את האל במרכז היקום. ואז קרה משהו. לפני בערך אלפיים שנה נולד בבית לחם יהודה תינוק נחמד בשם ישו... כשהחלה הנצרות להתפשט בכל רחבי אירופה, אימצו ראשי הכנסייה את הפילוסופיה האפלטונית. זאת בניגוד לפילוסופיה האריסטוטלית, שמשלה ברחבי העולם הפגני הטרום-נוצרי. אפלטון אמר הרבה דברים, אבל מה שחשוב לנו הוא הקביעה שלו שאין בעולם מאגיה טבעית. למעשה, הנוצרים המוקדמים כן האמינו במאגיה, וגם להם, כמו לשאר הדתות ברחבי העולם עד אותה עת, היו אקטים מאגיים כחלק מן האמונה הדתית. שריד לזה הוא למשל טקס הלחם והיין של הכנסייה הקתולית. הקתולים אוכלים לחם ומאמינים שברגע שהוא נכנס לגופם - הוא הופך לגופו של ישו. הם שותים יין ומאמינים שברגע שהוא נכנס לגופם - הוא הופך לדמו של ישו. אבל עם הזמן התפתחה התיאולוגיה הנוצרית בצורה כזאת, שהיא דחתה מכל וכל את המאגיה כחלק ממערכת תיאולוגית (דבר, שכאמור, היה אוניברסלי והתקיים בכל מקום בעולם). הנוצרים מצאו להם דבר חדש - מקורה של המאגיה הוא לא באלוהים אלא בשטן. כיוון שהפילוסופיה הנוצרית השפיעה על כל הפילוסופיה המערבית, הרי שהנצרות גרמה לדה-לגיטימציה ראשונה של המאגיה ולהפרדתה מן המערכת התיאולוגית (הדת). המאגיה ירדה למחתרת. בתקופת ימי הביניים והרנסנס נולדו אינספור שיטות מאגיות חדשות. אך הפלא ופלא, למרות הדה לגיטימציה הדתית, הרי שכל אותן שיטות מאגיות מבוססות על שילוב בין אלמנטים פגניים, נוצריים ויהודיים (קבלה) - כלומר גם הן רואות את המאגיה כחלק ממערכת תיאולוגית. אמנם מערכת תיאולוגית קצת פריקית ומוזרה - אבל מערכת תיאולוגית לכל דבר - שמכירה באלוהות ומכירה בפולחן - ורואה את המאגיה כשלוחה של אותה מערכת תיאולוגית. הזמן המשיך לחלוף. הגיעה המהפכה התעשייתית ועמה עידן ההשכלה והנאורות של המאה ה-18 וה-19. רוחות חדשות החלו לנשב. רוחות של חילוניות ואפילו של אתיאיזם. העולם החל לבכר את המדע על פני האמונה. המדע, בנוי על שיטות מחקר מסודרות מאוד. כל דבר שאי אפשר להוכיח באמצעות ניסויים חוזרים, קבוצות ביקורת ושאר שיטות ידועות - אינו קיים. אמונה באלוהים או דת עוד נחשבות למשהו מכובד בחברה הנאורה המשכילה והמדעית, כל עוד הפולחן הוא בגבולות הסביר, אבל יותר מדי דברים חסרי פשר וטעם - זה כבר "מאגיה" מטופשת וחסרת בסיס. המדע למעשה גרם לדה-לגיטימציה השניה של המאגיה. אך הפלא ופלא, גם בתקופת הנאורות וההשכלה ממשיכות להתפתח שיטות מאגיות. עכשיו בעידן של נאורות כבר לא צריך להסתתר יותר מדי. נוסדים מסדרים כמו גווידיון או מסדר שחר הזהב. מפותחות שיטות מאגיות כמו תלמה. ומה משותף לכל השיטות המאגיות החדשות? אכן - כולן כולן שואבות ממערכת תיאולוגית מסוימת, בדרך כלל מבוססת על יהדות ונצרות, אך מכילה גם אלמנטים פגניים, שיש לה תפיסה מסוימת לגבי האלוהות והאדם והיחסים ביניהם. החל משנות השישים מופיעות תנועות מאגיות שמתנערות מן האלמנטים הקבליים והנוצריים ומאמצות ברוב המקרים את השיטות המאגיות דווקא של אותם שמאנים, כוהנים ואנשי מערות מלפני אלפי שנים, שכבר כמעט ונשכחו מלב. גם השיטות האלו מבוססות על מערכת תיאולוגית מסוימת. הניסיון לעסוק במאגיה בנפרד ממערכת תיאולוגית או תוך כדי הכחשה של האלוהות היא הבל הבלים. המאגיה נובעת מכוחות רוחניים, שלא משנה איפה הם נמצאים (באדם, בטבע, מחוץ לטבע, במקום אחר - זה לא חשוב!) - הם נמצאים והם נקראים "אלוהות". נעים להכיר. כבר נתקלתי באנשים שאמרו לי "אני מאג אתיאיסט". ומה עושים אותם מאגים אתיאיסטים? הם משקרים לעצמם. יש להם תפיסת אלוהות של "האל הוא בתוכי" אבל הם מסרבים לקרוא לזה ככה, כי הם מפחדים מן המילה "דת", שמזכירה להם חרדים וכפייה וטומי לפיד ואוהבים את המילה "אתאיזם" שנשמעת להם אלגנטית ומודרנית. גם נתקלתי באנשים שמשתמשים באלים עתיקים כ"מדריכים רוחניים" ובכל זאת קוראים לעצמם אתאיסטים, בגלל הפחד להיראות נלעגים וכמי שמאמינים במשהו "לא מדעי". לבי לבי לאתיאיסטים האמיתיים, שכך תפיסת עולמם מתסמסת בידי מי שאין להם שמץ של מושג. בשורה התחתונה, אין שיטה מאגית שהיא איננה חלק מדת כלשהי. תפיסת האלוהות יכולה להיות מסורתית/מוזרה/חדשנית/מזרחית/מערבית/פריקית לגמרי - אבל ביסודה של המאגיה היא קיימת. בלעדיה למאגיה אין קיום.
בהצלחה