שלום ../images/Emo13.gif
גיחה קצרה מהשתיקה שלי כדי לחגוג כאן יומולדת שנה בפורום. שנה עברה, אני קוראת את ההודעה ההיא, ומתקשה להאמין שרק שנה עברה, 12 חודשים מלאים בחוויות בעוצמות רגש כל כך גבוהות, בחוויות שנחקקו עמוק בלב ובבטן, ידע שהתווסף, רכות ועדנה וניסיון חיים שלא יסולא בפז. פני הפורום השתנו מאוד לאחרונה, רבות מהותיקות הרו ופנים חדשות רבות מספור הצטרפו אליו. אני ממשיכה לקרוא ולעקוב אחרי העצב השמחה, השאלות והתשובות, השיתוף והתקווה, ובינתיים- מעדיפה להישאר שותקת, למרות שלפעמים נפשי יוצאת לענות, ללטף, לדמוע. ההתנתקות החלה מתוך הרגשה של התרוקנות מסוימת- הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת נפשית לענות יותר, התרוקנתי מהנתינה שלי, המילים לא באו. וזה המשיך בצורך מפורש בהתנתקות לשם התמלאות וצורך לפנות זמן למען עצמי ואישּי. לא יאומן כמה זמן התפנה לי כשהורדתי את המענה שלי ונשארתי רק בגדר קוראת. זמן איכות, זמן עשייה, זמן עם עצמי ועם האהוביקו שלי. כחלק מהעשייה שלי התחלתי ללכת למדַקר, רצון שהתגלגל אצלי בבטן זמן רב, ויצא לכלל פעולה כאשר לאחר ההפריה הראשונה החלו אצלי כאבי גב תחתון קשים (ברור לי שיש קשר בלתי נפרד בין המצב הנפשי לקריסת הגב). פניתי אליו לאחר שלא האמנתי ברפואה הקונבנציונלית (רק בכל זאת בררתי אצל אורתופד שלא פרצתי דיסק...), עשינו 3 טיפולים עד שיכולתי להתיישר, ולאחר מכן התחלנו לעבוד על הפוריות. הוא איש רגוע, שלוו ומקצועי, מלא איכפתיות ואני מרגישה שאני בידיים טובות, מאוד רגועה ומאוד סומכת עליו. בכאבי הגב המשכתי לטפל עם פיזיוטרפיסט מדהים, שהופניתי אליו ע"י קופ"ח והוא זכייה בפיס. אני נהנית מהשיחות איתו לא פחות מההנאה הגדולה כשהוא לש לי את הגב. מכאבי גב שצנחו עלי כרעם ביום בהיר, פתאום מתברר שהיציבה שלי לא נכונה וכדי שהכאבים לא יחזרו על עצמם אני צריכה לעשות כמה שינויים באורחות חיי, וזה כולל בין השאר גם תרגילים וירידה מעקבים (לחלוטין!! טרגדיה גדולה ביותר...) וכן, הדבר הכי חשוב, לאחר תקופה ארוכה של התבשלות, הגעתי לאיש מדהים, מטפל אנרגטי שהחיבור בינינו היה מיידי, עוד בשיחת הטלפון. לא סתם התעכבתי עם יצירת הקשר הראשונית עימו למרות שהייתה לי היכולת להתקשר עימו קודם. ההתבשלות הייתה צורך שלי כנראה, והעיתוי היה חשוב. החיבור המשותף הוביל לעבודה משותפת וסדנת רייקי שנתנה בידי כלי רב עוצמה, שאמשיך להשתמש בו, להתפתח ולגדול איתו. יש כמה קשרים שצריכים להיפתר ואחרים שצריך לקשור, ואני מאמינה לחלוטין שחלק גדול מבעיות הפוריות שלנו נגרם מתוך הנפש. היום יותר מתמיד אני מאמינה שאין מקרה, ושדברים מתגלגלים על מנת להוביל אותנו לייעוד שלנו. לא סתם ולא במקרה התחלתי באוקטובר לפני שנתיים ורבע בשני מעגלים, הראשון- ניסיונות הכניסה להריון, והשני קשור בדרך חיים וראיה מסוימת. אני מרגישה חזק בלב ששני המעגלים הללו קשורים זה בזה ונועדו להוביל אותי למשהו. אני לא יודעת בדיוק למה, אני רק מרגישה את הכיוון, ואני הולכת לשם בידיעה שדברים יסתדרו, שהם יקרו בזמן שלהם וכל מה שעברתי עד עכשיו נועד להכין אותי, ללמד אותי. אני משתדלת ללמוד מכל דבר שקורה לי, אני אוהבת כל מה שקורה לי, גם את הכאב, גם את הדמעות ובוודאי גם את השמחות, את המתנות הקטנות שהחיים מזמנים לי, את האנשים שנקרים על דרכי, חברים ואנשי מקצוע- ומכולם יש לי מה ללמוד, כל אחד מטביע את חותמו ונשאר בליבי. מה שכן קשה לי להתמודדות הוא מה שהאיש שלי מרגיש, אני רואה את הכאב שלו ולא יכולה להתמודד איתו. ההדחקה שלי מחד, יכולת מופלאה שאצלי עובדת ביעילות מדהימה, והשלווה שלי לאחרונה מאידך, והן בוודאי ניזונות זו מזו, גורמות לי לחלוטין לא לכאוב את ה"אין" אלא לראות רק את השפע והיש, אבל האיש לא ניחן במנגנוני ההדחקה שלי, והכאב והרצון אצלו חשופים ללא שום הגנה, ופה הקושי שלי, הנקודה החלשה. אבל אני יודעת שהאופטימיות שלו נסמכת גם עלי, ואני כל כך אופטימית, כלל כך מלאה באנרגיות חיוביות, ואני כל כך יודעת שזה יקרה, ורק מקווה שבשבילו ובשביל שנינו- שזה לא ייקח עוד הרבה זמן. אז זה הכל בינתיים, בינתיים זה הכל- כמו ששורר יהונתן גפן, וקצרה היריעה מלהעביר את כל התחושות, ההרגשות, הדמעות, הידיעות, המעשים, הטלטלות, האהבות, השמחות, ההנאות והניצוצות שהיו מנת חלקי בשבועות האחרונים. מקווה שהצלחתי להעביר אליכם קמצוץ קטן מהאופטימיות, השלווה והאהבה שלי, כי די בה כדי להצית אש גדולה... הרבה אהבה, מרב
גיחה קצרה מהשתיקה שלי כדי לחגוג כאן יומולדת שנה בפורום. שנה עברה, אני קוראת את ההודעה ההיא, ומתקשה להאמין שרק שנה עברה, 12 חודשים מלאים בחוויות בעוצמות רגש כל כך גבוהות, בחוויות שנחקקו עמוק בלב ובבטן, ידע שהתווסף, רכות ועדנה וניסיון חיים שלא יסולא בפז. פני הפורום השתנו מאוד לאחרונה, רבות מהותיקות הרו ופנים חדשות רבות מספור הצטרפו אליו. אני ממשיכה לקרוא ולעקוב אחרי העצב השמחה, השאלות והתשובות, השיתוף והתקווה, ובינתיים- מעדיפה להישאר שותקת, למרות שלפעמים נפשי יוצאת לענות, ללטף, לדמוע. ההתנתקות החלה מתוך הרגשה של התרוקנות מסוימת- הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת נפשית לענות יותר, התרוקנתי מהנתינה שלי, המילים לא באו. וזה המשיך בצורך מפורש בהתנתקות לשם התמלאות וצורך לפנות זמן למען עצמי ואישּי. לא יאומן כמה זמן התפנה לי כשהורדתי את המענה שלי ונשארתי רק בגדר קוראת. זמן איכות, זמן עשייה, זמן עם עצמי ועם האהוביקו שלי. כחלק מהעשייה שלי התחלתי ללכת למדַקר, רצון שהתגלגל אצלי בבטן זמן רב, ויצא לכלל פעולה כאשר לאחר ההפריה הראשונה החלו אצלי כאבי גב תחתון קשים (ברור לי שיש קשר בלתי נפרד בין המצב הנפשי לקריסת הגב). פניתי אליו לאחר שלא האמנתי ברפואה הקונבנציונלית (רק בכל זאת בררתי אצל אורתופד שלא פרצתי דיסק...), עשינו 3 טיפולים עד שיכולתי להתיישר, ולאחר מכן התחלנו לעבוד על הפוריות. הוא איש רגוע, שלוו ומקצועי, מלא איכפתיות ואני מרגישה שאני בידיים טובות, מאוד רגועה ומאוד סומכת עליו. בכאבי הגב המשכתי לטפל עם פיזיוטרפיסט מדהים, שהופניתי אליו ע"י קופ"ח והוא זכייה בפיס. אני נהנית מהשיחות איתו לא פחות מההנאה הגדולה כשהוא לש לי את הגב. מכאבי גב שצנחו עלי כרעם ביום בהיר, פתאום מתברר שהיציבה שלי לא נכונה וכדי שהכאבים לא יחזרו על עצמם אני צריכה לעשות כמה שינויים באורחות חיי, וזה כולל בין השאר גם תרגילים וירידה מעקבים (לחלוטין!! טרגדיה גדולה ביותר...) וכן, הדבר הכי חשוב, לאחר תקופה ארוכה של התבשלות, הגעתי לאיש מדהים, מטפל אנרגטי שהחיבור בינינו היה מיידי, עוד בשיחת הטלפון. לא סתם התעכבתי עם יצירת הקשר הראשונית עימו למרות שהייתה לי היכולת להתקשר עימו קודם. ההתבשלות הייתה צורך שלי כנראה, והעיתוי היה חשוב. החיבור המשותף הוביל לעבודה משותפת וסדנת רייקי שנתנה בידי כלי רב עוצמה, שאמשיך להשתמש בו, להתפתח ולגדול איתו. יש כמה קשרים שצריכים להיפתר ואחרים שצריך לקשור, ואני מאמינה לחלוטין שחלק גדול מבעיות הפוריות שלנו נגרם מתוך הנפש. היום יותר מתמיד אני מאמינה שאין מקרה, ושדברים מתגלגלים על מנת להוביל אותנו לייעוד שלנו. לא סתם ולא במקרה התחלתי באוקטובר לפני שנתיים ורבע בשני מעגלים, הראשון- ניסיונות הכניסה להריון, והשני קשור בדרך חיים וראיה מסוימת. אני מרגישה חזק בלב ששני המעגלים הללו קשורים זה בזה ונועדו להוביל אותי למשהו. אני לא יודעת בדיוק למה, אני רק מרגישה את הכיוון, ואני הולכת לשם בידיעה שדברים יסתדרו, שהם יקרו בזמן שלהם וכל מה שעברתי עד עכשיו נועד להכין אותי, ללמד אותי. אני משתדלת ללמוד מכל דבר שקורה לי, אני אוהבת כל מה שקורה לי, גם את הכאב, גם את הדמעות ובוודאי גם את השמחות, את המתנות הקטנות שהחיים מזמנים לי, את האנשים שנקרים על דרכי, חברים ואנשי מקצוע- ומכולם יש לי מה ללמוד, כל אחד מטביע את חותמו ונשאר בליבי. מה שכן קשה לי להתמודדות הוא מה שהאיש שלי מרגיש, אני רואה את הכאב שלו ולא יכולה להתמודד איתו. ההדחקה שלי מחד, יכולת מופלאה שאצלי עובדת ביעילות מדהימה, והשלווה שלי לאחרונה מאידך, והן בוודאי ניזונות זו מזו, גורמות לי לחלוטין לא לכאוב את ה"אין" אלא לראות רק את השפע והיש, אבל האיש לא ניחן במנגנוני ההדחקה שלי, והכאב והרצון אצלו חשופים ללא שום הגנה, ופה הקושי שלי, הנקודה החלשה. אבל אני יודעת שהאופטימיות שלו נסמכת גם עלי, ואני כל כך אופטימית, כלל כך מלאה באנרגיות חיוביות, ואני כל כך יודעת שזה יקרה, ורק מקווה שבשבילו ובשביל שנינו- שזה לא ייקח עוד הרבה זמן. אז זה הכל בינתיים, בינתיים זה הכל- כמו ששורר יהונתן גפן, וקצרה היריעה מלהעביר את כל התחושות, ההרגשות, הדמעות, הידיעות, המעשים, הטלטלות, האהבות, השמחות, ההנאות והניצוצות שהיו מנת חלקי בשבועות האחרונים. מקווה שהצלחתי להעביר אליכם קמצוץ קטן מהאופטימיות, השלווה והאהבה שלי, כי די בה כדי להצית אש גדולה... הרבה אהבה, מרב
