שלום שלום...

שלום שלום...

אני יד חדשה פה...קוראת כבר כמה זמן:) היום עיבדתי מחדש שיר שכתבתי, חשבתי שזו הזדמנות להגיד שלום וגם לכתוב אותו! שבילים/ניר חרובי המסע הארוך מתחיל עכשיו אל הטוב והרע, אל הלא נודע הולכת לבד בלי כיוון או עזרה מחפשת גן עדן שיספוג את המכה הכל אפור גופי רועד, קופא מקור עטופה בצללים לא רואים, לא שומעים החושך מכסה מסתיר את הפנים מסתובבת שעות בשבילים הריקים השקט עוטף וחודר לורידים מתיישבת ובוכה רוצה לצעוק אך לא יכולה הגן עדן הזה שנקרא הקיבוץ זהו סיוט שהפך להיות מציאות בכל פינה מרגישה אבודה לאן שמגיעה - לא רצויה מאחורי כבר זורם נהר של דמעות דמעות של עצב, כאב ובדידות הבטחון שהבטיחו רק הורג אותי מהר החופש הוא בעצם כלא שעלי סוגר ובפנים אני יושבת והכל אפור גופי רועד, קופא מקור עטופה בצללים לא רואים! לא שומעים! החושך מכסה מסתיר את הפנים. מה אתם אומרים??? אווקיי...מי שרוצה מוזמן גם לדפיוצר שלי
 

Full Of Holes

New member
אממ..נחמד מאוד../images/Emo13.gif

אבל כשאת מוסיפה את המילה "קיבוץ" זה ממש הורס לדעתי..את כאילו מתארת משהו דמיוני וקיבוץ זה ממש לא משהו דמיוני..
 
הוא היה בהתחלה

ואז ירד..ואז שוב החזרתי... ההחלטה הסופית הייתה לשים אותו...כי זה מתאר מצב של ההרגשה בפנים
 
למעלה