מי היו ה"בירוקרטים"?
מהפכת אוקטובר 1917 העלתה לשלטון התנהגה שהבטיחה לעם לחם, אדמה ושלום, והביאה לו רעב, דיכוי ומלחמת אזרחים שנשכה שלוש שנים נוספות.ההנהגה היתה קואליציה של שתי מפלגות פועלים (מתוך חמש-שש לפחות), שהצליחו להשיג שליטה על מועצות הפועלים בכמה ערים גדולות, ועל מועצות של חיילים עריקים - במדינה לא מתועשת, שבה רוב העניים היו איכרים. אחת מתביעותיהם היתה בחירות כלליות. אבל כאשר מפלגה סוציאליסטית אחרת, שנתמכה על-ידי העיקרים, זכתה לרוב, הם שלחו גדוד צבא לפזר את האספה המכוננת. מיד אחרי המהפכה הוחל בדיכוי של כל המפלגות האחרות - החל ממפלגות לא סוציאליסטיות (אבל כאלה שרוב חבריהן היו פועלים, ושהנהיגו מאבקי פועלים ואיגודים מקצועיים! כמו מר"צ וחד"ש של היום), ומהר מאוד עברו למפלגות סוציאליסטיות שלא בקואליציה. כשהשותפה לקואליציה ניסתה להתמרד - היא דוכאה בדם, במסע רשמי של דיכוי ששמו הרשמי היה "טרור", כי מקור ההשראה של מנהיגי המהפכה היה לוחם חופש ידוע בשם רובספייר, שכידוע הנהיג דמוקרטיה עממית למופת בארצו. מסע דיכוי זה תבע בשעתו עשרות אלפי קורבנות (לאחרונה התחילו לחשוף בסביבת סט. בפטרבורג קרבי אחים המוניים שחשבו שהם מתקופת סטלין, התברר שהם מ 1918. כל זה - עד קיץ 1918, לפני מלחמת האזרחים. ההמשך - מועצות הפועלים הפכו לבובות. סניפי המפלגה עצמה אורגנו בחסות קומיסרים ממונים מהמרכז, החברים הוותיקים נשלחו לחזית. מספר אספות העם צומצם, כדי למנוע הפרעות מיותרות, והם הפכו להצגות מתוכננות, עם תכנית אמנותית ודוברים שנשלחו על-ידי ההנהגה. מרוב יאוש, קרה ששמאלנים ותקים ערקו לכוחות ה"לבנים". בוסופה של המלחמה דיכאה ההנהגה בדם את ממשלת האיכרים המהפכנית שהוקמה על ידי האנרכיסטים באקראינה הכבושה על ידי הגרמנים, ושתפה מאז פעולה לעתים עם הבולשביקים, בין השאר בחיסול הכוחות הלבנים. לא היה מקום למתחרים להנהגה ה"אותנטית" של הפועלים. המלחמה נסתיימה, והפועלים הנאמנים הופתעו למצוא את עצמם מדוכאים כמתמיד. בקרונשטאט, עיר קטנה של חיילים, מלחים ופועלים שהיתה אחת הראשונות שהקימה מועצת פועלים, וקיימה מעין דמוקרטיה ישירה של אסיפות פועלים עוד לפני אוקטובר. עיר שגם אחרי הדיכוי והבירוקטזציה שנשאר נאמנה להנהגה המהפכנית - החליטו מלחי שתי אוניות לשלוח משלחת שתבדוק את מצב הפועלים בפטרבורג (פטרוגרד), שם היו כמה שביתות של פועלים שהואשמו ב"חבלה". הפועלים חששו לדבר עימם "מאיימים עלינו בגדודי צבא מקרונשטאט"! בפעם הראשונה מזה קרוב לשלוש שנים כונסה בקרונשטאט אסיפת המונים, רבבות פעולים מלאו את כיכר העוגן, והדיחו, בצעד מהפכני בסגנון ארגנטינה, את הקומיסרים הממונים של המפלגה. אך כפי שכתב ברכט "הצבא מדבר במכונות יריה" תוך שבועיים מחקו מכונת היריה של ההנהגה הבירוקרטית את המהפכה של קרונשטאט. מי עמד בראש הבירוקראטיה הרצחנית הזאת? מי הנהיג את הועד המרכזי של המפלגה הקומניסטית, שהיה אחראי על המשטרה החשאית, על הטרור הרשמי ועל הדיכוי הפוליטי? אחד, לב טרוצקי. עשר שנים אחרי המהפכה הוא דרש לדכא את האיכרים ולכפות עליהם קולקטיביזציה. לאחר שסולק על ידי מתנגדו הפוליטי סטאלין - האחרון נהג לפי עצתו. הדיכוי של האיכרים הפך לג'נוסייד. מליונים הורעבו למוות. "מדינת הפועלים המושחתת" כרתה ברית עם גרמניה הנאצית שאפשרה לה לכבוש את פולין ואחר כך את צרפת. המלחמה הפטריוטית הגדולה, שהקומוניסטים כ"כ גאים בה, באה לאחר שגרמניה לא השאירה להם ברירה - היא התקיפה את ברה"מ. בלי ברית זו ספק אם גרמניה היתה יכולה להגיע לכבוש שטחים כה נרחבים ולהשמיד מליוני יהודים. במשך שנתיים טענו קומוניסטים (וטרוצקיסטים) ברחבי העולם שהמלחמה נגד גרמניה הנאצית היא "מלחמה אימפריאליסטית". המדינה הסטאליניסטית לא היתה הרבה פחות גרועה מגרמניה הנאצית. קורבנות להשמדה המונית, בממדי ג'נוסייד, היו האיכרים בסוף שנות העשרים, מספר עמים בברה"מ (הצצ'נים, הטטרים של קרים, הגרמנים של הוולגה), וכן שכבת האינטלקטואלים וחברי המפלגה עצמם. פוטין לעומתו הוא משחק ילדים. המשוואה "בטחון כלכלי מול דיכוי פוליטי" נכונה אולי לתקופת ברז'נייב - לא לתקופת סטאלין. אני מנחש - אם כי אני לא מכיר את הנושא הזה מקרוב, ממאחר ואיני מעורה בקהילה הרוסית בארץ - שהנוסטלגיה לסטאלין נובעת מסיבות לאומניות. מגעגועים ל"חוק וסדר" ולכוחה של רוסיה כמעצמה אימפריאליסטי דאז. אני מציע לטרוצקיסטים של היום לנהוג כמטריאליסטים אמיתיים וללמוד קצת היסטוריה, ולא מכתביהם האפולוגיטיים של מנהיגים פוליטיים מודחים.