שלום רב לגולשי תפוז

linoybargefen

New member
שלום רב לגולשי תפוז

שלום לכם גולשי תפוז. סבתא שלי נפטרה אתמול בבית חולים. היום אבי ביחד עם אחיותיו ואחיו דואגים לפתיחת קבר וסידורי הלוויה. ישנה תחושה כאילו כולם רוצים רק כסף (הקברן לפתיחת קבר וכו') ומהבחינה הזאת נחשפת אמת מכוערת על העולם שהכל הצגה וכולם חושבים רק על הנוחיות שלהם. הכי דוחה אותי, שאבא שלי וכל אחד מאחיו ואחיותיו מתחמק מטלפונים כדי שלא יהיו עליו הוצאות (לשלם לקברן, לשלם על מיניבוס לבית הקברות ועוד) ואבא שלי ואחיו ואחיותיו מגעילים אותי כי כל אחד מהם עצבני אחד על השני שכביכול הכסף נמצא אצל השני, אבל בפנים מול פנים כולם נמצאים בהצגה של יצירת רושם כאילו הוא רגיש יותר ולא חומרי. ולכן יש לי צורך לקרא גם מסקנות פילוסופיות על העולם (טבען של הבריות) שבעצם כל הפוזה שאנחנו רואים היא רק חיצונית כדי להסתיר את החומריות הדוחה והנרקסיסטית. אני אלך ללוויה היום. כרגע מתנגנת לה מנגינה עצובה (Beethoven - Moonlight Sonata)ואני עצובה מאוד עכשיו ואני חייבת לצאת כרגע מהבית. אבל אני יודעת שהעצב ילווה אותי בימים הקרובים. לצורך כך, רציתי שיהיו לי בשירשור הזה, את התגובות שלכם שיעזרו לי להתמודד עם העצב. אני מרגישה שהדרך שלי להתמודד בימים האלה עם מותה של סבתא שלי, היא לקרוא מסקנות חכמות על העולם שאנחנו מתכלים בו וצדיק ורע לו ורשע וטוב לו. נכנסתי לאתרים שיש בהם פתגמים ומצאו חן בעיני פתגמים פילוסופיים עצובים על העולם הזה. והייתי מאוד מבקשת שכל אחד ממכם יכתוב לי מה הוא חושב על העולם כשהוא עצוב עקב מחשבות אובדן של יקיריו. אולי אפשר להגדיר את מצבי כשרויה בדכאון פילוסופי של מחשבות פילוסופיות על העולם. אבל זו דרכי כרגע להתמודד. אז אנא עיזרו לי וכיתבו לי מה אתם חושבים כשאתם עצובים עקב מחשבות אובדן של יקירכם ומהן המסקנות המפוקחות ביותר שמשקפות יותר את המציאות שחלפו בראשכם ברגעי עצב דומים. אני מאוד מקווה לחזור ולהתנחם בשירשור ארוך עם תוכן שיעזור לי לעבור את התקופה הקשה שאני נכנסת אליה. תודה מראש לכל המגיבים.
 

ניאו30

New member
מצער לשמוע לינוי ../images/Emo24.gif

ההלויה כבר עברה,אבל העצב בטח עדיין נשאר.להתמודד עם המוות זה אחד הדברים הכי קשים בשבילי בחיים,ואני מניח שזה ככה אצל רוב האנשים,ומה שסיפרת על החומרנות בולם גם בטח לא מוסיף,בלשון המעטה. העולם הוא מקום קר ונוקשה לפעמים,והרבה פעמים יש לנו קונפליקטים פנימיים בין איך שהוא הולך לבין איך שאנחנו בפנים.ראשית,תהיי גאה בעצמך שאת לא כמו כל העולם!שנית,תשמרי על הערכים שלך היטב,ואל תתני לאף אחד ל"קלקל" אותך. איך לשמור?לפתח את האישיות האינדיבדואלית-ייחודית שלך,ומתוך הייחודיות הזו לבוא אל העולם בגישה אחרת ממה שרוב הזמן הוא "מכיר".גם אני רציתי המון שנים לשנות את העולם הזה,ורק עכשיו אני מבין שהדרך לשנות את העולם היא לא לנסות לשנות את העולם,אלא לשנות את עצמי,אבל אצלך זה כבר קיים-אז בשבילך זה לשמור על איך שאת ולפתח אותו! בקשר לדכאון פילוסופי,גם זה היה מנת חלקי הרבה שנים,במובן שתמיד הייתי מתעסק עם שאלות כאלו,קיומיות,של משמעות,ייעוד בחיים,סיבות לסבל וכדומה.זה עדיין קיים אצלי,אבל לא בתור משהו חוסם אלא בתור משהו שמניע אותי לעשייה,וזה הבדל עצום! לכן,לפחות מהצד שלי הדרך התמודדות שלך עם העולם די מזכירה לי את איך שזה היה אצלי פעם. גם אני מאוד אוהב לקרוא פתגמים פילוסופיים .אחד האהובים עלי,שאני מאוד הזדהיתי איתו כל השנים הוא:"הטרגדיה של החיים אינה המוות,אלא מה שאנחנו מניחים לו למות בקרבתנו בעודנו חיים" של נורמן קזינס. אז טוב,מלבד לתת לך חיזוקים שאת לא באמת לבד,ושתתני לרגש לצאת החוצה, שזה דבר מאוד חשוב בעיניי,אין לי הרבה עצות מעשיות בהתמודדות עם המוות,ואולי זה גם משום שהמון שנים לא נתתי לרגש שלי לצאת החוצה,ואלו היו בדיוק השנים שבהם גם הסבים והסבתות שלי נפטרו.בתקופה ההיא אני חייתי בבועתיות מדכאת,ולכן אף אירוע "כאילו" לא נגע לי(רק כאילו כמובן, לא באמת)...אז תהיי חזקה ותשמרי על עצמך
 

לירננה

New member
../images/Emo24.gif

קראתי ולא ידעתי מה לומר זוכרת כשסבא שלי נפטר ה הרגשתי בלאגן שלם בפנים בהתחלה זה ככה ובוכים הרבה או משדחיקים לפעמים אחר כך משהו מתבהר קצת ולומדים גם לקבל דברים כך. פשוט כך. רק זה מה שעלה לי אני מצטערת שאין לי תשובות חכמות וטובות יותר
 
למעלה