שלום פורום

[ציףציף1000]

כן, אבל

מכיוון שכל סגנון נולד מתוך תהליך אבולוציוני, על סמך סגנונות קודמים, חשוב - לדעתי - לראות את תולדות המוסיקה כרצף, ולא כסגנונות "בדידים" המתקיימים בעצמאות זה מזה. כפי שהוכחת בעצמך כאן. ניתן, לכן, לצייר את הקשת (arc) בין, נניח, You Really Got Me של הקינקס, לבין תראש מטאל עכשווי, גם עם נגני התראש לא שמעו מעולם על YRGM. מאידך, ל"הלטר סקלטר" אין כל קשר לרוק כבד או ל-heavy metal. (ל-YRGM יש, וניתן להוכיח זאת היסטורית). אגב, כמדומני שהמונח heavy metal מקורו ברשימת ביקורת של לסטר באנגס, מתחילת שנות השבעים. שכחתי על מי הוא כתב. זה לא היה על הנדריקס, אלא כמה שנים מאוחר יותר.

 

[itaikuskus]

אין כל קשר?

גם את הלטר סקלטר אפשר להוכיח (-: הלטר סקלטר בעצמו שיר רוק כבד. הייתי רוצה לשמוע ממך הרחבה למה אין קשר. ואני דיי בטוח שזה נאמר על הנדריקס, אם לא, אני צריך לרענן את מקורותיי, התאים האפורים שלי כבר חלודים.

 

[ציףציף1000]

רוק כבד

היה פיתוח של ה-R&B בגרסתו הבריטית. היינו, הוא נשען לחלוטין, בשלב ההתחלתי, על פראזות בלוזיות. (לד זפלין הם דוגמא קלאסית). הלטר סקלטר, לעומת זאת, הוא שיר פופ, כפי שפול מקרטני יודע לעשות. בלוז זה לא ממש תחום ההתמחות שלו

וזה ניכר בשיר, שאיננו בכלל בכיוון הזה.

 

[itaikuskus]

ועדיין ההשפעה שלו

על אמני מטאל מודרנים ניכרת, וחלקם גם אומרים זאת מפורשות (פיל אנסלמו לדוגמה), חלקם אף עשו לזה גירסת כיסוי (מוטלי קרו), ואני מניח שלבלקמור, אוזי ומקרטני היו כמה השפעות חופפות אחד עם השני (בעצם אני לא מניח, זאת עובדה, חוץ מהאר אנד בי יש גם את הרוקנרול עצמו כפי שבוצע על ידי צ'אק ברי, באדי הולי, אלביס פרסלי וכו').

 

[ציףציף1000]

נו, טוב

צ'אק ברי האב הרוחני של כולם, ממילא.

 

[ציףציף1000]

לסטר באנגס

השתמש בביטוי heavy metal, אותו לקח מאחד מספריו של וויליאם בורוז, כאשר נתן סקירה על הופעה של ה-MC5, בשנת 1968. אגב, כמדומני שזה היה ממש בתחילת הקריירה שלו (ושל הלהקה). באנגס היה בין המבקרים שהיו אחראים לעליית הסצינה של דטרויט, שה-MC5 היו חלק ממנה, בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים. העיתון עבורו כתב, creem, היה כמדומני מבוסס בעיר. ללא באנגס וקבוצת העיתונאים שעבדו בעיתון, לא היינו נחשפים ל-MC5, וחשוב מזה - לסטוג'ס ולאיגי פופ.

 

[itaikuskus]

mc5

כל כך רציתי לתת גם אותם כדוגמה אבל התאפקתי. לא יודע אם הסטוג'ס חשובים יותר, והכי טוב פה- שהלהקות לא ממש צריכות לבוא אחת על חשבון השניה.

 

[wish i was here]

מה שהיה פעם

זה לא מה שהיום...אגב הנדריקס הוא בלוז-רוק ופסיכדלי וזה מקובל על הרבה אנשים ההגדרה הזאת לסגנונו.בכל מקרה,המטאל כפי שאנו מכירים אותו כיום הוא המטאל שתחיל להתפתח בשנות ה80...ואן היילן מטאליקה איירון מיידן וכו'...שהושפע מלהקות רוק כבד כמו סאבאת' וג'ודאס פריסט.דיפ פרפל הם לא ממש מטאל...הם רוק...וכפי שאמרתי עם השפעות בלוז.ת'ראש הוא באמת מטאל מעורב בפאנק....אבל אפילו בלהקות טראש אפשר לחוש השפעות קלאסיות....כמו במגהדת' למשל.רוב הז'אנרים היום של המטאל....הבאלק,הדת',הפאוור,הדום,הגות'יק,הברוטאל,הפולק,הפרוגרסיב וכמובן הניאו-קלאסיקל....משופעים מקלאסית השפעות ברורות ובוהקות...אני לא רוצה להיכנס פה להשפעות על ההאבי מטאל כי ההגדרה להאבי מטאל כז'אנר היא רחבה בפני עצמה.בכל מקרה,המטאל עצמו זה ז'אנר אב גדול שקשה להתייחס אליו בכלליות....אבל יש להקות שממש נשמעות כמו מוזיקה קלאסית שנתנו לה גוון כבד(nightwishלמשל) ולהקות שמנגנות קטעים שלמים של ויואלדי עם דיסטורשן.

 

[ציףציף1000]

ויואלדי עם דיסטורשן

אני לא יודעת אם לברוח או לצחוק... עדיף לצחוק..

יותר ברצינות: ישראלים מחפשים הגדרות, נתפשים להגדרות, נותנים להגדרות חשיבות גדולה הרבה יותר מאשר יש להן בקרב מי שעושים את המוסיקה הזו בפועל. קל להבין מדוע זה קורה: רוק איננו "טבעי" לחברה הישראלית - זו תרבות מיובאת - ולכן מחפשים קריטריונים "אובייקטיביים", תיאוריים, על מנת להתחבר אליה. זה בלתי נמנע, אבל מביא מצד שני לבעיות אחרות. למשל, אנשים חוששים להאזין לדברים שאינם מוגדרים בתוך הקטגוריות המוכרות/אהובות עליהם, ובכך מונעים מעצמם להתפתח. הייתי ממליצה פשוט להאזין למה שמזיז לכם, מה שעושה לכם את זה, ולא להתעמק יתר על המידה בהגדרות. ולא לחשוש מלהקשיב לדברים חדשים. זה הכי חשוב.

 

[FuryUri]

../images/Emo127.gif בדיוק חשבתי על זה... ../images/Emo113.gif

 

[פינקי החזיר המעופף]

יש לי דיסק של יצירות קלאסיות וספרדי

עם דיסטורשן כבד וזה מגניב טיחו

 

[avki]

ללא נושא

 

[avki]

ללא נושא

 

[avki]

../images/Emo13.gifהו, זה מזכיר לי...

(בתגובה ל:"הייתי ממליצה פשוט להאזין למה שמזיז לכם, מה שעושה לכם את זה, ולא להתעמק יתר על המידה בהגדרות. ולא לחשוש מלהקשיב לדברים חדשים. זה הכי חשוב.") את מה שרוג'ר ווטרס אמר: "He knows whats Rock N'Roll's about, but he got a minimal idea in our terms whats the music's about. He knows what he likes... In the finished line, the only thing importent is (in rock n'roll) whether it moves you or not. There's nothing else importent as importent at all" הו, הוא פשוט כזה גאון!!

 

[itaikuskus]

אתה מנסה להסביר לי

דברים שאני כבר יודע, ובנוסף אתה לא מדייק. מה עשינו פה? שים לב ששוב "נפלת" למלכודת- ג'ימי הנדריקס ניתן כדוגמה בדיוק בגלל איך שאתה רואה אותו- הרי ברור שתחשוב- "ג'ימי מטאל? אין מצב", ועליו בעצם המונח הזה הוטבע. מה תגיד על זה? דיפ פרפל היו לפרקים הלהקה הרועשת ביותר בתבל, והיו ממייסדי הז'אנר. מה תגיד על זה? התת-ז'אנרים שנתת בטענה שהם מושפעים ממוסיקה קלאסית- תיאור מאוד כוללני, מאוד לא מדויק, לכל ז'אנר יש את הלהקות שלו ואת ההשפעות שלהן. לא רוצה להתחיל להכנס לזה כי חוץ מהבי וטראש אני דיי מתעב את רוב סוגי המטאל, וחשוב לציין- אני מודע לקיום מספר לא מבוטל של להקות וז'אנרים במטאל המושפעים ישירות (וגם באופן עקיף) ממוסיקה קלאסית. אבל לבוא ולהגיד שכל ז'אנר המטאל כזה, זה כבר להגיד משהו לא נכון. המטאל כפי שאנחנו מכירים אותו הוא המטאל המודרני, בתהליך הנוכחי של האבולוציה שלו. הוא התחיל באמצע-סוף שנות ה60, שינה מליון צורות ופרצופים, פנה לאלפי כיוונים שונים, וכיום אוזן בלתי מזוינת לא ממש תבין את הקשר בין הדיפ פרפל לברזרקר. טוב אולי דוגמה רעה.

 

[wish i was here]

ציף אמרה

שהדבר לא נאמר על ג'ימי הנדריקס בכלל...אז פה כבר אין טיעון ואין כלום. דיפ פרפל היתה הלהקה הרושעת ביותר בעולם בתקופתם...ככה גם צ'אק ברי....אז מה?זה אומר שהם מטאל?לא,הם הארד רוק שהשפיע על המטאל....תשמע את הלהקות המובילות בז'אנרים שאמרתי...ואתה בטוח תראה על מה אני מדבר....מה גם שגות'יק מטאל הוא סגנון ששורשיו הם ישירות מוזיקה קלאסית...בכל מקרה...תקשיב ללהקות המבילות בז'אנרים הללו ותראה למה אני מתכוון

 

[itaikuskus]

נחמד שאתה מנסה

גם אם המונח הוטבע על האמסי5 ולא על הנדריקס, אני יכול לבנות לך על זה את אותו קייס, אבל למה לטרוח, אתה ממילא תדחה אותו על הסף ותמשיך להתחפר בדעות השגויות שלך. צ'אק ברי לא היה יכול להיות רוק כבד, כי לפניו לא היה דבר כזה רוק קל, או רוק בכלל, זה כמו שאין טוב בלי רע או משהו, ובכל מקרה, השוואה גרועה, דיפ פרפל הושפעו מאוד מאמני בלוז, ורוקנרול, ולא פעם חידשו שירים של ברי וליטל ריצ'ארד בגירסה "כבדה" יותר, וכל מבין דבר יוכל להגיד לך שנכון לאז, הם היו "מטאל" לכל דבר. (שוב, המילה הזאת עוד לא ממש שומשה בידי הציבור כמו היום). אני מציע לך לקרוא שוב את ההודעות שלי, בתקוה שכן תדע על מה אני מדבר, במקום לנסות לשלוח אותי לבדוק ז'אנרים שאני כבר מכיר ויכולתי מלכתחילה לתת לך דיעה מגובשת עליהם (ונתתי- לצורך העניין, שההכללה שעשית בז'אנרי אלו שגויה, תקרא שוב). אני לא יודע אם לא הייתי ברור, או שאני לא יודע מה, אבל לא אמרתי שאין סגנונות ולהקות מטאל שלא מושפעות ממוסיקה קלאסית-יש, זה קיים, זה גם מאוד פופולרי. אבל לבוא ולהגיד שכל המטאל מושפע ממוסיקה קלאסית זאת טעות פטאלית. זהו, את שלי אמרתי, אם אתה עדיין לא מסכים, אולי אני אפנה אותך לכמה להקות לבדיקה (-:

 

[THE WALL1]

סליחה על הבורות, אבל מהו בעצם

פסיכודלי? דוגמא? מישהו?

 

[holo]

אני מניח שברגע שתקני

את האלבום הראשון של פינק פלויד, תביני טוב מאוד מהי פסיכודליה. אם את רוצה הגדרה אני רק יכול לתת לך כיוון כללי: רוב השירים הפסיכדליים הם שירים שמחים, בעלי אופי (בהעדר מילה אחרת) קצת הזוי ודמיוני, וזה בעצם אחד התפקידים שלהם, לעורר את הדמיון. אם את רוצה דוגמאות נוספות אז אני ממליץ לך על סרג'נט פפר של הביטלס וכמה מהאלבומים שלפניו, שכוללים כמה משירי הפסיכדלייה המובהקים ביותר.

 

[DOCTOR ROBERT]

תראה, זה לא חייב להיות ככה

פסיכדליה זה פשוט רוק בהשפעת סמים. הפסיכדליה האמריקאית התחלקה לשני מחוזות עיקריים: א.אזור סאן פרנסיסקו- האזור בו היו ההיפים השמחים והעליזים,שהשתמשו בסמי שהתנגדו למלחמה ושרו על שלום והמוזיקה התאפיינה בשירים שמחים ונאיביים. להקה לדוגמה- Greatful Dead ב.אזור לוס אנג'לס- האזור הדיכאוני והאפל יותר, ובהתאם לכך המוזיקרה הייתה יותר פסימיסטית, ודברה על מוות, שגעון, סמים. הם השתמשו בסמים כגון הירואין. דוגמה- The Doors, The Velvet Underground . תקנו אותי אם אני טועה, דוק' רוברט